בניהו בן יהוידע

בניהו בן יהוידע[1], מגיבורי ישראל, היה ממונה על “הכרתי והפלתי” [שמואל ב ח, יח]. על פי תרגום יונתן אלו הם הקשתים והקלעים, רש”י [שם] מביא ביאור נוסף, לפיו כרתי ופלתי הם האורים והתומים. הרלב”ג פירש: “שהיה מופלא שבבית דין והיה ראש לסנהדרי גדולה, והוא היה כהן”.
על הפסוק [שמואל ב כג, כ]: ‘ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבציאל הוא היכה את שני אריאל מואב והוא ירד והיכה את הארי בתוך הבאר ביום השלג’, מובא: “‘ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבציאל’… שאפילו במיתתו קרוי חי. ‘רב פעלים’… שריבה וקבץ פועלים לתורה… שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני” [ברכות יח, א, ב].
ובאופן אחר: “הוא בא [לרמוז] על סודות החכמה… ‘בן איש חי’ – זה צדיק חי עולמים, ‘רב פעלים’ – אדון כל המעשים וכל הכוחות העליונים… ‘מקבציאל’ – שהכל בה ומכונס בתוכה מתוך האור העליון וממנה הכל יוצא, והוא ההיכל הקדוש… ‘הוא היכה את שני אריאל מואב’ – שני מקדשים היו קיימים בגינו והיו ניזונים ממנו: מקדש ראשון ומקדש שני. כיון שמת בניהו, נפסק השפע שנמשך מלמעלה” [זוהר א, ה-ז].
עליו נאמר [שמואל ב כג, כג]: ‘מן השלשים נכבד ואל השלשה לא בא’ – כלומר, שבניהו בן יהוידע היה הנכבד ביותר משלושים הצדיקים בעולם, אבל לא היה שקול כנגד שלושת האבות שעליהם עומד העולם [זוהר א קה, ב].
בי’ בטבת נגע ברגליו בחרדון והרגו, ועי”ז נטמא וירד לשילוח לטבול ושבר גלידי קרח שבמים וירד וטבל, ושנה ספרא דתורת כהנים ביום קצר מאד [תרגום דרב יוסף דברי הימים א יא, כב].
כשבאה מלכת שבא לבקר את שלמה המלך, שלח לקראתה את בניהו בן יהוידע, שהיה יפה תואר כל כך עד שהמלכה טעתה וחשבה שהוא המלך. וכך תיארו את יופיו: “דדמי לשפרפרא דנפיק בעידן צפרא, ודמי לכוכב נוגה דמנהיר וקאים ביני כוכביא, ודמי לשושנה דקאים על פרצידי (אפיקי) דמיא” – כלומר – שהינו דומה לזוהר העולה ומאיר בשעות הבוקר (למרות שהן מוארות), לכוכב נוגה המאיר, למרות שהוא נמצא בין כוכבים אחרים, ולשושנה היושבת על אפיקי מים”  [תרגום שני אסתר ב, ה].
לסיבת היותו מכונה בן איש חי יש להביא את דברי ר”ח ויטאל בספרו בשם מורו האר”י ז”ל: “וסוד הדבר הוא כי היו צדיקים רבים אשר בחייהם היו תמיד מייחדים יחודים עליונים… והנה בניהו בן יהוידע היה אחד מהם ולכן נקרא בן איש חי אפילו לאחר מיתתו, שאפילו בחייו היה מייחד כל העולמות כולם” [שער רוח הקודש].
בזוהר בראשית [קלו, א] מסופר כי ‘הוה צדיק ונהיר לדריה, כמה דחי דלעילא נהיר לעלמא’.
במדרש [רות רבה ב, ב] אמר ר”י ב”ר סימון והדברים עתיקים זה בניהו שנתחזק עם המלך שלמה בבנין בית המקדש.
 
אמרותיו
“ו