שמאי הזקן (אמו ואשתו[1])
שמאי הזקן, בן זוגו של הלל, אב בית דין, כמאה שנה לפני חורבן בית שני.
בין תלמידיו של שמאי אנו מוצאים את רבן יוחנן בן זכאי [אבות ב, ט] ובבא בן בוטא [גיטין נז, א].
“נראה כי האריך ימים כמו הלל [מאה ועשרים שנה] כי נקרא שמאי הזקן” [סדר הדורות].
אמרותיו
“שמאי אומר: עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” [משנה אבות א, טו].
עובדות והנהגות
מהסיפורים שהובאו אודות שמאי במקורות השונים, אנו למדים על יחסו המקפיד וחסר הפשרות של שמאי לתורה ולמצוותיה.
נהג לכבד את השבת ביותר: “אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה, אומר זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה, מניח את השניה ואוכל את הראשונה” [ביצה טז, א][2]. כמו כן: “אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מתוך פיו: לקח חפץ טוב – אמר זה לשבת, כלי חדש – אומר זה לשבת” [מכילתא דרשב”י כ, ח].
נהג לחנך את צאצאיו למצוות בגיל צעיר במיוחד: “מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המיטה בשביל קטן” [סוכה כח, א]. וכן: “מעשה בשמאי הזקן שלא רצה להאכיל את בנו [ביום הכיפורים], וגזרו עליו והאכילהו בידו” [תוספתא יומא ד, ב].
דוגמא לדקדוקו הרב של שמאי בדין אנו מוצאים בסיפור הבא: “מעשה באדם אחד שלא היו בניו נוהגין כשורה, עמד וכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל. מה עשה יונתן בן עוזיאל? מכר שליש, והקדיש שליש, והחזיר לבניו שליש. בא עליו שמאי במקלו ותרמילו” – כלומר, להתווכח עמו על שעבר על דברי המת, שנתכוון לתת לו על מנת שלא יהנו בניו מנכסיו [בבא בתרא קלג, ב ורשב”ם שם].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו באזור מירון, אך הדעות חלוקות בשאלה אם נטמן יחד עם הלל, או בהר שמולו[3] (חורבת שמע).
אלה סימני כתבי הקברות לר’ יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז, כת”י מוסקבה, אלו יחוסי הצדיקים ז”ל וציונם, יחוס הצדיקים.
מסעות ר’ בנימין מטודילא, סיבוב ר’ פתחיה מרגנשבורג, מכתב מר’ מנחם ב”ר פרץ החברוני, תוצאות ארץ ישראל.
“במירון יונחו גם הלל ושמאי, קבריהם וגם קברי תלמידיהם נמצאים במערה אחת בהר. הנסים והנפלאות הנראים אצל קברי הקדושים האלה ידועים בכל ארץ ישראל”. [שבילי דירושלים]
יחד עם הלל, ללא בית הלל ובית שמאי:
רשימת קברים לנוסע אלמוני מקנדיאה, כת”י אילן ה’.
“בתחתית הכפר מערת הלל ושמאי”. [כת”י אילן א’]
“מרון… שמה קבורים במדרש הלל ושמאי ע”ה זה כנגד זה… ויוצאין מים מביניהם מבין שני הקברים, והוא סימן טוב לכל השנה”. [כת”י משנת רמ”ט]
שמאי לבדו:
איגרת תלמיד ר’ עובדיה מברטנורא מירושלים.
“קבר שמאי ואשתו והלל ותלמידיו במערה אחת למטה”. [כת”י אילן ג’]
“אחר כך הלכתי על ההר שכנגד זה, שם שמאי ואשתו בראש ההר, בנין של אבנים גדולות מאד, כל כותל מאבן אחת. והאבן שעליהם לגג ארכה ו’ אמות ורחבה ד’ אמות ועביה חצי אמה. לא ישוער איך הושמה האבן ההיא בידי אדם. ובתוך הבנין ההוא ב’ ארונות של אבן חלולים, נראין דרך חלון אשר שם. ותחת אותו הבנין מערה יפה עם י”א כוכין סביב, ששם היו תלמידיו”. [רבי משה באסולה]
“ובמערב הכפר, בראש ההר, שמאי ואשתו בציון גדול של אבן אחת, ויש שם באותו האבן שני עריבות של מים מתוקים. ולמטה, באותו המקום, יש מערה אחת עם י”ד כוכין המסמנים שהם תלמידי שמאי עליהם השלום”. [איגרת יחוס האבות מאלמוני]
“ומעבר לנהר, למעלה בכרמים, שם שמאי ואשתו ועליהם ציון גדול מאבנים גדולות, ותחתיו מערה מלאה כוכין[4]. בסמוך מערה אחרת”. [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
“ומעבר לנהר שם שמאי ואשתו”. [רבי משה חיים קאפסוטו]
“והלכנו משם [מרשב”י] לראש ההר השני ששם קבור שמאי הזקן עליו השלום. ובעמק בין ההרים נהר גדול עובר, נקרא מי מגידו. עלינו לראש ההר השני והגענו למערה גדולה, יש בה ט”ו כוכין. ואבינו שמאי הזקן יש על קברו אבן אחת… והלכנו משם, יש אבן אחת קבור [שם] רבי אליעזר בן יעקב, אמרו שבתו של ר’ אליעזר בן יעקב עשתה זאת, [לכן] נקראת אבן זאת אבן המעוברת. וכל אבן מהם אין רוב העולם יכולים לנענעה מפני גודלה, והם ה’ אבנים זו על גב זו. ויש אומרים כלתו של שמאי עשתה אלו האבנים לשמאי ונקברה שם היא. משם למערה גדולה, יש שם י”ד כוכין, אמרו שהם תלמידי שמאי”. [איגרת אחד התלמידים לר’ אברהם ישמעאל חי סנגויניטי (תלמיד האוה”ח)]
“משם [מקבר הלל הזקן] הלכנו מההר במדרון למטה למקום עומק ועלינו להר השני… והלכנו ביבשה בתוך מי מגידו עד שעלינו לעבר ההר השני. ושם באמצע ההר קבר תלמידי שמאי הזקן במערות וכוכין נמוכין וחרבין, ונכנסנו לשם ולמדנו מעט בתוכם. ומשם עלינו לראש ההר בארץ המישור, והערבים קורין אותו: ‘שדה שמאי’. ושם חורבות, וניכר שהיה עיר, ושם ארון של שמאי ואשתו עליהם השלום חקוקים מאבן אחת, ומחיצה מפסקת בין ארון שלו לשל אשתו… בהיותי על שדה שמאי בהר ראיתי קברו של הלל הזקן ותלמידיו מימין העמק שהוא מי מגידו”. [אהבת ציון]
“ובהר שכנגדו [כנגד הלל] בר פלוגתיה רחומו, ומחלוקותם לכבודך… צל שדי עליהם, ומי מגידו ביניהם, ומפסיק בם זה הגיא, בין הלל ובין שמאי. ונקראת מי דולבוי, ושככה לו אשרי הגוי. סלעים גבוהים בהר ובעמק, ואשר שם בנימין הצדיק[5], מפרנס עניה בשנת בצורת”. [יד אהרן]
“לפאת נגב המערה [של הלל הזקן] יורדים לעמק גדול של אבנים ועוברים את מי מגידו, ועולים לראש הר גבוה מאד מלא אבנים גדולות מאד, כמעט עולים בידים ורגלים, הוא הר תבור, שם מערת (בית) שמאי ואשתו ובנין אבנים גדול עליהם, גם קברים אחרים[6]. וקרוב לזה מערה יפה, גבוהה מלאה כוכין, ופתחה למערב[7], וקוראים אותה מערת הכהנים. ועל פתח המערה נחצב כתבנית ידי כהנים בעת הדוכן[8]“. [שערי ירושלים; מבשרת ציון; בשינויים קלים: תפארת ירושלים; מסעות משה]
“לפאת נגב המערה [של בית הלל] יורדים לעמק גדול של אבנים, ועוברים את מי מגידו ועולים לראש הר גבוה מאוד, מלא אבנים גדולות, כמעט מטפסים ועולים ביד ורגל על ההר הזה, והוא הר תבור. שם מערת שמאי הזקן ואשתו, ובנין אבנים גדול עליהם. גם קברים אחרים נמצאים שם… קרוב למערת שמאי יש מערה יפה, גבוהה, מלאה כוכין ופתחה למערב, וקורין אותה מערת הכהנים. ועל פתח המערה נחצב כתבנית ידי הכהנים בעת הדוכן”. [טוב ירושלים]
יחד עם בית שמאי, ללא הלל ובית הלל:
מסעי הירח.
מסעות החכם האבי”ר.
“ובהר אחר שכנגדו [של הלל] שמאי הזקן עם קצת תלמידיו, והשאר[9] במערה שניה עליהם השלום”. [איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא[10]]
“ולמעלה מן ההר יש מערה של שמאי הזקן עם תלמידים”. [איגרת ר’ יוסף סופר מצפת]
“לדרום ר’ שמעון בר יוחאי הר גדול, באמצע ההר מערה, ובה נקברו שמאי ותלמידיו. שמאי קבור באמצע והתלמידים קבורים סביב לו. סמוך לה מערה אחרת ובה שנים עשר כוכים של תלמידי ר’ שמעון בר יוחאי[11]. על ראש ההר חדר בעל שתי קומות, וכל קיר בו חצוב מאבן אחת. גם התקרה בין השטח העליון והשטח התחתון מאבן אחת היא, והתקרה העליונה אף היא מאבן אחת. לחדר התחתון נכנסים דרך פתח צר. בחדר העליון מונחת אבן גדולה, וצורתה כגיגית גדולה שמכבסים בה את הלבנים. בנין זה קרוי אבן המעוברת, ואשה מעוברת בנתה אותו, והיתה בתו[12] של שמאי הזקן. היא ידעה שתמות בשעת לידתה, ובנתה את הבנין הזה בחייה. והיא ילדה בגיגית ההיא ונקברה בחדר התחתון… בין הר מירון ובין הר שמאי מעין גדול, ונקרא מי מגידו ומימיו טובים מאוד”. [ידי משה]
“כשעוברין מי מגידו נמצא שם מונח בית שמאי ותשעה תלמידיו. וסמוך לזה קבר כלתו של בית שמאי, ועל קברה מונח אבן אחד, נעשה כשתי עריבות, ותמיד נמצא בהם מים, אף אם שמשתמשים מהם לא נחסר”. [קורות העתים]
“הלכנו למערת בית שמאי. ירדנו מהר מירון דרך מערות בית הלל, עברנו את נחל מי מגידו ועלינו לראש ההר השני, אבל נגפנו מאד רגלינו במשעול צר הזה אשר הלכנו על אבני נגף, וכעבור חצי שעה בעמל ותלאה באנו אל פתח המערה. כרענו על ברכינו, אף לכוף כאגמון ראשינו עדי יכולנו לבוא לפנים המערה. גם בתוכה עמוד על רגלינו לא יכולנו, אך שחוח ישבנו סביב קבר שמאי אשר באמצע המערה ועליו גל אבנים גדול מאוד. וסביב המערה הוא כוכין רבים… והלכנו משם על ראש ההר רחוק משם כשמינית שעה מקום קבורת כלתו של שמאי עם שני בניה אשר הפילה. ועליהם מחצב שני עריסות מאבן אחד גדול מאוד”. [מסע מירון]
“מעבר למי מגידו, על הר תבור, נמצאת מערה נחצבת מאבן אחת, ובה קבורת שמאי הזקן ותלמידיו. ואצלה נמצאת עוד מערה אחת, ובה קבורים הכהנים אשר היו מתלמידי בית שמאי ובית הלל. למעלה ממקום זה נמצאת קבורת כלתו של הלל הזקן…[13] ואבנים גדולים על קברה בנויים כמו מגדל, ואמבטיות קטנות נחצבות עומדות בין האבנים”. [גבעת שאול]
ללא ציון מיקום מדוייק:
קברי אבות, כפתור ופרח, כתב מר’ יצחק בן אלפרא, איגרת ר’ שלמה בן ר’ שמעון דוראן, ספר החזיונות, איגרת ר’ ישעיה הלוי הורוויץ מצפת.
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
“ושם [בקבר שמאי ואשתו][14] אבן מלא מים, ואם יתאספו שמה להתפלל אם יהיו מים להם לרחוץ הידים, יותר שנוטלים משם ושואבים את מימיו הוא מתרבה. אבל נפלא אמרו לי, אם יבואו שמה רשעים אזי יאבד מימיו בזו הרגע וייבש המקום”. [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש כת”י ב’]
מיקום וזיהוי הקבר
מספר דעות למקום קברו של שמאי. האחת והיא המוקדמת ביותר, יחד עם הלל במירון, השניה, בראש ההר של חורבת שמע, בתוך המאוזילאום. השלישית, במערה שמדרום-מזרח לאבן הזו, ומפלס אחד מתחתיה, מערת י”ב כוכין + 2 כוכים בכניסה [חלקם מנו גם את הכוכים שבפתח המערה למנין הכוכים של המערה], ליד מערת הכהנים. הרביעית, במערה שבאמצע העליה לראש ההר, מה שכיום מצויין כמערת תלמידי שמאי, מערת י”א או י”ב כוכין נמוכים וחרבים [2 כוכים נראים כשלשה], והוא במרכז המערה תחת גל אבנים [גל האבנים פוזר ואיננו בנמצא כיום]. כנראה שכיון שהוא נגרר אחר תלמידיו רבו הדעות, מאחר ולתלמידיו יש כמה מקומות בהם נקברו כדלהלן.
המעוברת – כלתו של שמאי הזקן
עובדות והנהגות
“ודבר נפלא היה ענין קבורתה, כי היתה מעוברת וידעה שתמות בלידתה, והכינה לה קבר זאת בחייה. ובהקשותה ללדת ילדה תאומים ומתה, כנזכר בתלמוד, ויקברוה שמה. ואבנים גדולים על קברה בנויים כמו מגדל, ואמבטיות קטנות נחצבות עומדות בין האבנים, אשר הכינה לילדים לרחוץ אותם” [גבעת שאול].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתה בחורבת שמע:
מסעי הירח.
מסעות החכם האבי”ר.
איגרת אחד התלמידים לר’ אברהם ישמעאל חי סנגויניטי (תלמיד האוה”ח), ידי משה, קורות העתים, מסע מירון, גבעת שאול.
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
“קבר כלתו של בית שמאי, ועל קברה מונח אבן אחד, נעשה כשתי עריבות, ותמיד נמצא בהם מים, אף אם שמשתמשים מהם לא נחסר. ואמרו שבשעת מיתת שמאי חמיה, בכתה הרבה והפילה שם תאומים בשדה, ולא היה שם מים לעשות כנהוג, ונעשה נס ונמצאו אבנים הללו עם מים, ואחר כך הניחום על קברה”. [קורות העתים]
סגולות על קברי הצדיקים
“והלכנו משם על ראש ההר, רחוק משם כשמינית שעה, מקום קבורת כלתו של שמאי עם שני בניה אשר הפילה. ועליהם מחצב שני עריסות מאבן אחד גדול מאוד, והאדמה אשר תחת לעריסות האבן הזה, מקובל הוא בפי יושבי ארץ הקודש כי אם תשתה אשה מקשה לילד מים מהול במעט עפר מזאת האדמה, אז תיכף ומיד תלד, והוא בדוק ומנוסה”. [מסע מירון]
דרכי גישה
לפני שמגיעים למערת שמאי הנ”ל, בראש ההר, מאוזיליאום בנוי בצורת מרובע, שם ציון הקבר.
מיקום וזיהוי הקבר
לגבי זיהוי קברה בקבר מה’אבנים הגדולות’ שבראש ההר, אין חולק שעולי הרגל שהזכירוה שם התכוונו לציון זה, שהוא היחיד בכל באזור, ותיאורם מדוייק להפליא.
בית שמאי
בית הלל הוא שמו של בית המדרש שיסד הלל, בדומה לבית שמאי שנקרא על שם שמאי.
קיימות יותר משלוש מאות מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, וברוב המקרים בית הלל הם המקילים.
על הסיבה שבעטיה נקבעה ההלכה כבית הלל ראה לעיל בית הלל.
בית שמאי פירושו בית המדרש שיסד שמאי.
חוקרים סבורים שמבית שמאי יצאו המורדים שלחמו ברומי בזמן המרד הגדול (יוסף בן מתתיהו וכו’).
ראה עוד לעיל, בית הלל [עמוד ***].
אמרות
“בית שמאי אומרים לא כשם שיצירת הולד בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא, בעוה”ז מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ועצמות, אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ועצמות וגומר בעור” [ויקרא רבה יד, ט].
“בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו [קריאת שמע] ובבוקר יעמדו… אמר ר’ טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל” [ברכות א, ג].
“אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה: בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין… נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס… מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן… מכבדין את הבית ואחר כך נוטלים לידים… נר ומזון ובשמים והבדלה… שברא מאור האש” [ברכות פרק ח, א-ה].
עובדות והנהגות
למרות שההלכה נפסקה כבית הלל, אין לזלזל בטעמי הפסיקה של בית שמאי:
“כלי חרס מציל על הכל, דברי בית הלל. בית שמאי אומרים: אינו מציל אלא על אוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: מפני מה? אמרו בית שמאי: מפני שהוא טמא על גבי עם הארץ, ואין כלי טמא חוצץ. אמרו להם בית הלל: והלא טיהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו! אמרו להם בית שמאי: כשטיהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו – לעצמו טהרנו, אבל נטהר את הכלי שטהרתו לך ולו? תניא, אמר רבי יהושע: בושני מדבריכם, בית שמאי! אפשר אשה לשה בעריבה, אשה ועריבה טמאין שבעה ובצק טהור? לוגין מלא משקין, [לוגין] טמא טומאת שבעה ומשקין טהורין? נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי, אמר לו: אומר לך טעמן של בית שמאי. אמר לו: אמור. אמר לו: כלי טמא חוצץ או אינו חוצץ? אמר לו: אינו חוצץ. כלי של עם הארץ טמא או טהור? אמר לו: טמא. ואם אתה אומר לו טמא, כלום משגיח עליך? ולא עוד, אלא שאם אתה אומר לו טמא, אומר לך שלי טהור ושלך טמא! וזהו טעמן של בית שמאי. מיד הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי, אמר: נעניתי לכם עצמות בית שמאי. ומה סתומות שלכם כך – מפורשות על אחת כמה וכמה. אמרו: כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו” [חגיגה דף כב, א-ב].
יתירה מזאת בכתבי האר”י נזכר כי לעתיד לבוא שהאמת תהיה אמת לאמיתה תהיה ההלכה כבית שמאי ולא כבית הלל, לפי שדבריהם מחודדים יותר. [הובאו דברי האר”י בויקהל משה נד, א, פתח עיניים אבות ה, מדרש שמואל אבות ה, יט, ערבי נחל אמור דרוש ה ועוד].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתם במירון או בחורבת שמע. הדעות חלוקות לגבי המיקום המדוייק.
יחד עם בית הלל:
ר’ יעקב בן נתנאל הכהן.
מסעות ר’ בנימין מטודילא, סיבוב ר’ פתחיה מרגנשבורג, מכתב מר’ מנחם ב”ר פרץ החברוני, תוצאות ארץ ישראל.
אלה סימני כתבי הקברות לר’ יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז, כת”י מוסקבה, אלו יחוסי הצדיקים ז”ל וציונם, יחוס הצדיקים.
“במירון יונחו גם הלל ושמאי, קבריהם וגם קברי תלמידיהם נמצאים במערה אחת בהר. הנסים והנפלאות הנראים אצל קברי הקדושים האלה ידועים בכל ארץ ישראל”. [שבילי דירושלים]
בית שמאי לבדם:
איגרת אחד התלמידים לר’ אברהם ישמעאל חי סנגויניטי (תלמיד האוה”ח), אהבת ציון, מסעות משה (בהערה על שערי ירושלים).
איגרת תלמיד ר’ עובדיה מברטנורא מירושלים.
רבי משה באסולה, איגרת יחוס האבות מאלמוני, איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא[1].
עם שמאי, ללא הלל ובית הלל:
מסעי הירח, מסע מירון.
איגרת ר’ יוסף סופר מצפת, מסעות החכם האבי”ר.
ידי משה, קורות העתים, גבעת שאול.
ללא ציון מיקום מדוייק:
איגרת ר’ שלמה בן ר’ שמעון דוראן, איגרת ר’ ישעיה הלוי הורוויץ מצפת.
דרכי גישה
למערה שבאמצע ההר: כ-20 מטר לפני שמגיעים לציון כלתו של שמאי פונים שמאלה [צפון-מזרח] בשביל צר ולאחר כ-150 מטר מגיעים למערת תלמידי שמאי הזקן. [ראה להלן מערת הכהנים, לאחריה יש להמשיך לתלמידי שמאי הנ”ל].
מיקום וזיהוי הקבר
יש ג’ דעות על מקום קברם, אולם כאן הפתרון ברור. יש המזכירים את מקום קבורתם במערת הלל הזקן במירון, יש המזכירים במערה שבראש ההר בחורבת שמע, ויש המזכירים [המאוחרים מביניהם] במערה שבאמצע ההר, י”א, י”ב או י”ד כוכין, אולם הם עצמם כבר מזכירים כי תלמידיו מפוזרים חלקם כאן וחלקם כאן. יש שחילקו בין תלמידיהם בחייהם לבין אלו שהצטרפו לבית המדרש של בית שמאי לאחר פטירת שמאי הזקן. יש שהזכירו מספר כגון ט’ תלמידיו כאן והשאר כאן. מה שברור שאין סתירה בין הדעות ושלושת המקומות הינם מקומות קבורתם.
