רבי ישמעאל
תנא בן הדור השלישי, חברו של רבי עקיבא (ואינו רבי ישמעאל כהן גדול מעשרת הרוגי מלכות)[1].
“ועשה מכילתא מספר שמות עד סוף התורה” [סדר הדורות].
ברייתות שנשנו בבית מדרשו, “דבי רבי ישמעאל”, מובאות בתלמוד פעמים רבות. כמו כן, מדרש ההלכה לספר במדבר – הספרי, מקורו בבית מדרש זה.
הוא בעל שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן [תורת כהנים].
בשבחו נאמר: “ר’ ישמעאל חנות מיוזנת” – “יינה מוכן בה תמיד, שאין החנווני צריך לומר ללוקחין המתינו ואביא לכם. כך [כש]נצרך אדם ללמוד מפיו, מזומן לו ותלמודו ערוך בפיו” [גיטין סז, א ותוספות שם].
הרואה את רבי ישמעאל בחלום – יצפה לחכמה [אבות דרבי נתן מ].
אמרותיו
“רבי ישמעאל אומר: הוי קל לראש, ונוח לתשחורת, והוי מקבל את כל האדם בשמחה” [אבות ג, יב].
“תני ר’ ישמעאל: משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות והושיב בו המלך שומרים אחד חיגר ואחד סומא ואמר להן הזהרו על בכורות הנאות האלו. לימים אמר חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס. אמר לו סומא הבא ונאכל. אמר לו חיגר וכי יכולני להלך? אמר סומא וכי רואה אני? רכב חיגר ע”ג סומא ואכלו את הבכורות, והלכו וישבו להם איש במקומו. לימים נכנס המלך באותו פרדס אמר להן: היכן הם הבכורות הנאות? אמר לו סומא: אדוני המלך וכי רואה אני? אמר לו חיגר אדוני המלך וכי יכול אני להלוך? אותו המלך שהיה פיקח מה עשה להן, הרכיב חיגר ע”ג סומא והתחילו מהלכין, אמר להן כך עשיתן ואכלתם את הבכורות, כך לעתיד לבוא הקב”ה אומר לנפש: מפני מה חטאת לפני? אמרה לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא, משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני, מה חטאתי לפניך? אומר לגוף מפני מה חטאת לפני? אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי, נשמה היא שחטאה, משעה שיצתה ממני כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך, שמא חטאתי לפניך? מה הקב”ה עושה להן, מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד” [ויקרא רבה ד, ה].
“תני ר’ ישמעאל: ביקש הקב”ה להוציא כהונה משם [בן נח]… כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו, הוציאה המקום משם ונתנה לאברהם” [ויקרא רבה פרשה כה].
“דתני ר’ ישמעאל: לא הניח רעואל, זה יתרו, עבודת כוכבים בעולם שלא יחזיר עליה ועבדה… ולבסוף נתגייר והודה להקב”ה, לזה נאה לומר עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלהים וגו’, שב בתשובה לפני הקב”ה וקיבלו וקבעו לישראל לדורות” [קהלת רבה פרשה ג].
“תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון – יכוף אליה לתוכה” [כתובות ה, ב].
“תנא דבי רבי ישמעאל: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה” [ברכות יט, א].
“תנא דבי ר’ ישמעאל: דברי תורה לא יהו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן” [מנחות צט, ב].
“תנא דבי רבי ישמעאל: אם פגע בך מנוול זה [יצר הרע] משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא – נימוח, אם ברזל הוא – מתפוצץ. אם אבן הוא נימוח, דכתיב [ישעיהו נה]: ‘הוי כל צמא לכו למים’, וכתיב [איוב יד]: ‘אבנים שחקו מים’. אם ברזל הוא מתפוצץ, דכתיב [ירמיהו כג]: ‘הלא כה דברי כאש נאום ה’, וכפטיש יפוצץ סלע'” [סוכה נב, ב].
עובדות והנהגות
בניגוד לדעתו של רבי שמעון בר יוחאי, ר’ ישמעאל סבור שיש לנהוג מלבד בדברי התורה גם במנהג דרך ארץ, כלומר שיש לעסוק גם בעבודת כפיים. על דעתו הוסיף אביי: “הרבה עשו כרבי ישמעאל – ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי – ולא עלתה בידן” [ברכות לה, ב].
למרות דעתו זו, לא הקל רבי ישמעאל ראש בכל הקשור לביטול תורה: “שאל בן דמה בן אחותו של ר’ ישמעאל את ר’ ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו [= האם רשאי אני] ללמוד חכמת יוונית? קרא עליו המקרא הזה [יהושע א, ח]: ‘לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה’ – צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית” [מנחות צט, ב].
כמו כן ניכרת הקפדתו של רבי ישמעאל בגזירותיהם של חכמים: “לא יקרא לאור הנר שמא יטה. אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא וביקש להטות, אמר: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר. רבי נתן אומר: קרא והטה, וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש[2] אביא חטאת שמנה” [שבת יב, ב].
“מעשה בבן דמא בן אחותו של ר’ ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו, ולא הניחו ר’ ישמעאל, ואמר לו: ר’ ישמעאל אחי, הנח לו וארפא ממנו ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת. קרא עליו ר’ ישמעאל: אשריך בן דמא, שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חבריך, שהיו אומרים [קהלת י, ח]: ‘ופורץ גדר ישכנו נחש'” [עבודה זרה כז, ב].
“מעשה באחד שנדר מבת אחותו הנאה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל: בני, לזו נדרת? אמר לו: לאו, והתירו רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן. וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה” [משנה נדרים ט, י].
כשמתו בניו של רבי ישמעאל ונכנסו רבי טרפון, רבי יוסי הגלילי, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לנחמו, קיבל עליו רבי ישמעאל את הדין, באומרו: “רבו עונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה” [מועד קטן כח, ב].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בפרוד:
קברי אבות, יחוס הצדיקים, (איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא)[3].
“ולמטה ממנו[4] [מנחום איש גמזו] בסמוך מערה, ושם רבי ישמעאל ע”ה”. [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
“במורד ההר במערה קבור ר’ ישמעאל”. [ידי משה]
“ואצלו [אצל נחמיה] קבר ר’ ישמעאל בר פלוגתיה דר’ עקיבא”. [שערי ירושלים (מבשרת ציון; מסעות משה), טוב ירושלים]
מיקום וזיהוי הקבר
ראה לעיל נחמיה העמסוני. ברור כי המקום המצויין כיום הינו מוטעה, והוא הוא הציון של נחמיה עצמו. ציונו של ר’ ישמעאל נמצא אכן במורד ההר, בהמשך הדרך לכיוון כפר ענאן/חנניה, כפי שצויין בדרכי גישה. אמנם ישנם מספר מערות באותו מקום, וקשה לייחס אחת מהן בדווקא לר’ ישמעאל, אולם האזור בודאי נכון. קבענו את זו שנראה כי היא מהחשובות שבהן לפי צורתה. [יתכן כי המערה עם הקבר היחיד שבתוכה הנמצאת מעט מעל למערה שצייננו היא מקום הקבר, אולם כפי שכתבנו אין לקבוע בוודאות דבר].
נביא כאן את סיפור הפדיון שיתכן שהוא מתייחס לרבי ישמעאל חברו של רבי עקיבא, ויתכן שהוא מתייחס לרבי ישמעאל בן אלישע (לא הנהרג): “מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר [ישעיהו מב]: מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים? ענה אותו תינוק ואמר [שם]: הלא ה’ זו חטאנו לו, ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. אמר: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה [= לשון שבועה], שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו? [= מיהו?] רבי ישמעאל בן אלישע” [גיטין נח, א, איכ”ר ד, ד].
