הנביא האלוקי, אלישע בן שפט, תלמידו של אליהו הנביא זכור לטוב, היה מגדולי הנביאים אשר לעם ישראל.
נולד באבל מחולה שבעבר הירדן. באדמת קודש חילק בין אבל מחולה שבארץ ישראל לאבל מחולה שבעבר הירדן – עירו של אלישע, ע"פ הגמרא בפסחים [סח, א] 'בשן זה אלישע בן שפט הבא מן הבשן'.
שפט אביו היה אף הוא נביא [ויקרא רבה ו, ז] ועשיר מופלג. יתכן כי היה כהן, ראה תוס' כתובות [קה, ב].
כאשר נצטוה אליהו למשוח את אלישע לנביא אשר ימלא מקומו אחריו, הלך לשדה שפט ומצא את אלישע חורש בשדה. עבר אליהו לפניו "וישלך אדרתו אליו" [מלכים א יט, יט] מאותו רגע היה אלישע לאיש אחר. הוא נפרד מעל אביו ואמו והלך אחר רבו לשרתו.
מני אז לא נפרד אלישע מרבו כלל והלך עמו באשר הלך. בשכר דבקות זו זכה למלא מקומו אחר עלות אליהו הנביא השמימה.
כאשר הגיע זמנו של אליהו לעלות השמימה, אמר לאלישע כי רשאי הוא לבקש ממנו דבר, טרם עזבו אותו. אלישע ביקש כי יזכה לקבל פי שניים ברוחו. על כך השיב לו אליהו, כי אם יזכה לחזות בו בעלותו השמימה, תתקבל בקשתו.
אכן, לאחר הסתלקות אליהו בסערה השמימה, זכה אלישע למילוי משאלתו. כוחות מופלאים עילאיים נמסכו בו, ובכוחם פעל אותות ומופתים בקרב הארץ, בהיותו מגן ומושיע לבני ישראל.
הוא יסד בתי מדרשות במקומות שונים לשם נהרו בני הנביאים בהמוניהם לשתות מבארו, עד שצר היה המקום מהכיל את כל התלמידים.
אלישע מכונה בכתובים "איש אלוקים קדוש מאד" [מלכים ב ד, ט]: מימיו לא נראה זבוב על שולחנו [ברכות י, ב], ומימיו לא הביט באשה [ילקוט שמעוני קדושים].
הוא התנבא והושיע את ישראל בימי יהורם בן אחאב מלך ישראל, עד תקופת יהואש בן יהואחז בן יהוא, סך הכל יותר מששים שנה [רד"ק מלכים ב יג, כ].
עובדות והנהגות
בין הנסים הרבים שיצאו מתחת ידיו הוא נס השמן שחולל כאשר ציוה את האשה, לצקת מעט שמן לכלים אשר ברשותה, ושמן זה לא פסק לנבוע עד שמילאה את כל כליה. כמו"כ כאשר פעם אחת בנתה אשת השונמית עבורו עליית קיר, הוא ברך את השונמית בבן, וכשזה נפטר החיה אותו, והוא היה חבקוק הנביא. הוא ריפא את נעמן, שר צבא ארם, מצרעתו, ופעל ישועות גדולות לעם ישראל. לפי מאמר חז"ל [מגילה כז, א] פעל כל זאת רק באמצעות התפילה.
כמו כן נכתב: "כל זמן שהיה אלישע קיים לא היו גדודי ארם באין בגבול ישראל, שנאמר [מלכים ב ו, כג]: ולא יספו גדודי ארם לבוא בארץ ישראל. משמת אלישע מהו אומר [מלכים ב יג, כ]: וימת אלישע, ויקברוהו, וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה" [תוספתא סוטה (ליברמן) יב, ו].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בראש הר[1] הכרמל[2]:
"שם בהר הכרמל, בשיפוע ההר, מערה, שם בית הכנסת לאליהו זכור לטוב. למעלה משם בראש ההר מערת אלישע[3]". [תוצאות ארץ ישראל]
"שם בהר הכרמל, בשיפוע ההר, מערת אלישע". [כפתור ופרח]
"ועליתי [ממערת אליהו] על ראש ההר, ושם ראיתי מערת אלישע הנביא, ובתוך המערה שני עמודים של שיש כנגד ירושלים שהיה רגיל להתפלל שם, והיה גולל ס"ת שלו על העמודים ומתפלל שם במנין, והנרות דולקות שם יומם ולילה" [מנחם החברוני]
"ובסמוך לכפר, בשיפוע ההר, מערה גדולה ומפוארת לאליהו הנביא ז"ל. מר אליאס הוא מגדל בראש ההר, למעלה מהמערה הנזכרת, ושם בסמוך[4] מערה ובתוכה קבורת אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו ז"ל". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש]
"ובשיפוע הר הכרמל מערה גדולה של אליהו הנביא שישב שם בתלמודו[5]. ובמגדל שבראש ההר למעלה, שם מערה עם קבורת אלישע בן שפט[6]". [משה חיים קאפסוטו]
"עלינו למעלה בראש ההר להשתטח על קברו של אלישע בן שפט שהוא קבור בראש הר הכרמל. וכיון שעלינו כמו מאה אמה ויותר מצאנו בית אחד בנוי חדש ממש, של אדום שבנו שם, שאומרים אלישע בן שפט דידהו[7]. ומקריבים לפניו דברים של הבל, אלילי כספם וזהבם, ואין בזה הבית כי אם כומרים העובדים יזו וחיילותיו. ועלינו למעלה ומצאנו מערה קטנה ושם כותל אחד ובו חלון, וזה החלון חלול לקבר אלישע בן שפט". [פרשת אלה מסעי, איגרת מסע מירושלים]
"והר ליד הכפר [חיפה], ובמורד ההר מערה הנקראת מערת אליהו הנביא זכרונו לברכה. מר אליאס, הוא מגדל על ראש ההר ההוא שבו חצובה מערת אליהו הנביא, ובמגדל קבור אלישע בן שפט". [ידי משה]
"משם [מר' יצחק נפחא] הלכנו עד שבאנו למערת אליהו, ולא רצו להניח אותנו לכנוס, והיה כמה מניעות על זה, והשם יתברך עזרני וניצחתי אותם ונכנסנו כולנו לשם. והמערה חידוש נפלא... משם הלכנו עד שבאנו על קבר אלישע בן שפט, אשר עד הנה עמד שם בית תיפלה שלהם, וזה סמוך סתר אותה הפאשי [מושל תורכי] ועתה יכולים לילך על קברו הקדוש. ותהילה לאל היינו שם אנחנו כולנו בעזרת השי"ת". [ימי מוהרנ"ת]
"למעלה בראש ההר כנסיה של נוצרים, ויש אומרים כי שם קבור אלישע בן שפט הנביא זכרו יגן עלינו. ומפני ריבוי הצלמים אשר שם לא עלינו למעלה". [מסעי הירח]
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
לא רק בחייו פעל אלישע ישועות. נס תחיית המתים התרחש גם לאחר מותו, על קברו, כמסופר בכתובים: כאשר יצאו אנשים לקבור מת, נתקלו בגדוד של חיילי מואב. מתוך בהלה השליכו האנשים את הנפטר אל קבר אלישע. והנה אך נגעה הגוויה בקבר הנביא, קם הנפטר לתחיה כי אלישע לא אבה שאיש זה ינוח על ידו [מלכים ב יג, כא; וראה רד"ק שם].
מיקום וזיהוי הקבר
הנוסעים בימי הביניים הקדומים מזכירים את קברו של הנביא אלישע בן שפט מעל מערת אליהו (ב'מר אליאס', כיום במערה בתחום מנזר הכרמליתים של סטלה מריס)[8]. המקום נמצא בתוך מערה שבתוך המנזר כמתואר גם ע"י עולי הרגל כמקום שאסור להכנס אליו.