רבן שמעון בן גמליאל (הראשון)

 
רבן שמעון בן גמליאל הראשון תנא היה, ונשיא רביעי מבית הלל, והוא האחרון שנהג נשיאותו לפני הבית.
בנו ותלמידו של רבן גמליאל הזקן ומעשרה הרוגי מלכות.
 
אמרותיו
"כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא" [אבות א, יז, ראה שם בתוס' יו"ט].
"אמר רבי שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים" [תענית ל, ב].
 
עובדות והנהגות
בעקבות הכבוד הרב שנהג דמה בן נתינה באביו, אמר רבן שמעון בן גמליאל: "לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי, ומצאתי שכיבד עשיו לאביו יותר ממני, כיצד?... הייתי משמש את אבי בכלים צואים [= בגדים מלוכלכים], וכשהייתי הולך לשוק הייתי משליך אותן הכלים, ולובש כלים נאים ויוצא בהן. אבל עשיו לא היה עושה כן, אלא אותן כלים שהיה לובש ומשמש בהן את אביו הן מעולים" [מדרש רבה דברים א, טו; כריתות א, ז].
"אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה, היה נוטל שמונה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה, ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן [רש"י: בדורו של רבן שמעון לא היה אחד מעומדי עזרה יכול לעשות כן], וזו היא קידה" [סוכה נג, א].
על מותו מסופר: "נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו, אמר להם מי יהרג תחילה? ענה ר' שמעון בן גמליאל: אני נשיא בן נשיא, מזרעו של דוד מלך ישראל עליו השלום, אני אהרג תחילה. ענה ר' ישמעאל כהן גדול ואמר: אני כהן גדול בן כהן גדול, מזרעו של אהרן הכהן, אני אהרג תחילה ואל אראה במיתת חברי. אמר הקיסר: זה אומר אני אהרג תחילה וזה אמר אני אהרג תחילה, אם כן, הפילו גורלות ביניהם. ויפול הגורל על רבן שמעון בן גמליאל, וציוה הקיסר לחתוך את ראשו תחילה, וחתכוהו" [מדרש אלה אזכרה (אוצר המדרשים - אייזנשטיין)][1].
"שנו רבותינו: כשנהרג רבן שמעון ורבי ישמעאל, אמר להם ר' עקיבא לתלמידיו: התקינו עצמכם לפורענות. שאילו טובה עתידה לבא בדורנו, לא היו מקבלים (אלא) רבי ישמעאל ורבן שמעון. ועכשיו, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבוא בדורנו, ונסתלקו אלו מבינותינו, לקיים מה שנאמר [ישעיהו נז, א]: 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב'" [ילקוט שמעוני ישעיהו תפו].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בכפר[2] כנא[3]:
חיבת ירושלים.
 
"ואחריו [אחרי יונה] במורד ההר מצד אחד מערה קטנה יפה, ונקבר בה רבי שמעון בן גמליאל[4]". [רבי משה באסולה]
"ותחת ההר [שעליו יונה] שתי מערות זו כנגד זו, באחת רבי ישמעאל בן אלישע[5], ובאחרת רבן גמליאל[6] - שהיו מהרוגי מלכות". [יחוס הצדיקים]
"ותחת הכפר ב' מערות, באחת קבור ר' ישמעאל, ובשניה רבן גמליאל[7] מעשרה הרוגי מלוכה, ובנו ובן בנו עליהם השלום, ועצמות הגאונים עליהם השלום". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא]
"ובמורד ההר [של יונה] מערה קטנה נאוה ובה קבר ר' שמעון בן גמליאל[8]". [שערי ירושלים (מבשרת ציון; טוב ירושלים)]
 

מיקום וזיהוי הקבר
מתחת לכפר כנא, בואדי שבין משהד לבין כפר כנא – מערת כוכים המזוהה היום כקברו של ר' שמעון בן גמליאל, מעשרת הרוגי המלכות. בסמוך לה על צלע ההר ישנם עוד מקומות הנראים כפתחי מערות קבורה, דבר המעיד על אזור קבורה, ובכך מתאים המקום לתאורם של עולי הרגל, מערה כנגד מערה, אולם אין לדעת במי מהם קבור רשב"ג ובמי ר' ישמעאל [לפי דעות אלה][9].

 

---

[1] משיחה שהתנהלה בין רשב"ג לבין רבי ישמעאל טרם הוצאו להורג אנו למדים על גדלותם של השנים: "מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל שהיו יוצאים ליהרג, והיה רבי שמעון בן גמליאל בוכה. אמר לו רבי שמעון: רבי, מה אתה בוכה? והלא [בשתי] פסיעות אתה נתון בצד אבותיך. אמר לו: וכי תעלה על דעתך שאני בוכה שלא חייתי עוד קטמון [= סך] שנים? אמר לו: והרי הוא אומר [קהלת ה, יא]: 'מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל'. אמר לו: ולא אבכה שאני יוצא ליהרג כעובד עבודה זרה וכמגלי עריות וכשופכי דמים וכמחללי שבתות? אמר לו רבי ישמעאל: על חינם? מימיך לא באת אשה לשאול לך על נדתה והאיש על נדרו והיית ישן או (מועד) [סועד], או שמא לא היתה שעה פנויה או שמא לא הניחו השמש ליכנס? אמר לו: בין ישן בין (מועד) [סועד] (מצויים) [מצווה] היה השמש - כל אדם בל ימנע מלהכנס. אמר לו: ולא על חינם. [אמר לו:] פעם אחת הייתי יושב ובני אדם עומדין עלי [וגס לבי עלי]. אמר לו: כדיי אנו שאנו יוצאין ליהרג" [אבות דרבי נתן נוסחא ב, מא].[2] בידי משה כתב: "כנה, למטה [ממשהד], לרגלי ההר, לדרום, קבורים במערה אחת רבא ורב הונא". אין כל איזכור כזה אצל מישהו אחר, וכנראה החליף את רשב"ג ור"ח להללו, אף שהוא נראה קצת מוזר. יש לציין שהידי משה לא הזכיר את רבא באבנית, וכן רב הונא לא נזכר אצלו במקום אחר, דבר המראה שהוא מכוון ואינו בטעות.[3] אמנם, ישנן עדויות על מנוחתו במנדא, בשזור, בעלמה, בקדש נפתלי (נראה שהכוונה לקדש, שיוחסה לקדש נפתלי על ידי נוסעים רבים למרות שאיננה) ובבית שערים. נראה שרבן שמעון בן גמליאל הראשון הוא הטמון בכפר כנה [שכן הוא זה שהיה מעשרה הרוגי מלוכה], והשני, נכדו, בכפר מנדא, אך אין לדעת באופן מוחלט, וראה ערך כפר מנדה. חלק מהנוסעים מציינים שתי גירסאות כפי שיובא להלן.
 
שזור:
חיבת ירושלים.
"שזורי, ר' שמעון שזורי, ויש אומרים כי שם רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל כהן גדול". [איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן], וראה שם בהערה כי לדעת יוספוס פלאביוס נהרג בקיריני.
"שזורי... קרוב למירון... יש אומרים כי שם קבר רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול מעשרה הרוגי מלכות". [טוב ירושלים]
 
עלמה:
"עלמה... ושם קבר ר' אלעזר בן ערך, ור' אלעזר בן עזריה, וחוני המעגל, ורבן שמעון בן גמליאל, ור' יוסי הגלילי". [מסעות ר' בנימין]. אך יתכן כי טעות בדבריו והחליף את ר' שמעון בן נתנאל ברבן שמעון בן גמליאל.
 
קדש:
"רבי שמעון בן גמליאל קבור בקדש נפתלי". [סדר הדורות בשם מסעות ר' בנימין]
 
בית שערים:
"והקבר הקדוש אשר בבית שערים, שהערבים קורין לו בשם שיך אבו-זרייק ומתפללים אצלו ונשבעים בשמו באימה ופחד, הוא קבר של רבינו הקדוש, ובלי ספק שמה קברו גם את רבן שמעון בן גמליאל". [אדמת קודש][4] קבורת רבן שמעון בן גמליאל בכפר כנה נזכרת בסתמיות בזיארה בכפר פקיעין (שם מודגש שמדובר במי שהיה מעשרה הרוגי מלכות), וראה להלן שמביא גם רבן שמעון בן גמליאל שקבור בכפר מנדא ללא ציון שהיה מהרוגי מלכות.[5] קבורת רבי ישמעאל בכפר כנה נזכרת בסתמיות בזיארה בכפר פקיעין (שם מכונה 'כהן גדול' ולא 'בן אלישע'). עוד ראה בפרק על שזור הערה 12. כן ראה בפרק חיפה הערה 38 נוסחת כת"י ב' של איגרת הקודש המדברת על מערה כנגד מערה אולם שמות אחרים נזכרים שם. עוד ראה בפרק על כפר חנניה שהוא עצמו מזכיר את ר' ישמעאל כה"ג גם שם בשם י"א.[6] מסתבר שטעות כאן והכוונה לרבן שמעון בן גמליאל כמו שכתבו השאר, כי רבן גמליאל לא היה מעשרת הרוגי מלכות, ועיין בבלי תענית [כט, א].[7] כנ"ל בהערה קודמת. את רבן שמעון בן גמליאל ציין הכותב בכפר מנדא, אולי בנסיון לפתור את המסורת הכפולה על מקום קברו. אולם בנוסחא אחרת של האיגרת ציין כי במערה אחת קבור ר' יעקב הקדוש ובנו ר' אליעזר והרבה צדיקים שמה, אולם אין זה ר' אליעזר בן יעקב ואביו ר' יעקב שכן מזכירם בכפר חנניה.[8] טוב ירושלים מביא גם את הדעה שנטמן בשזור.[9] בעל כפתור ופרח ושבילי דירושלים ציינו את שני בניו של רבי יהודה הנשיא כחצי שעה מזרחי צפוני לציפורי. יתכן כי כוונתם לכפר כנה למערה זו, והיא של רבן גמליאל ורבן שמעון שני בניו של רבי, ושיבוש חל אצל עולי הרגל האחרים לחושבו לאדם אחד רבן שמעון בן גמליאל, ואז נצטרך לומר כי רשב"ג קבור בכפר מנדה, ואם אף ידוע על רשב"ג אחר, אז הוא קבור בשזור.