שמו רבי יוסף חיים בן רבי אליהו כינוייו 'בן איש חי' – על שם ספרו; 'הרי"ח הטוב' – ראשי תיבות שמו לידתו כ"ז במנחם-אב ה'תקצ"ה (1835) בבגדאד. יש גורסים תקצ"ג או תקצ"ד פטירתו י"ג באלול ה'תרס"ט (30 באוגוסט 1909), בדרכו אל קבר יחזקאל הנביא מקום מנוחתו בית העלמין היהודי בבגדאד. החלקה ידועה, מקום הקבר עצמו אינו ידוע נגישות המקום אינו נגיש לביקור
רבי יוסף חיים נולד בבגדאד למשפחת רבנים ותיקה. אביו, רבי אליהו, כיהן כרבה הראשי של העיר, וזקנו רבי משה חיים שימש ברבנות בגדאד ובאב בית דינה כיובל שנים. אמו הייתה מרת מזל טוב, בת רבי מאיר יוסף נסים סלמאן מעתוק.
בהיותו כבן שבע נפל אגב משחק אל תוך באר עמוקה. הוא ניצל, ומסופר כי בעודו בבור קיבל על עצמו שאם ייחלץ יקדיש את כל ימיו ללימוד תורה. את ראשית לימודיו החל אצל דודו מצד אמו, ובגיל ארבע עשרה התקבל ל'מדרש בית זלכה', ישיבתו של רבי עבדאללה סומך בעל 'זבחי צדק', ונמנה עם גדולי תלמידיו. בשנת תרי"א (1851) נשא לאשה את מרת רחל, בת רבי יהודה סומך.
בז' באלול תרי"ט (1859) נפטר אביו בהיותו בן ארבעים ושמונה בלבד, ורבי יוסף חיים היה אז כבן עשרים ושש. עד אותו יום נמנע מלהתבלט בציבור. במשך שבעת ימי האבל הספידו את הנפטר גדולי הדור, חכם אחר בכל יום, וביום השביעי הגיע תורו של הבן – ונאספו כל אנשי בגדאד לשמוע את הספדו. מאותה שעה נטל על עצמו את מקום אביו כמנהיגה הרוחני של הקהילה.
מנהיגותו לא התבטאה בקבלת משרה רבנית רשמית. הוא לא כיהן כרב העיר, ובכל זאת כל שאלה חמורה בהלכה הובאה לפניו, ודרשותיו היו מרכז חייה של הקהילה. בארבע שבתות בשנה – שבת תשובה, שבת זכור, שבת הגדול ושבת כלה שלפני שבועות – היו מתכנסות רבבות מיהודי בגדאד בבית הכנסת הגדול 'צלאת אל-כבירי', שהכיל כעשרת אלפים מקומות ישיבה, לשמוע אותו דורש. בהקדמתו ל'בן איש חי' הסביר את שיטתו: אין לב המון העם נמשך אחר דרשה בהלכות בלבד, ולפיכך צריך שיהיה עיקר הדרוש ורובו בדברי אגדה ומוסר.
בכ"ה בניסן תרכ"ט (1869) יצא למסע אל ארץ ישראל. המסע תוכנן בחשאי והוסתר אף מבני משפחתו, למעט אחיו רבי יחזקאל שהתלווה אליו. הדרך ארכה חודשים, ומסופר כי לא ביטל בה דבר מסדריו – תיקון חצות, לימוד ותפילה כמנהגו בביתו.
בדרכו עבר בדמשק ועלה לירושלים, שם נערכה לו קבלת פנים בראשות רבני העיר וחכמיה. מיד שם פעמיו אל ישיבת המקובלים 'בית אל' שבעיר העתיקה, ואת מנהגי חכמיה ולימודם הביא לימים רבות בפסקיו. מירושלים ירד לחברון להשתטח על קברי האבות והתארח בבית ידידו רב העיר, רבי אליהו מני, ומשם עלה לטבריה, לצפת ולציוני הגליל.
בל"ג בעומר עלה לציון הרשב"י במירון, רקד שעה ארוכה עם העולים, והשמיע שם לראשונה את הפיוט שחיבר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי – 'ואמרתם כה לחי' – שהתפשט מאז בכל תפוצות ישראל ונאמר עד היום בל"ג בעומר.
בגליל השתטח גם על קברו של בניהו בן יהוידע ושהה עליו כמה ימים. הוא מעיד על עצמו כי שם נתגלו לו סודות עמוקים, ובעקבות אותה השתטחות קרא לרוב ספריו בשמותיו וכינוייו של בניהו, הנדרשים כולם מן הכתוב "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל" (שמואל ב' כג, כ) – ומכאן 'בן איש חי', 'בן איש חיל', 'בן יהוידע', 'בניהו', 'רב פעלים' ו'מקבציאל'. מאותו מסע ואילך השתדל לשלוח את ספריו להדפסה בירושלים כדי לתמוך ביישוב היהודי בארץ, והקפיד שהתרומות המיועדות ליושבי הארץ יגיעו ליעדן.
רבי יוסף חיים הכריע ברוב הלכותיו על פי הקבלה ודעת האר"י, לצד יתדות השולחן ערוך, מנהגי בגדאד ומנהגי ירושלים כפי שבירר עם חכמי 'בית אל'. פסקיו נוטים להחמיר, מפני שהם משלבים חומרות המבוססות על תורת הנסתר. ידיעתו הקיפה נגלה ונסתר כאחד וכללה גם את דברי הפוסקים האשכנזים; אף התעניין בתורת החסידות והכניס מן הלימוד הזה אל שיטת פסיקתו. נוסח התפילה שערך, המושפע ממנהגי האר"י, נתפשט ברבות מקהילות הספרדים ובני עדות המזרח. שיטתו נתקבלה בעיראק, בפרס, בכורדיסטן, בהודו, בסוריה ובארץ ישראל. על דרך פסיקתו הבלתי שגרתית קמו לו גם מתנגדים מקרב תומכי השיטות הרציונליסטיות, והתפתח פולמוס על דפי העיתון 'הלבנון'.
חיבר למעלה ממאה ספרים בכל מקצועות התורה. יש המונים למעלה ממאתיים חיבורים שיצאו מתחת ידו, מהם כחמישים ושלושה בלבד ראו אור.
הספר תוכנו בן איש חי הלכות ודרשות לפי סדר פרשיות השבוע, בשתי 'שנים'. ספרו המרכזי, ועל שמו נקרא עוד יוסף חי הלכות על סדר הפרשיות, במתכונת 'בן איש חי' בן יהוידע ביאור על אגדות התלמוד בניהו חידושים ופרשנות, אף על דרך הקבלה בן איש חיל דרשות ל'ארבע שבתות' ולמועדים רב פעלים שאלות ותשובות תורה לשמה שו"ת שהוציא בשם 'יחזקאל כחלי' מראות יחזקאל נתחבר בכפר כפיל, על קבר יחזקאל הנביא חוקי הנשים (בערבית: 'קאנון אל-נסא') מוסר והלכות לנשים, בסגנון עממי אות חיים דרשות לבר מצוה ולנישואין אמרי בינה דברי אגדה, מוסר וחידות ברכת חיים ביאור בפרד"ס על הפטרות השנה כתר מלכות הנהגות, תפילות, תיקוני תשובה וסגולות לימות השנה נפלאים מעשיך מעשיות ומוסר השכל מלוקטים מכל ספריו, בעריכת תלמידו רבי בן ציון חזן
חיבר גם כמאתיים פיוטים, מהם כחמישים הידועים לנו, רובם על לחני פיוטים קדומים. בהם 'ואמרתם כה לחי', 'המבדיל בין קודש לחול' בלחן הבבלי ו'שמחו נא בשמחת התורה'. אסופה של שלושים משיריו נדפסה ב'מן הגנזים' בהוצאת אהבת שלום, ובשנת תשפ"ה ראה אור קובץ פיוטיו הקיימים בשם 'שירת הרי"ח'.
בשנת תרס"ח (1908) נסע לכפר כפיל שבעיראק להשתטח על קבר יחזקאל הנביא, ושם חיבר את ספרו 'מראות יחזקאל'. כעבור למעלה משנה יצא שנית אל ציון הנביא, ולא הגיע למחוז חפצו: בדרך, בסמוך לכפר גץ, תקפתהו מחלה, וביום י"ג באלול ה'תרס"ט נסתלק. מסופר כי למעלה ממאה אלף איש ליוו את מיטתו וספדו לו כעל בן יחיד.
את מקומו כמנהיג הקהילה ודרשנה מילא בנו, רבי יעקב חיים, עד פטירתו בשנת תרפ"א (1921). מממשיכי דרכו ותלמידי תלמידיו: רבי יהודה פתיה, רבי סלמאן מוצפי, רבי סלמאן אליהו, רבי מרדכי אליהו, רבי בן ציון אבא שאול, רבי אפרים הכהן ורבי יהושע שרבני.
ארונו הובא במסע בן יומיים מן הכפר גץ אל בגדאד, ורבינו נטמן בבית העלמין היהודי שבלב העיר. לפי מסורת זקני בבל, בשעת קבורתו הונחה תחת ראשו אבן שהביא עמו ממסעו לארץ ישראל.
הקבר הפך מיד לאתר עלייה מרכזי של יהדות בבל. יהודי בגדאד נהגו לפקוד אותו מדי ערב שבת, ובי"ג באלול נערכה עליו הילולא שנתית – מנהג שנמשך עד לעליית הקהילה לישראל.
בית העלמין היהודי בו נטמן עמד בלב בגדאד ופעל למעלה מארבע מאות שנה. נטמנו בו רבים מרבני הקהילה העתיקה, אלפי פשוטי עם, וכן נרצחי הפרהוד של שנת 1941.
בראשית שנות השישים החליט שליט עיראק עבד אל-כרים קאסם להקים את המגדל הגבוה בעולם הערבי – 'מגדל קאסם' – ובחר לשם כך דווקא את שטח בית העלמין היהודי שבמרכז העיר.
ראש הקהילה, הרב ששון כדורי, הובל בשעת לילה מאוחרת ללשכת ראש הממשלה, ושם נודע לו על ההחלטה. נדרש ממנו לסייע בפינוי תכולת בית העלמין אל מחוץ לעיר, בשכונת אל-חביבייה, בתוך פרק זמן קצוב – מקורות מדברים על כשלושה חודשים ואחרים על שישה. תחינתו של הרב, שהעברת קברים מנוגדת להלכה ושהזמן הקצוב אינו מספיק למלאכה, לא הועילה, והוא נאלץ לקיים את הגזרה.
הקהילה העבירה את הקברים בטהרה, אך בחיפזון וללא המצבות. וזה שורש הבעיה עד היום: העצמות הועברו, המצבות אבדו, ואיתן אבד הזיהוי הפרטני של הקברים – ובכללם קברו של ה'בן איש חי'.
המגדל עצמו לא נבנה מעולם. קאסם נתפס בידי מורדים ב-1963, עונה והוצא להורג. במקום בו עמד בית העלמין היהודי הוקמה בשנות ה-70 תחנה מרכזית בשם 'אל-נהדה'.
יש מספרים כי חכם רבי דוד, נכדו של ה'בן איש חי', דאג בעצמו להעביר את קברו של זקנו אל בית העלמין החדש.
ולעומתם מספרים כי כשפתחו את קברו – מצאו קבר ריק.
המסורת השנייה נקשרת לעדות ידועה נוספת: לפי דבריהם של תלמידו רבי בן ציון חזן ושל המקובל רבי אברהם חיים עדס, בליל הפטירה הועלתה מיטתו של הרב באורח פלא לירושלים ונטמנה בהר הזיתים. במקום ניצבת מצבה על שמו – יש המתארים אותה בחלקה הסמוכה לציון הרש"ש, ויש המתארים אותה לצד קברו של דודו הרב עבדאללה בן משה חיים – ועליה חרות סיפור הדברים: שרבי אברהם חיים עדס חלם כי העלו את מיטתו וקברוהו בירושלים, וכי בא קברן לרבי בן ציון חזן ואמר לו שקבר את רבי יוסף חיים במקום זה, וביקש בתמורה חצי לירה זהב.
בשנים האחרונות נפוצו שמועות כי בית העלמין בבגדאד נהרס, חולל ונחרש. התיעוד מן השטח מלמד אחרת. בית העלמין קיים, הקברים הועברו אליו בטהרה – אך הוא נטוש, מוזנח, ואין מי שיפקוד אותו.
בחודש אלול תשפ"א (2021) הצליח הרב ישראל מאיר גבאי, יו"ר אגודת 'אהלי צדיקים', לחדור לעיראק ולערוך בה מסע בן שמונה תחנות בקברי הצדיקים ובאתרי המורשת של יהדות עיראק, כשהוא לבוש ומחופש לשייח ערבי. בין השאר הגיע אל בית העלמין היהודי בבגדאד ואל החלקה שבה טמון ה'בן איש חי'.
מדבריו: שטח בית העלמין ממוקם בשכונת 'אל חביבה' שבמזרח בגדאד, שכונה שמתגוררים בה מוסלמים קיצוניים; כל זר המסתובב בה מושך מיד מבטים ונבחן על מעשיו ומטרותיו; וחלק גדול מן הקברים מכוסים באשפה וגרוטאות.
תיעוד נוסף נעשה בשנת 2020 בשליחות חוקר היהדות יצחק כרמלי, באמצעות מקומי שנשלח אל השכונה. מן התיעוד עולה כי בבית העלמין מאות ואלפי קברים, ולמעט כעשרה מהם – אף קבר אינו נושא שם או כיתוב. תושב קשיש שנקלע למקום הצביע על קבר בקצה בית העלמין, בתוך סבך צמחייה ותחת עץ תמר, ואמר עליו שהוא קברו של 'חכם היהודים'. אין בכך זיהוי ודאי.
השורה התחתונה: החלקה שבה טמון ה'בן איש חי' ידועה ומתועדת. מקומו המדויק של הקבר עצמו – אינו ידוע, מפני שהמצבות אבדו בעת הפינוי בשנות השישים.
הרב ישראל מאיר גבאי, יו"ר אגודת 'אהלי צדיקים', בחלקה שבה טמון ה'בן איש חי' בבית העלמין היהודי בבגדאד.
גורל דומה פקד את קברי חכמים נוספים בעיר. רבו של ה'בן איש חי', רבי עבדאללה סומך, נפטר בשעת מגפה, ויהודי בגדאד לא הסכימו שייקבר מחוץ לעיר בין הנפטרים במגפה. הם קיבלו מן המושל צו חריג לקוברו בחצר המבנה של קבר רבי יהושע כהן גדול שמעברו השני של החידקל. מוסלמים מקומיים התנגדו בתוקף, פרצה תגרה, ומפקד הצבא של בגדאד הכריע לטובת היהודים לאחר שראה את המסמך החתום – אך המתנגדים המשיכו לפעול במסדרונות השלטון, ובסופו של דבר הגיעה הוראה לפנות את הקבר.
קבר רבי יהושע כהן גדול עצמו נמצא כיום בידי המוסלמים, נקרא בפיהם 'נבי יושע', ומוסלמים רבים פוקדים אותו לבקשת רפואה.
מאחר שהקבר בבגדאד אינו נגיש ואינו מזוהה בוודאות, נוהגים לציין את יום ההילולא – י"ג באלול – במקומות חלופיים:
ציון בניהו בן יהוידע, צפת. המקום שבו, לפי עדותו של רבינו עצמו, נתגלו לו סודות עמוקים, ושעל שמו קרא את ספריו. יש הנוהגים לעלות לשם ביום פטירתו – והוא האתר החלופי המרכזי בארץ.
המצבה בהר הזיתים, ירושלים. על פי המסורת שהובאה לעיל.
לימוד ואמירת פיוטים. לימוד ב'בן איש חי' ובספריו ואמירת פיוטיו, בקהילות בני בבל ובקהילות רבות אחרות.
היום חל בעיצומו של חודש אלול, ורבים קושרים בין ההילולא לבין ימי הרחמים והסליחות וההכנה לימי הדין.
על מקום הקבר
'על נהרות בבל' – תיעוד ביקורו של הרב ישראל מאיר גבאי בעיראק, אגודת 'אהלי צדיקים', אלול תשפ"א.
תיעוד בית העלמין בבגדאד בשליחות החוקר יצחק כרמלי, אלול תש"פ.
ערכי 'בית הקברות היהודי בבגדאד' ו'יהדות בגדאד'.
על תורתו ותולדותיו
חזי כהן, שערי חיים: בעקבי תורתו של הבן איש חי, ידיעות ספרים וישיבת מעלה גלבוע, תשע"ט.
מיכאל גרוס, בן יהוידע: עיונים בפירושי הרב יוסף חיים לאגדות התלמוד, מכללת הרצוג – תבונות, תשע"ט.
רבקה קדוש, סיפורי הרב יוסף חיים מבגדאד – היבטים פואטיים, אידאיים וחברתיים, אוניברסיטת בר-אילן, 2021.
אבישי בר אושר, הרי"ח הטוב, ירושלים תשע"ט.
משה ש. שבת, ישיבות בגדאד – התהוותן והשפעתן לדורות, ירושלים תשע"ו–תשע"ט.
יונתן מאיר, 'האמת הנעדרת: ר' יוסף חיים והקבלה בארץ ישראל', בתוך חלמיש למעיינו מים, כרמל, תשע"ו, עמ' 542–561.
כתבי יוסף חיים מבגדאד, בפרויקט בן-יהודה.