ב"ר משה


הרב רבי שלום מרדכי הכהן שוודרון היה נחשב בתקופתו כ"משיב" הדור. מקובל היה על גדולי הרבנים שבזמנו כעמוד ההוראה בגלל כמה וכמה מעלות תורניות ונפשיות. שהיה מחונן בהן ושבזכותן העמיד את ההלכה על בוריה והתחשבו עם פסקיו כ"דעת תורה" ממש. לא אחר כי אם "המשיב" המובהק, הגאון רבי יוסף שאול נטאנזון, ראה בו את יורשו הרוחני והתבטא עליו במילים כאלה: "אין אנכי רואה בדור הזה תלמיד חכם גדול כמוהו".

רבי שלום מרדכי הכהן נהיה ל"משיב הדור" לא רק לרבני גליציה, פולין ואף ליטא, אלא לכל התפוצה כולה. שמו של הגאון מברזן הגיע למרחקים ולפי ספרו 'שו"ת מהרש"ם" בששה כרכים ושו"ת "דרכי שלום" אנו רואים, שפנו אליו בענייני הוראה גם כמה רבנים מובהקים, שהודו בגדולתו במקצוע ההוראה, וביניהם רבי מאיר אריק מטרנוב. רבי שמואל יענקל מראדומישלה ורבי נחום ויידנפלד מדומברובה, האדר"ת מסניבז' ועוד כמה מפורסמים אחרים, שראו בו את "הפוסק" המובהק. לספריו "משפט שלום" על "חושן משפט" הגהות וחידושים על ש"ע או"ח. "דרכי שלום" על כללי הש"ס והפוסקים "הגהות מדרש"ג על הש"ס" – נודעת חשיבות מרובה בעולם הלומדים. אבל לפרסום גדול זכו באופן מיוחד שלושת החיבורים האחרים בשם "דעת תורה" על הלכות שחיטה. "גילוי דעת" על הסימנים ס"א – ס"ט שב"יורה דעת" ועל הלכות טרפות, אשר עוררו תשומת לב מרובה בעולם התורה וההוראה. אמנם, לאחר שהדפיס את חיבורו "גלוי דעת" על טריפות, יצאו כמה גדולים נגד נטיותיו להקל בכמה עניינים. בייחוד הגדיל לעשות בזה הרב צבי הירש שפירא בעל "דרכי תשובה" אב"ד מונקאטש. המראה, שכמה מקולותיו של מהרש"ם בנויות על יסודות רעועים. והוא בעצמו, בגלל ענוותנותו, גילה אץ דעתו, שבחיבורו זה הוא רק מעין "גילוי דעת בלבד" וניתנה הרשות לכל מורה הוראה לפסוק שלא כדעתו. ואף על פי כן היו הוראותיו לעיניים למורי הוראה בישראל, ופסקיו הם בבחינת קודש בשבילם. בייחוד נתקבלו דבריו בהרבה אחרי שפרסם נגד משיגיו את ה"קונטרס האחרון" שלו לספרו הנ"ל "גילוי דעת", המעמיד את רוב פסקיו תחת שבט ביקורת מחדש ומצדיק את קולותיו בעניינים אלו.
 

הוא היה גדול גם באגדה, היה ידען גדול בכל ספרי החקירה, חוקר עצמאי מקורי במהלך המחשבה הדתית, כפי שמעיד על כך ספרו "תכלת מרדכי" על התורה. ובנוסף לזה היה נאה דורש. פה מפיק מרגליות ומשאיר רושם כביר בלב שומעיו.
 

הרב שלום מרדכי הכהן הצטיין גם כעסקן ציבורי ואם כי שקוע היה ראשו ורובו בעולם ההוראה, היה יוצא לפעמים מד' אמות של הלכה כדי לחוות את דעתו בענייני ציבור חשובים. הוא נקט עמדה משלו בענייני העם וצרכי הזמן והתמצא בהם כראוי.
 

בשנת תרס"ב הוציא קול קורא לטובת הישיבות ותלמודי התורה, המתחיל בפסקה "ונגש הכהן אל העם". כבר אז בולטת בו הכרתו בנחיצות ארגון החרדים לחיזוק הדת והחינוך. הוא נתבקש לבוא לאמריקה להקים מחדש את משרת רב הכולל בניו-יורק, ואם אמנם הוא בעצמו מחשיב בהרבה קיבוץ יהודי גדול וזה רואה בו עתידות כמרכז יהודי גדול, אבל בדעתו, כי הוא כבר קשיש למדי לתפקיד נכבד זה, הציע איש תורני בגיל צעיר למשרה רבת אחריות זו.
 

הרש"מ הכהן שוואדרון ייסד ישיבה בברז'אן בשם "תושייה". מטרת חפצו הייתה יסוד רשת רחבה של ישיבות, שזו הראשונה תשמש רק כהתחלה בלבד. ואמנם מישיבה זו יצאו אברכים חריפים ובקיאים במספר ניכר, שהגבירו את הצביון התורני בעיירות ישראל שבגליציה. הוא רצה לשפר ולשכלל את החינוך היסודי שבחדרים, הזמין את ד"ר יוסף זליגר, הפדגוג החרדי הידוע, לשם עיבוד תכנית מסוימת לביצוע דבר גדול זה, אלא שבגלל התנגדותם של חוגים רבניים ידועים, שבראשם עמד האדמו"ר מבלז, נשתתק עניין זה.
 

בשנת תרס"ח התקיימה אסיפת רבנים גדולה בלבוב, בעניין הסדר כספי קופת רבי מאיר בעל הנס של כולל גליציה בארץ ישראל. אסיפא רבתא זו זכתה לתשומת לב גדולה גם בעיתונות היהודית. חששו לפירודי דעות וניגודים באסיפה. צריכים היו לבחור ביושב ראש כזה, שיהיה מקובל על דעת כולם. וזה היה הגאון מברז'אן, שנבחר פה אחד לתפקיד זה ואשר ניהל את האספה ההיא בטוב טעם ודעת. לפני סיום האספה ההיא ניגש אליו אדמו"ר מפורסם אחד ויאמר לו: "רבי, ברכני !" רש"מ הכהן ברכו בברכת הכוהנים המסורתית ויהי לפלא לכל הנוכחים.
 

התנהגותו ויחסי יום יום שלו, היו בלי שום משוא פנים. בדיני תורה דין פרוטה כדין מאב, מעולם לא ניצל איש. בן שבעים – והוא בעצמו לוקח ספר מהארון מבלי להשתמש באחרים לשם זה. פשטן וענותן בהתנהגותו ואינו מטיל מרות על אחרים. בכל בוקר היה יוצא לפני ביתו ומפזר גרעינים לעופות ולבעלי חיים אחרים. הכירוהו והוקירוהו אף אלה שאינם בני ברית. מכובד היה על שופטי בית המשפט המחוזי והיו נמלכים אתו בענייני משפטים מסובכים.
 

ביתו היה בית ועד מרכזי. מקבל היה מאות מכתבים בכל יום בענייני איסור והיתר, דת ודין, בענייני "קבלה", שחיטה, סמיכה, היתר עגונות ועוד. וגם במצב כזה – גדול היה כוח התמדתו. נוהג היה לרשום סדרי שעותיו ללימוד גמרא, שולחן ערוך ופוסקים אחרים. מעולם לא החסיר משיעוריו היומיים הקבועים שהכילו: כ"ה פרקים נ"ך, מסכת אחת משניות, וח"י דף גמרא.
 

הוא נולד בשנת תקצ"ה באחד הכפרים במחוז זלוצ'וב שבגליציה המזרחית. עיני אביו ר' משה הכהן, תלמיד חכם, היו צופיות על דרך לימודו של בנו זה וכבר בימי נעוריו למד בשקידה מרובה.
 

יש לציין את מורו ורבו בשחרית חייו, מהר"י אשכנזי, רבה של זלוצ'וב. בתשובותיו מתייחס לתלמידו רבי שלום מרדכי הכהן כרב לתלמיד, אחר כך כתלמיד חבר, במשך הזמן היה מקבל מרות מתלמידו זה, שהוא רואה אותו כבר כ"רב ומורה" לרבו הקודם בבחינת "תלמיד המחכים את רבותיו"....
 

רבנותו הראשונה של רבי מרדכי הכהן הייתה בעיירה פוטוק-זלוטי בשנים תרכ"ז תרל"א. משם הוא נתקבל לאב"ד יאזלוביץ, וכעבור שבע שנים נתקבל לאב"ד בקהילת בוצ'אץ', יותר משלושים שנה שימש אח"כ כאב"ד בעיירה ברז'אן, נפטר בשנת תרע"א. לפניו שימש שם כאב"ד הגאון רבי יצחק משעלקיס. אב"ד פרעמישלא ולבוב, בעל ספר שו"ע "בית יצחק".

מקורות:
משה צינוביץ