ב"ר אהרן הלוי
ילדותו:
רבי קלונימוס קלמן נולד בשנת ה'תקי"א, בעיירת ניישטאט שבפולין, לאביו רבי אהרן הלוי עפשטיין אשר היה מיוחס על לדוד המלך, ולאמו מרת צילקא. הוריו של רבנו היו עניים במלוא מובן המילה ומאחר ואביו רבי אהרן לא מצא כדי פרנסתו בעיר ניישטאט לקח מקצת מטלטליו ויחד עם משפחתו עבר לדור בעיר קראקא שבפולין.
לא עבר זמן רב והקב"ה זימן לידו את מלאכת האפייה, רבי אהרן היה אופה לחמים ומיני כעכים ובניו היו הולכים ברחובות העיר ועוזרים לאביהם בפרנסת הבית.
רבי אהרן אשר היה יהודי חם מזג ובלבו יקדה אש יהודית, בכל לבו חפץ לשלוח את בניו למלמד כשר וירא שמים אך בקושי הספיק הכסף כדי אוכל, חימום ושאר צרכי הבית, בלית ברירה היה רבי אהרן מכין כל בוקר סלים מלאים במיני מאפה ובדמעות בעיניו היה שולח את בנו הקטן קלונימוס קלמן שיסובב ברחובות העיר וינסה למוכרם.
פעם אחת עת סובב קלונימוס קלמן עם סלו ברחובות העיר ולפתע פרצה רוח סערה וגשם שוטף החל לרדת, תוך השוק החל להתרוקן ותוך דקות ספורות נותר קלונימוס קלמן לבדו מנסה להגן על סלו פן יירטבו הכעכים ויפסיד לאביו את כספו, מאחר וראה קלונימוס כי הסערה חזקה ממנו רץ להציל את נפשו פן יתקרר ומצא מחסה בבית מדרשו של הב"ח.
מחזה מרהיב התגלה לעיניו, עשרות רבות של יהודים עטורי זקן יושבים זה מול זה ספרים פתוחים לפניהם והם מתנצחים מתפלפלים ומתווכחים צועקים בריתחא דאורייתא אך כאשר מתקרבים שמים לב לנעימות ולאהבה הרבה השורה בין אותם לומדים, שמחה הקורנת מפניהם והטעם אותו מרגיש הלומד כאשר הוא מצליח לתרץ קושיה חמורה או להבין סוגיה קשה.
מאותו היום והלאה היה קלונימוס הקטן קם בזריזות מתפלל ורץ לשוק למכור את הכעכים במהירות רבה בכדי שיוכל להספיק לרוץ לביץ המדרש שם היה יושב בפינה ומאזין לקולם הערב של הלומדים ומתענג על קול דברי אלוקים חיים.
באחד הימים עת הצליח קלונימוס קלמן לסיים ולמכור את הכעכים מוקדם מן הרגיל, שם פעמיו לעבר בית המדרש והנה הוא רואה כי אפס מקום, בית המדרש מלא על גדותיו, קלונימוס קלמן דחק עצמו פנימה והנה הוא רואה את המרא דאתרא רבי אברהם הורוויץ זיע"א עומד על גבי הבימה ומפלפל בסוגיה חמורה בש"ס, קלונימוס קלמן עלה על אחד הספסלים הביט בפני הרב ושם אוזנו כאפרכסת לשמוע את דבריו, ליד הילד עמד באותה עת אחד מתלמידי החכמים שבעיר רבי מרדכי גוטלאד שמו אשר היה אף עשיר מופלג, רבי מרדכי הביט בנער בפליאה וראה כי הוא עומד שעה ארוכה ומקשיב לכל מילה, בגמר הדרשה ניגש רבי מרדכי גוטלאד לילד ושאלו: מה לך פה בבית המדרש כלום מבין אתה מדברי הרב אשר טובי הלומדים בעיר מתקשים בפלפוליו?
קלונימוס קלמן הקטן נפגע מדברי רבי מרדכי, עלה על השולחן והחל לחזור על הדרשה מילה במילה בלא להחסיר דבר.
רבי מרדכי לא האמין למראה עיניו וודאי שלא למשמע אוזניו ובהשתוממות שאל: נער ברוך כשרונות כמוך, למה הינך הולך בטל, מדוע אין אתה נמצא כשאר הילדים אצל מלמד העיירה?
השפיל הילד את מבטו וסיפר לרבי מרדכי כמה הוא ואביו משתוקקים לכך, אך אין באפשרות אבי לשלם שכר לימוד, לכן אני מסייע בידו ומוכר כעכים לעוזרו לפרנסת ביתו.
מיד בקש רבי מרדכי מהנער כי יוליכהו לבית אביו, בהגיעו לרבי אהרן עפשטין אביו של קלונימוס קלמן פנה אליו רבי מרדכי ושאלו אם האם יהיה מוכן להעביר את בנו קלונימוס קלמן לידי מלמד דרדקי, ענה רבי אהרן ודמעות בעיניו כי לדאבונו אין ביכולתו לשכור עבור בנו מלמד, אמר לו רבי מרדכי אני אשלם את כל צרכי הילד, ענה רבי אהרן והפעם עם דמעות של שמחה בעיניו 'בוודאי ובוודאי אסכים'.
למחרת היום לקח רבי מרדכי את קלונימוס קלמן הלבישו במיטב הבגדים ושלחו למלמד הטוב ביותר בעיר, קלונימוס קלמן החל ללמוד במרץ רב ובהגיעו לגיל שתים עשרה נודע שמו כעילוי בכל קראקא.
נישואיו:
לרבי מרדכי גוטלאד הייתה בת בערך בגילו של קלונימוס קלמן והוא ששם את עינו על קלונימוס עוד מהיום הראשון שראהו לקחו לו לחתן.
בגיל שלש עשרה עם הגיעו לגיל המצוות נשא רבנו לאשה את מרת מילכה ריידל בת רבי מרדכי גוטלאד.
התקרבותו לחסידות:
באותם ימים ישב רנו על תלמודו ללא דאגה בעוד הוא סמוך על שולחן חותנו, כל יום היה קם בבוקר ומתפלל בבית כנסת הרמ"א יחד עם חמיו, ויהי היום ורבי אלימלך מליזענסק בא לבקר בעיר קראקא אשר הייתה באותם שנים עיר שכולה מתנגדים, ורבי אלימלך מליזענסק התפלל בבית הנכסת של בעל המגלה עמוקות, לא הרבה באו לבקרו מאחר וכאמור רובם ככולם היו מתנגדים על החסידות, אך באותו בוקר רבנו קם כהרגלו ורגליו מוליכות אותו לבית הכנסת של בעל המגלה עמוקות, תיכף כאשר נכנס רבנו לביהכנ"ס וראה את רבי אלימלך מליזענסק נקשרה נפשו בנפש הצדיק, רבנו עמד על עמדו שעה ארוכה ובהביטו על הצדיק רבי אלימלך התפעל מאופן תפילתו מהדביקות העצומה.
כל אותו שבוע התגעג לבו של רבנו לאותו צדיק שראה בתפילתו לבו לא נתן מנוחה ורבנו החליט כי יהי מה והוא יילך לליזענסק לתהות על קנקנו, אך דא עקא שבאותם זמנים הייתה קראקא עיר סגורה ומסגורת וכל אדם היה נצרך לאישורים מיוחדים, לוויזת יציאה ולאחר מכן לאשרת כניסה, ורבנו לא ידע להשית עצות בנפשו וכמאמר חז"ל דאגה בלב איש יסיחנה הלך לאשתו וספר לה את אשר על לבו, אמרה לו אשתו, הלוא יודע הינך כי אבי הוא אחד מנגידי ועשירי העיר לך נא אליו והוא וודאי יוכל לסדר לך את האישורים הנצרכים, רק שמע חמיו רבי מרדכי את רצון רבנו לילך למקום שבתם של החסידים קרא בזעם ובדברי מוסר, מה לך חתני כי אומר אתה לילך לדרכי החסידים ולוותר על לימוד התורה הקדושה בה היה כל עיסקך, הסר מליבך ושכח מכת החסידים הלזו וחזור ללימודך לעשות נחת רוח לבוראך.
חזר רבנו לביתו וסיפר לאשתו את כל אשר קרהו, אך אשר ראתה בצערו פתחה את פיה בעוז ואמרה לרבנו: אם לעבודת השם ליבך חפץ אל יירך לבבך נחכה ללילה ונשלשל אותך מעבר לחומות העיר, ואם על הוצאות הדרך אתה יירא, הנה כך את תכשיטי ומשכן אותו.
לעת ערב, רבנו כבר היה צריך להגיע הבייתה והוריו החלו להלחץ, בני הבית יצאו לבתי המדרשות בעיר לתור אחריו אך רבנו איננו, כאשר ראתה אשת רבנו את כאבם של הוריה לא יכלה להתאפק וסיפרה להם על כך שרבנו נסע לליזענסק להתוודע לחסידות, נרגעו ההורים אך היטב חרה להם הדבר על שבנם הלך לו לאותה כת, כת החסידות.
כאשר חזר רבנו לקראקא קמו עליו בני ביתו ושאר בני העיר בהתנגדות עצומה, רבנו ניסה להפיץ את תורת החסידות בקראקא אך רבי יצחק הלוי לדאו ובית דינו הוציאו עליו חרם, ורבנו שלא יכל להם חזר לעיר הולדתו עיירת ניישטאט שבפולין, שמו של רבנו יצא לפניו כצדיק וכמקובל והרבה אנשים היו באים בצל קורתו ולהסתופף בצילו.
בשנת ה'תקמ"ז עם פטירת רבו רבי אלימלך מליזענסק קיבל על עצמו רבנו את החוזה מלובלין ואת רבי מנחם מענדל מרימנוב כרבותיו.
פטירתו:
בשנת ה'תק"פ חלה רבנו ורופאיו יעצוהו שיסע לעיר הבירה קראקא שם יוכל לדרוש ברופאים טובים יותר, כך חזר רבנו לאותה עיר שכל כך הרעה עימו, זמן מה שהה רבנו באותו מקום אך ישועת הרופאים קצרה מלהושיע.
באחד הימים נכנס בנו של רבנו לחדרו והנה הוא רואה את אביו שוכב בפישוט ידיים ורגליים ובוכה ואומר: "רבונו של עולם חוס וחמול עלי נפש העני שלא אמות ח"ו בלא תשובה".
שלש שנים שכב רבנו במיטת חוליו עד כי בשנת ה'תקפ"ג ב'דר"ח תמוז עלתה נשמתו בסערה השמימה.
בן שבעים ושתיים שנה היה בפטירתו ומנוחתו כבוד בעיר קראקא.
מספריו:
מאור ושמש - ליקוטי תורותיו ותורות רבותיו על התורה והמועדים. כתיבתו החלה בשנות חייו האחרונות על ידי בנו רבי אהרן ובפיקוחו של רבי קלונימוס קלמן. יצא לאור לראשונה בשנת ה'תר"ב. שמו של הספר ניתן על ידי רבי אריה לייב ליפשיץ מירוסלב, רבה של וישנצא, שנתן את הסכמתו עליו. הספר נחשב לאחד מספרי החסידות החשובים ביותר ואף תואר על ידי אחדים ממנהיגי החסידות כ"שולחן ערוך של החסידות". בספר נידונים לעומק נושאים עיקריים בשיטת החסידות, מהות הצדיק ועוד. כיוון שהספר הודפס כפירוש על התורה במספר דפוסי חומשים, הוא זכה לתפוצה רבה ולפופולאריות אצל ציבור חסידי ולא-חסידי כאחד.
מילדיו:
רבי יוסף ברוך מנישטאט, המכונה "דער גוטער איד"
רבי אהרן מקראקא
אשת רבי משה בן רבי יעקב מאפטא
אשת רבי דוד יצחק ברומבערג