רבי פנחס בן יאיר

רבי פנחס בן יאיר (ואביו)
 
רבי פנחס בן יאיר, תנא.
במקורות ישנן שתי דעות לגבי זהותו המדוייקת. בזוהר [בלק ר, ב] נכתב שרבי פנחס בן יאיר היה חמיו של רבי שמעון בר יוחאי: “רבי פנחס הוה אזיל למחמי ברתיה אנתו דר’ שמעון” [רבי פנחס הלך לראות את בתו, אשתו של רבי שמעון], אך בגמרא [שבת לג, ב] נכתב שהיה חתנו. כמה תשובות נאמרו במענה לתמיהה זו: הראשונה היא שבגמרא יש טעות סופר ויש לגרוס חותנו [שם בגמרא בהגהות רא”מ הורוויץ, חשק שלמה וביעב”ץ. סדר הדורות בשם יוחסין; מקדש מלך; חיד”א בהגהותיו על הזוהר חלק א, יא]. השניה, שיש לקרוא את המילים המופיעות בגמרא “שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה” בפיסוק אחר, כלומר, שרבי פנחס בן יאיר שמע את רשב”י חתנו מגיע ויצא לקראתו [חיבת ירושלים]. השלישית, שהיו שני אנשים שנקראו רבי פנחס, אחד חתנו של רשב”י והשני חותנו [ראה חיבת ירושלים מאמר גולת עליות]. מכל מקום, מרוב התשובות מסתבר כי היה חותנו ולא חתנו[1].
 
אמרותיו
“רבי פנחס בן יאיר אומר: משחרב בית המקדש בושו חברים [תלמידי חכמים] ובני-חורין [צדיקים שהם בני חורין מיצרם] וחפו ראשם, ונדלדלו אנשי-מעשה וגברו בעלי-זרוע ובעלי-לשון, ואין דורש ואין מבקש ואין שואל. על מי לנו להשען – על אבינו שבשמים” [משנה סוטה ט, טו].
“אמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. וחסידות גדולה מכולן” [עבודה זרה כ, ב].
“ר’ פנחס בן יאיר פתח: ‘אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה – אז תבין יראת ה’ ודעת אלהים תמצא’ [משלי ב, ד-ה], אם אתה מחפש אחר דברי תורה כמטמונים הללו – אין הקב”ה מקפח שכרך. משל לאדם, אם מאבד סלע או כילרין בתוך ביתו, הוא מדליק כמה נרות, כמה פתילות, עד שיעמוד עליהם. והרי דברים קל וחומר! ומה אלו, שהם חיי שעה של עולם הזה – אדם מדליק כמה נרות וכמה פתילות עד שיעמוד עליהם וימצאם, דברי תורה, שהם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא – אין אתה צריך לחפש אחריהם כמטמונים הללו?” [שיר השירים רבה א, ט].
“אמר ר’ אליעזר [בר יעקב] בשם ר’ פנחס בן יאיר: אמר הקדוש ברוך הוא: אני עשיתי את יצר הרע – הזהר שלא יחטיאך. משהחטיאך – הוי זהיר לעשות תשובה ואז אשא עוונך, שנאמר [ישעיה מו, ד]: ‘אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט’ – מדין של גיהנם” [מדרש תהלים לב, ב].
 
עובדות והנהגות
רבי פנחס נזהר שלא ליהנות משל אחרים: “אמרו עליו על ר’ פנחס בן יאיר: מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו”, וכל זאת מפני מה? “שלא רצה לאכול כזית משל אחרים” [חולין ז, ב ורש”י שם].
פעם עבר רבי פנחס בן יאיר בעירו של רבי יהודה הנשיא. שמע רבי יהודה, יצא אליו ושאלו: רצונך לסעוד אצלי? אמר לו: הן. צהבו פניו של רבי משמחה. אמר לו רבי פנחס: כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני? ישראל קדושים הן! יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה, וכתיב [משלי כג, ז]: ‘אל תלחם [את] לחם רע עין, ואל תתאו למטעמותיו, כי כמו שער בנפשו כן הוא, אכול ושתה יאמר לך – ולבו בל עמך’. ואתה רוצה ויש לך, אלא שעתה עסוק אני בדבר מצווה, כשאשוב אכנס אצלך. כששב רבי פנחס ראה פרדות לבנות בפתח ביתו של רבי, אמר: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעד אצלו? שמע רבי, יצא לקראתו והבטיח: אמכרם. אמר לו רבי פנחס: ‘ולפני עיוור לא תתן מכשול’ [ויקרא יט, ד] – (כלומר, מכשיל אתה את הקונה); אפקירם – [אמר לו] בכך מרבה אתה את הנזק שיבוא מהן; אעקרם – [אמר לו] צער בעלי חיים הוא; אהרגם – [אמר לו] ‘בל תשחית’ [דברים כ, יט]. היה רבי מפציר מאוד ברבי פנחס, נעשה נס והפריד הר ביניהם. בכה רבי ואמר: מה בחייהם [של צדיקים] כך, במיתתן על אחת כמה וכמה [חולין ז, ב].
“מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום, והלכו אנשים להתפרנס שם, והיו בידן שתי סאין של שעורים והפקידו אצלו, ושכחו אותן והלכו להן. והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה, ועשה אותן גורן וכונסן. אחר שבע שנים הלכו אותן החברים לשם לתבוע אותו ליתן להן, מיד הכיר אותן ר’ פנחס בן יאיר ואמר להם: בואו וטלו אוצרותיכם” [דברים רבה ג, ג].
“שוב מעשה בר’ פנחס בן יאיר שהלך לעיר אחת, והיו העכברים אוכלים בתחומה של אותה העיר. באו ובקשו הימנו. מה עשה רבי פנחס בן יאיר? אמר להם: למה אין אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי? מבקשין אתם שנערוב אתכם, שאם אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי אין עכברים אוכלין עוד? אמרו לו: הן. ערב אותן, והלכו העכברים ולא נראו עוד” [שם].
“מעשה באדם אחד שהיה חופר שיחין לרבים. בתו היתה הולכת בדרך, ובאת לעבור בנהר, ושטפה [הנהר]. באו ואמרו לו לרבי פנחס: כך הגיע לבתו של פלוני. אמר להם: אי אפשר, כיון שהיה עושה רצונו של הקב”ה במים, אין הקב”ה מאבד את בתו במים. מיד נפלה צוחה [= עבר קול] בעיר: באה בתו של פלוני. אמרו רבותינו: כיון שאמר ר’ פנחס בן יאיר כך, ירד מלאך והעלה אותה” [שם].
אפילו חמורו של רבי פנחס, שונה היה בהתנהגותו מחמור רגיל: פעם באו ליסטים בלילה וגנבו את חמורו של רבי פנחס. שלושה ימים החזיקו את החמור במערה, ולא אכל כלום ממה שהגישו לו. לאחר שלושה ימים נמלכו הליסטים בדעתם ושילחו את החמור כדי שלא ימות במערה. שב החמור אל ביתו של רבי פנחס ועמד על יד השער. הורה רבי פנחס לפתוח את השער לפני הבהמה העלובה שלא טעמה מאומה במשך שלושה ימים. הכניסו את החמור והניחו לפניו שעורי דמאי [= שספק אם נטלו מהן מעשר והן מותרות לבהמה], ולא אכל. הורה רבי פנחס לעשר את המזון. אמרו לו: והרי דמאי מותר לבהמות! אמר להם: מה אעשה לעלובה זו שמחמירה על עצמה. עישרו את המזון ואכל החמור [ירושלמי דמאי א-ג]. על כך “אמר ר’ זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים מלאכים – אנו אנשים, ואם ראשונים אנשים – אנו כחמורים; ו[אפילו] לא כחמורו של ר’ חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר” [שבת קיב, ב].
פעם הלך רבי פנחס בן יאיר לפדות שבויים והגיע לנהר בשם גינאי. אמר לנהר: גינאי, חלוק לי מימיך ואעבור בך. אמר לו הנהר: אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני [רש”י: כל הנחלים הולכים אל הים בגזירת המלך], אתה – ספק עושה ספק אי אתה עושה [רש”י: שמא לא יתנו לך בפדיון], אני – ודאי עושה. אמר לו רבי פנחס: אם אין אתה חולק, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק לו הנהר את מימיו [חולין ז, א].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בבית הקברות של צפת[2]:
 
ראה לעיל (הנביא הושע בן בארי) [עמוד ***]: ימי מוהרנ”ת, קורות העתים, יד אהרן.
 
“וכן קברו של ר’ פנחס בן יאיר שלא ידעו בו מעולם גילה הוא [האר”י] ע”ה”. [עמק המלך, אגרות הר”ש שלומל]
“צפת… וחוץ לבית החיים, סמוך בין אילני זיתים, קבור ר’ פנחס בן יאיר[3]. ואילן אחד הוא לו במקום מצבה כי האר”י לוריא ז”ל רצה לבנות עליו מצבה ואמרו לו בחלום שלא יבנה שום דבר כי כך צריך להיות”. [איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא]
“צפת… ובבתי חיים[4] מערות הרבה עם חכמים וצדיקים לאין מספר… ורבי פנחס בן יאיר תחת זית”. [משה חיים קאפסוטו]
“למטה בבקעה גדולה, זית אחד עקום, קבור שם רבי פנחס בן יאיר, ויש שם אבן, ויש אומרים שזה פתח המערה”. [איגרת אחד התלמידים לר’ אברהם ישמעאל חי סנגויניטי (תלמיד האוה”ח)].
“למטה במורד ההר קבור ר’ פנחס בן יאיר, ואבן שיש עומדת על קברו, ועצי זית הרבה גדלים מסביב לקבר, והכל דומה לגן שושנים”. [ידי משה]
“צפת… ותיכף בצד ההר הוא בית חיים… ובתחתית ההר קבר של ר’ פנחס בן יאיר, חותנו של רשב”י ז”ל, אצל אילן של זיתים”. [איגרת ר’ יוסף סופר מצפת]
“אחרי ככלות בית החיים למערב, יש מישור שדה תבואה ואילני זיתים, ושם קבור התנא האלקי ר’ פנחס בן יאיר… האר”י ז”ל גילה קברו שלא היה שם היכר מעולם, ורצה לבנות מצבה ואמר לו בחלום שלא יבנה שום דבר לקיים על גבי חרשו חורשים, וכמה פעמים רצו לבנות כיפה עליו… ועתה יש גל אבנים על קברו ואומרים שאינו מניח לבנות עליו ציון כי לא רצה ליהנות משל אחרים”. [חיבת ירושלים]
“אצל בית הקברות לפאת מערב יש מישור נחמד נושא פרי תבואה ועצי זיתים, שם קבר התנא האלקי ר’ פנחס בן יאיר, וגל אבנים על קברו[5], ושם הולכים להתפלל בעת צרה”. [שערי ירושלים (מבשרת ציון)]
“שדה שנחרש בה קבר של התנא האלקי רבי פנחס בן יאיר עליו השלום, וראיתי כתוב שם על אבן הנשבר ‘רבי פנחס בן יאיר’. והוא מיד בסוף הקברים למטה, ומתחיל משם שדה תבואה בארץ מישור, לערך מאתיים אמה”. [אהבת ציון]
“תוך שדה לבן, מחוץ לבית הקברות, גל גדול של אבנים מיוחס לרבי פנחס בן יאיר ז”ל”. [מסעות החכם האבי”ר]
“הלכתי בסגל חברתי לבקר את בית החיים אשר בצפת… במשעול צר אשר בין תבואות הגוי הלכנו לערך מאה אמה, ובאנו אל קבר רבי פנחס בן יאיר, ועליו גל אבנים גדול מאוד”. [מסע מירון]
“למערבו [של בית הקברות] נמצא קבורת ר’ פנחס בן יאיר, חותנו של התנא האלקי ר’ שמעון בן יוחאי, וגל אבנים על קברו”. [גבעת שאול]
“אחרי ככלות בית הקברות לפאת מערב, יש מישור שדה תבואה ואילני זיתים. שם פגשתי את קבר התנא האלוקי ר’ פנחס בן יאיר”. [מסעות משה]
 
גדולים צדיקים במיתתם
נסים ונפלאות על קברי הצדיקים
“אצל בית הקברות לפאת מערב [בצפת], יש מישור נחמד נושא פרי תבואה ועצי זיתים. שם קבר התנא האלוקי ר’ פנחס בן יאיר, וגל אבנים על קברו. ושם הולכים להתפלל בעת צרה. וכמה פעמים אשר בעל השדה הערבי לא הניח ליהודים להכנס לתוך השדה אל קברו, כי אמר שמקלקלים את תבואתו; לשנה הבאה לא צימח שדהו שום ירק עשב, ומאז והלאה קיבל עליו להניחם לילך בכל עת חפצם”. [שערי ירושלים; בשינוי קל: טוב ירושלים]
“וכמה פעמים רצו לבנות כיפה עליו, וכל המשתדל בה אינו משלים שנתו. ואמרו שזו המערה היא חלולה מלמטה, והולכת עד מירון ששם קבור רשב”י עליו השלום, ובכל ערב ראש חודש עולים כל הצדיקים הקבורים שם משם למעלה, כמש”ה והיה מדי חדש בחדשו וכו'”. [איגרת אחד התלמידים לר’ אברהם ישמעאל חי סנגויניטי (תלמיד האוה”ח)]
 
דרכי גישה
צפת מתחת לבית הקברות, ברחבה שבכניסה החדשה הנ”ל נמצא ציונו בתוך גדר עגולה.
 
מיקום וזיהוי הקבר
בתמונות הישנות, עוד רואים את תיאורם של עולי הרגל במדוייק, גל האבנים, שדה גדול, ועצי זית. כמו”כ עד היום נשאר גל האבנים ללא ציון בנוי, כנראה מאותה סיבה הנ”ל שלא הצליח אף אדם לבנות ציון.