תנא בזמן הבית [מקוואות ד, ז], ואף לאחר חורבנו. חי בנציבין שבבבל.
עליו נאמר: צדק צדק תרדוף – אחר ר’ יהודה בן בתירא לנציבין [סנהדרין לב, ב].
היה מחכמי דור יבנה [נגעים ט, ג; יא, ז].
אמרותיו:
“רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים – אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה’ אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים – אין שמחה אלא ביין” [פסחים קט, א].
“וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין: שמעתי עליך, שאתה אומר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. שלח לו: ואתה אי אתה אומר כן? מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה, לדרוש בקל וחומר אי אתה יודע? ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה – כספה מאכילתה בתרומה, זו שביאתה מאכילתה בתרומה – אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה! אבל מה אעשה, שהרי אמרו חכמים: אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה” [קידושין י, ב].
עובדות והנהגות
פעם שמע רבי יהודה בן בתירא נכרי מתפאר בפני חבריו, שלמרות דברי הפסוק ‘וכל ערל לא יאכל בו’ [שמות יב, מח] האוסר על נכרים לאכול מקרבן הפסח, הוא עולה לירושלים ואוכל מחלקיו המובחרים של הקרבן. ביודעו שכאן בנציבין לא יוכל למנוע את מעשיו של הנכרי, שאל אותו רבי יהודה אם קיבל גם מן האליה המובחרת [האסורה באכילה ונשרפת על גבי המזבח]. הגיע אותו נכרי לירושלים פעם נוספת בחג הפסח וביקש לאכול מן האליה. כאשר שאלוהו מי הנחה אותו לבקש בקשה זו, סיפר להם לתומו שרבי יהודה בן בתירא אמר לו שזהו החלק המובחר ביותר. בדקו החכמים ומצאו כי נכרי הוא, הוציאו אותו להורג ושלחו אל רבי יהודה: אתה בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים [פסחים ג, ב].
