רבי מיימון אבי הרמב”ם
רבי מיימון בן רבי יוסף, אבי הרמב”ם.
היה דיין, והתגורר בקורדובה שבספרד[1] [סדר הדורות].
כבנו, גם רבי מיימון חיבר פירושים לש”ס, כפי שמעיד הרמב”ם בהקדמת פירוש המשניות לסדר זרעים: “וקבצתי כל אשר בא לידי מפרושי אדוני אבי ז”ל”.
עובדות והנהגות
רבי מיימון לא רצה לשאת אשה, אך חלום אחד שב ופקד אותו, ובו ציווה עליו אדם אחד לשאת את בתו של קצב מהעיר הסמוכה לקורדובה, עד שלבסוף נשאה וילדה את הרמב”ם ומתה בלידתה. הרמב”ם היה קשה הבנה, ובעל רצון מועט להצליח בלימודיו, ואביו, רבי מיימון, היה מכה אותו על מנת שילמד – אך לבסוף נואש ממנו וגרשו מביתו בכנותו אותו בן הקצב. הרמב”ם ברח, והחל ללמוד תורה אצל הר”י אבן מיגאש, ורק לאחר זמן רב שב לקורדובה ודרש ברבים. או אז קמו אביו ואחיו, ונשקוהו על ראשו וברכוהו [סדר הדורות בשם שלשלת הקבלה].
בלילה בו השלים הרמב”ם את חיבורו הגדול משנה תורה, נגלה אליו רבי מיימון בחלום ועמו משה רבינו, ואמר משה רבינו לרמב”ם: באתי לראות מה שעשית. וכשראה אמר לו: יישר כחך ב”ג [סדר הדורות בשם רבי דוד הנגיד].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בטבריה, בסמוך לבנו:
איגרת יחוס האבות מאלמוני, ר’ חיים ויטאל, איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא, משה חיים קאפסוטו.
כת”י אילן א’, קברי אבות.
“טבריה זו רקת… שם על שפת הים חמי טבריה קיימין ורוחצין בהם. ובהר למעלה קבור ר’ עקיבא ואשתו במערה, ולמטה ממנו כ”ד אלף תלמידים שמתו בן פסח לעצרת לפי שלא היו חולקים כבוד זה לזה. ובטבריה קבורים רב הונא ורב כהנא ור’ חייא ובניו ור’ מאיר ור’ ירמיה, והוא קבור לפני חמי טבריה. ורחוק קבור רבינו משה בר מימון ז”ל ור’ מימון אביו ור’ דוד נכדו”. [כת”י אילן ה’]
“(דרומית) [צפונית] לטבריא קבור הרמב”ם בתוך גן. לא רחוק ממנו קבור אביו ר’ מימון”. [ידי משה]
“טבריא… חוץ לעיר נגד החומה לרוח צפונית, קבר ר’ יוחנן[2], ואצלו קבר רב חננאל תלמיד רב, וקרוב לו קבר רב כהנא, ואצלם קבר הנשר הגדול רבינו משה בר מיימון ז”ל וקבר אביו ר’ מיימון ז”ל. קרוב להם קבר הגאון הקדוש ר’ ישעיה הלוי הורוויץ בעל השל”ה. למערב יש הר גבוה וארוך, ועליו קבר ר’ עקיבא רבו של רשב”י[3]. גם שם מערת ר’ חייא ובניו יהודה וחזקיה, ועמם רב הונא”. [שערי ירושלים; מבשרת ציון]
מיקום וזיהוי הקבר
נזכר אצל הנוסעים עולי הרגל. אולם יש לציין כי ע”פ עדותו של ר”ח ויטאל נראה כי קבורת אבי הרמב”ם הינה ביחד עם הרמב”ם ובצמוד לו באותו ציון, וכ”כ במסעות ירושלים שציונו של הרמב”ם רחב הרבה לפי ששם מנוחת אביו באותו ציון ‘יחדיו תואמים הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו’, אולם מקצת עולי הרגל המאוחרים ציינו את מקומו באותה חצר אך לא יחד. יתכן שכיון שנקברו בסמוך כל אחד ציין לפי צורת הדיבור והניסוח שלו. [יש להעיר כי מה שנראה כיום ציונו בסמוך לחומת החצר זו בנייה מאוחרת יותר (לאחר שחיפשו מקום שאין בו קבר כלל), ולא ע”פ מסורת כלל. בתמונות הישנות אכן אין זכר במקום זה לציון כלשהוא].
