רבי עזריה פיגו מוונציה

רבי עזריה פיג’ו (ה’של”ט, 1579 – א’ באדר א’ ה’ת”ז, 1647) היה מגדולי חכמי איטליה במאה ה-17, רב ופוסק נודע, דרשן מוערך ומחבר ספרים תורניים חשובים.

תולדות חייו

נולד בשנת של”ט (1579) בעיר ונציה לרבי אפרים. בעיר הולדתו שקד על לימוד התורה לצד רכישת השכלה כללית, כמנהגם של חכמי יהדות איטליה בתקופתו. עם התבגרותו, עזב את העיסוק במדעים חיצוניים והתמסר ללימוד התורה והגמרא.

רבי עזריה למד תורה בישיבתו של רבי אברהם אבוהב וכן אצל רבי יששכר בר איילנבורג. בשנת שס”ז (1607) נתמנה לרבה של קהילת פיזה, תפקיד שבו החזיק במשך כעשרים שנה. בתקופה זו חיבר את פירושו על “ספר התרומות” של רבי שמואל הסרדי, העוסק בדיני ממונות. מלאכת חיבור ספרו נעשתה כמעט ללא ספרים, בשל הצו שהוציא האפיפיור לשריפת ספרי התלמוד בשנת שי”ד (1554), שהשלכותיו ניכרו במשך שנים רבות, בעיקר בקהילות קטנות. בהקדמת ספרו ציין כי בעת חיבורו היו בידו אך שלוש מסכתות מהתלמוד: בבא קמא, שבועות ונזיר. ספרו “גידולי תרומה” זכה להוקרה רבה בקרב הפוסקים, והש”ך מביאו תדיר בפירושו על שולחן ערוך.

בשנת שפ”ז (1627) חזר לוונציה ושימש כדרשן בבתי הכנסת בעיר. דרשותיו כונסו בספרו “בינה לעיתים”, הכולל 75 דרשות, שיצא לאור לראשונה בשנת ת”ח (1648) וזכה לפופולריות רבה בקרב רבנים ודרשנים.

הרב ברוך ישר, שערך וליקט את דרשותיו על פי סדר פרשיות התורה, תיאר את סגנונו כבהיר ומעמיק, המתרחק מדיונים פילוסופיים מופשטים ומתמקד בהבנה עמוקה של פשוטם של דברים. לדבריו, דבריו של רבי עזריה מגלים עומק וחכמה המחייבים התבוננות מעמיקה.

רבי עזריה פיג’ו חיבר גם שו”ת, אך רוב כתביו בנושא זה לא הגיעו לידינו. חלק מתשובותיו השתמרו ונדפסו בספר “באר שבע” של רבי יששכר בער איילנבורג (ונציה שע”ד).

כתב ידו ופטירתו

רבי עזריה היה גם סופר סת”ם מומחה, וספר תורה שכתב השתמר עד היום בבית כנסת בגיברלטר. החיד”א ציין כי ספר התורה שיצא מתחת ידו היה מדויק לחלוטין, ללא שגיאות של חסירות ויתירות.

בשנת ה’ת”ז (1647) נפטר בעיר רוויגו, ככל הנראה בעת ששהה שם בשל שליחות הקשורה לפולמוס מקווה שפרץ במקום, ושם נטמן.

צאצאיו

ידועים לנו שניים מצאצאיו, בניו רבי אליעזר ורבי אפרים, אשר החל לחבר ביאור על “תולדות אדם וחוה” לרבנו ירוחם. שניהם נפטרו עוד בחייו של אביהם, במהלך מגפה קשה שהתפשטה באיטליה.

ספריו המרכזיים

• גידולי תרומה – פירוש והרחבה על “ספר התרומות”, נדפס לראשונה בוונציה בשנת ת”ג (1643)
• בינה לעיתים – קובץ דרשות, נדפס לראשונה בוונציה בשנת ת”ח (1648) ונדפס במהדורות רבות מאז
• תשובותיו ההלכתיות נדפסו חלקית בספר “באר שבע”

מורשתו התורנית של רבי עזריה פיג’ו ממשיכה להאיר ולהשפיע על עולם התורה והדרשנות עד היום.