רבי שניאור זלמן מלאדי, נולד בי”ח אלול ה’תק”ה, בעיר לאזני פלך מוהילוב בלארוס, לאביו רבי ברוך ולאמו מרת רבקה.
ילדותו:
הוריו שהיו חשוכי ילדים נסעו יחד למז’יבוז’ אל הבעל שם טוב הק’ להתברך מפיו ולזכות לזרע של קיימא, ברכם הבעש”ט והבטיח להם בן זכר במהלך השנה הקרובה, במלאות שנה לברכת הבעש”ט נולד לרבי ברוך ולאשתו בנם רבי שניאור זלמן.
נישואיו:
אז נשלח הנער ללמוד בעיר ויטעבסק, שם המשיך להתמיד בלימודו וכשרונותיו היו לשם דבר בכל העיר, בשנת ה’תק”כ בהיותו בן חמש עשרה נשא רבנו לאשה את מרת סטערנא ב”ר יהודה לייב הלוי סגל שהיה מנכבדי העיר וויטעבסק, רבנו היה סמוך על שולחנו זמן מה ולאחר מכן יצא לוילנא שבליטא להמשיך בלימודו בשקדנות והתמדה.
התקרבות לחסידות:
בשנת ה’תקכ”ד בהיות רבנו בן תשע עשרה, אמר לאשתו כי ברצונו לנסוע למעזריטש ללמוד מפי המגיד, בהתאימו כי בוילנא לומדים תורה אך במעזריטש לומדים גם תפילה, המראה שראה רבנו במעזריטש שבה את לבו ושם נשאר תקופת מה, רבנו היה הצעיר מבין תלמידי המגיד אך חבריו קיבלוהו כאחד מן המנין, למד בחברותא עם רבי אברהם המלאך בנו של המגיד ממעזריטש, שהיה לרבו בתורת הקבלה, בגיל עשרים וחמש החל רבנו לכתוב את פרושו הידוע ‘שולחן ערוך הרב’.
המאסר:
באותם שנים כבר היה רבנו לאדמו”ר והפיץ את תורת החסידות לכל רוסיה וגלילותיה, בשנת ה’תקנ”ט הלכו כמה פוחזים מהמתנגדים והלשינו על רבנו כי שולח הוא כסף לארץ ישראל לחזק את השלטונות העותמאניים אשר היו יריבי המדינה הצארית, רבנו נאסר והתרומות אשר נשלחו לארץ ישראל להחיות את נפשותיהם של אחינו בני ישראל נעצרו אף הם, חמישים ושלש ימים היה רבנו במאסר בשלשלאות של ברזל ועונש מוות על מרידה במלכות מרחפת מעל ראשו, לאחר מאמצים מרובים מצד חסידיו הצליחו להוכיח את חפותו וביום י”ט כסליו ה’תקנ”ט שוחרר רבנו וניצל ממות, יום זה נשמר עד היום כ- “חג הגאולה”, ונחגגת בחסידות חב”ד.
מלחמת נפוליון:
עם פרוץ מלחמת נפוליון נוצר וויכוח בין ראשי היהדות, מי עדיף לעם ישראל, נפוליון שמבטיח שוויון בין העמים, או שלטון הצאר בו סבלו כבר אחינו בני ישראל, חלק צודדו לכאן וחלק לכאן, רבנו גילה דעתו בעניין, אמנם נפוליון יביא לעם היהודי רווח גשמי אך איתה יגיע אסון רוחני ולכן צודד לטובת שלטון הצאר וגילה דעתו ברבים וקרא לכל חסידיו לעזור לשלטון הצאר במה שרק יוכלו.
הסתלקותו:
מיד לאחר שפלש צבא נפוליון לרוסיה בשנת ה’תקע”ב שלח רבנו כמה מחסידיו ובראשם רבי משה מייזליש על מנת שירגלו עבור הצבא הרוסי, כאשר החל צבא נפוליון להתקדם במהירות לתוך רוסיה היה רבנו שרוי בסכנה והוצרך לברוח כאשר הוא נהנה מליווי צבא הצאר, רבנו אמר אז לכלל חסידיו: “ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא” רבנו עוד הספיק להתבשר על תחילת מפלתו של נפוליון, מיד לאחר מכן חלה בכפר פייענא כמעט שבועיים שכב רבנו חולה במיטתו עד שכ”ד טבת ה’תקע”ג עלתה נשמתו בסערה השמיימה ונלקח לקבורה בעיר האדיטש שבאוקראינה.
ילדיו:
רבי דוב בער
רבי חיים אברהם
רבי משה
מרת פריידא
מרת דברוה לאה
מרת רחל
ספריו:
ספר התניא
שולחן ערוך הרב
תורה אור ועוד