רבי משולם זושא מאניפולי, בנו של רבי אליעזר ליפמן, נולד בשנת ת”צ (1729). הוריו, ר’ אליעזר ואשתו, נודעו במעשי חסד וצדקה והיו הורים לשבעה בנים ובת אחת. שניים מבני המשפחה, ר’ אלימלך ור’ זושא, כונו “האחים הקדושים” בשל התמסרותם ללימוד התורה. יחד למדו תורה, תלמוד ופוסקים, ובהמשך התעמקו בתורת הקבלה, בעיקר בתורת האר”י ובקבלה המעשית.
השניים קיבלו על עצמם גלות בת שמונה שנים, במהלכה חיו בצמצום, סבלו רעב וקללות, ונחשבו לצדיקים נסתרים. רבי זושא התפרסם באמרתו כי הייסורים הם “כמו סוכר מתוק”, כיוון שהם מטהרים את עוונותיו של האדם.
דרכו החסידית
רבי זושא היה מתלמידיו המובילים של רבי דוב בער, המגיד ממעזריטש, ויחד עם אחיו ר’ אלימלך, נחשף לתנועת החסידות. הם נדדו ברחבי פולין כדי לעורר את העם לתשובה ולחזק את אמונתם. במעזריטש קירבם המגיד, והשניים עזבו את דרך הסיגופים והתמקדו בתפילות ובאמירת פרקי תהילים.
רבי זושא נודע בייחודיותו ובפשטותו. כשהתקשה בהבנת סוגיה בלימוד, היה מבקש בתמימות: “זוסיא אינו יודע את פירוש העניין”, ולעיתים היה נרדם תוך כדי בכי. לפי המסורת, זכה לגילויים מאליהו הנביא או מבעלי ההלכה, שהדריכו אותו להבנת הדברים.
אופיו ותכונותיו
תמימותו ונועם הליכותיו הפכו אותו לדמות אהובה ומוערכת. הוא חי חיי צניעות מופלגים, לבש בגדים פשוטים, וחילק את כל מתנות חסידיו לצדקה. רבי זושא התפרסם באהבתו לכל אדם, וזכה לכינוי “הרבי, רבי זושא”.
פטירתו
לאחר מחלה ממושכת נפטר רבי זושא ב-ב’ שבט ה’תק”ס (1800) בעיר אניפולי. הוא נטמן סמוך לרבו, המגיד ממעזריטש. על מצבתו נכתב: “עובד ה’ מאהבה, ושמח בייסורים, ורבים השיב מעוון”.
משפחתו
- אביו: ר’ אליעזר ליפא.
- אחיו: ר’ אלימלך מליז’נסק.
- אחותו: איטה.
- בניו: ר’ ישראל אברהם ור’ צבי מנחם מענדיל.
כתביו
- מנורת הזהב: ליקוט דברי תורתו מתוך ספרי תלמידיו.
- בוצינא קדישא: אוסף קורות חייו, שנכתב על ידי תלמידיו.
דמותו של רבי זושא נותרה כסמל של תמימות, אהבה, ועבודת ה’ מתוך שמחה וצניעות.
