תנא בן הדור החמישי, בנו ותלמידו של רבי שמעון בן יוחאי שהעיד עליו שהוא מבני עלייה, וכן ששניהם יכולים לפטור את העולם כולו מן הדין.
היה חתנו של ר’ שמעון בר יוסי בר לקוניא [ירושלמי מעשרות ג, ד; וראה להלן עובדות והנהגות].
כונה ‘סתימתאה’ מפאת העובדה שכמה ממאמריו הובאו במשנה בסתם [חולין כט, ב – ל, א ורש”י שם], כמו כן כונה ארי בן ארי על שם היותו בנו של רשב”י [בבא מציעא פד, ב].
לאחר מות אביו למד אצל רבן שמעון בן גמליאל ור’ יהושע בן קרחה, יחד עם רבי יהודה הנשיא חבירו [בבא מציעא פד, ב].
תוספות רבינו יהודה [ברכות יא, ב] דנים בזהותו של ר’ אלעזר הקלירי, וברור להם שהוא תנא, ונוטים דבריהם לומר שהוא ר’ אלעזר בן רשב”י.
אמרותיו
“אמר רבי אילעא משום ר’ אלעזר בר’ שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע” [יבמות סה, ב].
“אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בר’ שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום” – כלומר, שמותר לשקר בכדי שישמר השלום [יבמות סה, ב].
“ר’ אלעזר בר’ שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת – אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת – אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר [קהלת ט, יח]: ‘וחוטא אחד יאבד טובה הרבה’, בשביל חטא יחידי שעשה זה – איבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה” [קידושין מ, ב].
“רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. אמר ר’ אלעזר בר’ שמעון כל מי שרודף אחרי צדקה הווין לו בנים בעלי צדקה בעלי תורה בעלי אגדה” [מדרש משלי פרשה כא].
“מאי כי חדות ה’ היא מעוזכם? אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע” [ביצה טו, ב].
עובדות והנהגות
היה בעל כוח רב, אך כוחו אבד לו משהחל ללמוד תורה: פעם באו חמרים סוחרי תבואה לבית אביו, רבי שמעון בר יוחאי, לקחת תבואה. ראו את רבי אלעזר יושב אצל התנור, אמו רודה לו לחם והוא אוכל, היא רודה והוא אוכל, עד שאכל את כל הבצק. אמרו החמרים: הוי נחש רע שורה בתוך מעיו של זה, דומה שזה מביא רעבון לעולם. שמע רבי אלעזר את החמרים יוצאים לטעון את הסחורה, נטל את חמוריהם והעלם לעליית הגג. כשחיפשו החמרים את חמוריהם ולא מצאום, הגביהו עיניהם וראו אותם נתונים בעליית הגג. הלכו החמרים לרבי שמעון וסיפרו לו את המעשה, אמר להם: שמא דבר רע אמרתם לו? אמרו לו: לא אדוני, אלא כך וכך היה מעשה. אמר להם: ולמה הכנסתם בו עין רעה וצרה, אפשר משלכם הוא אוכל, או עליכם מזונותיו? לא זה שברא אותו ברא לו מזונותיו? אף על פי כן, גשו ואמרו לו בשמי, והוא יוריד לכם את החמורים. הנס האחרון היה קשה מן הראשון, שכשהעלה את החמורים – העלה אותם אחד אחד, וכשהורידם – הוריד אותם שנים שנים. ומיום שנתעסק בתורה אפילו טליתו לא היה יכול לסבול, לקיים מה שנאמר [שיר השירים ה, יד]: ‘מעולפת ספירים'” [שיר השירים רבה ה, ג].
רבי אלעזר ברבי שמעון הלך אל חמיו, רבי שמעון ברבי יוסי בר לקוניא. היה חמיו מוזג לו יין והוא שותה, מוזג לו והוא שותה. שאלו חמיו: לא שמעת מאביך כמה אדם צריך לגמוע בכוס? אמר לו: כמות שהיא [= יין שאינו מהול במים] – אחת, בצונן – שתים, בחמין – שלש. ולא שיערו חכמים לא ביינך – שהוא נאה, ולא בכוסך – שהוא קטן, ולא בכרסי – שהיא רחבה [ירושלמי מעשרות ג, ד; פסיקתא דרב כהנא יא, כ].
עוד אמרו: כשהיה רבי אלעזר עומד פנים אל פנים עם רבי ישמעאל ברבי יוסי, היה צמד בקר עובר מתחת לכרסיהם, ולא נוגע בהם [בבא מציעא פד, א].
“כשהיה רבי אלעזר בי רבי שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של רבי מקדירות. אמר ליה אבוי ויאות זה ארי בן ארי אבל אתה ארי בן שועל” [ירושלמי שבת י, ב].
בעקבות המעשה הבא החל רבי אלעזר ללמוד תורה: רבי אלעזר ברבי שמעון נתמנה לאנגרבטיס [= סבל]. פעם אחת בא אצלו אליהו הנביא זכור לטוב בדמות אדם זקן, וביקש: התקן לי בהמה לרכיבה. אמר לו רבי אלעזר: ומה יש עמך לטעון? אמר לו אליהו: הרי חפיסתי והרי טליתי, ונרכב. אמר רבי אלעזר: רואים אתם זקן זה? אני מרכיבו על כתפי ומוביל אותו עד סוף העולם, והוא אומר התקן לי בהמה! מה עשה? הרכיבו על כתפיו, והיו עולים הרים, יורדים בקעות ועוברים בשדות קוצים ודרדרים. לסוף, החל אליהו מכביד עצמו על רבי אלעזר. אמר לו רבי אלעזר: סבא, הקל עצמך, ואם לאו אני משליך אותך. שאלו אליהו: רצונך ננוח קמעא? אמר לו: הן. מה עשה אליהו? העלהו לשדה אחת, והושיבו תחת אילן, והאכילו והשקהו. וכיון שאכל ושתה אמר לו: כל אותה יגיעה למה לך? לא עדיף לך לעסוק באומנותם של אבותיך? שאל אותו רבי אלעזר: ויש בלבך לשנות עמי? אמר לו: הן. יש אומרים: שלוש עשרה שנים לימד אותו אליהו זכור לטוב, עד שלמד סיפרא. וכיון שלמד סיפרא, אומרים העולם: אפילו את טליתו לא היה יכול לטעון על כתפיו [פסיקתא דרב כהנא יא, כב].
בעקבות מעשה יחיד, משתלשלת לה המסורת על חייו של רבי אלעזר, הייסורים שתקפו אותו, כעסם של החכמים, מותו וקבורתו. וכך היה המעשה: רבי אלעזר נתקל בממונה מטעם המלך על תפיסת גנבים, ויעץ לו עצות מחכימות כיצד לתפוס את הגנבים האמיתיים ולא להרוג חפים מפשע. נשמע הדבר בבית המלך ורבי אלעזר מונה לתפקיד, אך דעתם של חכמים לא היתה נוחה מכך. רבי יהושע בן קרחה שלח לו: חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה. שלח לו רבי אלעזר בתגובה: קוצים אני מכלה מן הכרם. שלח לו רבי יהושע: יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו. פעם אחת כינה אותו כובס אחד ‘חומץ בן יין’, ורבי אלעזר, שהסיק מחוצפתו שרשע הוא, כלאו. לאחר שנתפייסה דעתו רצה רבי אלעזר לשחרר את הכובס, אך לא הצליח לשחררו. לאחר שתלו את הכובס, עמד רבי אלעזר תחת עץ התלייה ובכה. אמרו לו: רבי, אל ירע בעיניך, שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכיפורים. הניח ידו על בני מעיו ואמר: שישו בני מעי, שישו. ומה ספקות שלכם כך, ודאיות שלכם על אחת כמה וכמה. מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם. אך למרות זאת לא נתיישבה דעתו, וציווה שיוציאו שומן רב מבטנו בכדי לראות אם יסריח, וכשלא הסריח השומן קרא רבי אלעזר על עצמו את הפסוק: ‘אף בשרי ישכן לבטח’ [תהלים טז, ט]. ובכל זאת לא נתיישבה דעתו בכך וקיבל על עצמו יסורים. כל לילה היה רבי אלעזר מתענה ביסוריו, ובבוקר היתה אשתו מכינה לו שישים מיני מאכלים והיה מבריא. ומתוך שדאגה לשלומו לא הניחה לו ללכת לבית המדרש. יום אחד שמעה אותו מזמין את היסורים לבוא בלילה, ומסלק אותם עם בוא הבוקר מפני ביטול תורה. כעסה האשה והלכה לבית אביה, אך שישים יורדי ים שניצלו לאחר שהזכירו את רבי אלעזר בתפילתם דאגו לשלומו, והוא הבריא ויצא לבית המדרש. לפני מותו, ביקש מאשתו שתניחהו בעליית הגג לכשימות, מפני שידע שהחכמים עדיין כועסים עליו ולא יתעסקו בקבורתו כראוי. חכמים מעידים, בשם אשתו של רבי אלעזר, כי רבי אלעזר שכב בעלייה זו לא פחות משמונה עשרה שנה ולא יותר מעשרים ושתים, ובכל אותו זמן היו באים אנשים לדין [מתוך מחשבה שר’ אלעזר עדיין חי], והיה קול יוצא מן העלייה ואומר: פלוני חייב ופלוני זכאי. משנודע הדבר לבריות שר’ אלעזר מת ולא נקבר, החליטו רבנן לשים לכך קץ מפאת כבודו של רבי אלעזר, ויש אומרים שרבי שמעון בן יוחאי נגלה אליהם בחלום, ותבע מהם להביא את בנו לקבורה עמו. בני עכברא[1] ניסו למנוע מהחכמים להוציא את רבי אלעזר מן העיר, מפני שבכל אותן שנים לא ניזוקו על ידי חיות רעות, אך לבסוף הצליחו החכמים להביאו למערת אביו בערב יום כיפור, כשהיו בני העיר טרודים בהכנות. כשהגיעו למערה, חסם נחש את הפתח, ולא פתח עד שאמרו לו: עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו [בבא מציעא פג, ב – פד, ב. וראה פסיקתא דרב כהנא בשלח וקהלת רבה יא, ו].
“ר’ אלעזר בר’ שמעון איתשיש ואיתגליאת אדרעיה, חמיתיה איתתיה וחייכת ובכית, ואמרת טובוי מה הוה חלקי בהדין עלמא, טובוי דאידבקת להדין גופא צדיקא, ובכית ואמרת ווי דהדין גופא צדיקא לאדמה. וכד הוה מידמך, אמר לה: אנא מידמיך, ברם רימה לית ליה משליט בי, אלא תולעתא דעתידא נקרא אחורי אודני, דחד זמן הוינא עליל ושמעית קליה דחד בר נש מחרף והות ספיקא בידי למיעבד ביה דינא ולא עבדית. וכיון דדמך אתיהב בהדא גוש חלב, והוה ר’ שמעון מיתגלי על מרונאי ואמר לון חד עין דימין דהות לי ולית אתון יהביה יתיה גבי, והוון מרונאי אזלון בעיין מייתוניה וגוש חלב אנפקון בתריה בחוטרי ובמורניתא. חד זמן קרב צומא רבה. אמרין הא ענתא מייתין יתיה עד דאינון בקיין אזלון בעיין מיתוניה ונפקין תריין חיוואן דנור שרן מהלכין קדמיהון. אמרון ההוא שעתא דאנן מייתין, וכיון דמטון למערתא קמון לון תריין חיון ליסטר, אמרון מאן עליל מייתי ליה, אמרה אנא עללה ומייתי ליה דאית לי סימן ביה, עללת לאייתיה ואשכח ההוא תולעתא יתיבא ונקרה אחורי אודניה, בעית מרים יתיה, שמעת ברת קלה אמרת שבקו למרי חובא דיגבי חוביה, אייתוניה ויהבוניה גבי אבוי. מן ההוא שעתא לא איתגלי ר”ש על מרונאי” [קהלת רבה פרשה יא].
לאחר מותו של רבי אלעזר שלח רבי יהודה הנשיא הצעת נישואין לאשתו של רבי אלעזר. שלחה לו: כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול? שלח לה רבי: אמנם בתורה גדול ממני, אך במעשים טובים האם גדול הוא ממני? שלחה לו: אם גדול ממך בתורה איני יודעת, אך במעשים יודעת אני שגדול ממך – שהרי קיבל על עצמו יסורים [בבא מציעא פד, ב, וראה ירושלמי שבת י, ב].
כשנפטר רבי אלעזר ברשב”י, היה דורו קורא עליו: “‘מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן, מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל’ [שיר השירים ג, ו]. מהו מכל אבקת רוכל? שהיה בעל מקרא ומשנה, פייטן ודרשן” [ויקרא רבה ל, א].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו במירון[2]:
ר’ יעקב בן נתנאל הכהן, מסע דפלסטינא, תוצאות ארץ ישראל, כפתור ופרח, שבילי דירושלים[3], אלה סימני כתבי הקברות לר’ יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז, כת”י אילן א’, כת”י מוסקבה, כתב מר’ יצחק בן אלפרא, איגרת ר’ שלמה בן ר’ שמעון דוראן, רשימת קברים לנוסע אלמוני מקנדיאה, רבי משה באסולה, איגרת יחוס האבות מאלמוני, אלו יחוסי הצדיקים ז”ל וציונם, כת”י אילן ה’, יחוס הצדיקים, ר’ חיים ויטאל, ספר החזיונות, איגרת ר’ ישעיה הלוי הורוויץ מצפת, גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (שבחי ירושלים; זכרון בירושלים) איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא, רבי משה חיים קאפסוטו, איגרת ר’ יוסף סופר מצפת, אהבת ציון, שם הגדולים לחיד”א, ידי משה, ימי מוהרנ”ת, קורות העתים, יד אהרן, מסעי ישראל – בנימין השני, שערי ירושלים (מבשרת ציון; תפארת ירושלים; מסעות משה), מסעות החכם האבי”ר, מסעי הירח, מסע מירון, גבעת שאול, ימי שמואל.
מיקום וזיהוי הקבר
בסמוך לאביו רבי שמעון בר יוחאי זיע”א
