רבי משה חיים אפרים ("בעל הדגל") מסדילקוב, נולד בשנת תק"ח לאביו רבי יחיאל אשכנזי זצ"ל, ולאמו מרת ואדל, בתו של הבעש"ט הק'. סבו הבעש"ט העיד עליו (במכתבו הידוע לגיסו רבי גרשון מקיטוב) שהוא "עילוי גדול בתכלית הלימוד", ואמנם הוא גודל וחונך על ברכי זקינו הגדול וממנו קיבל את יסודות תורת החסידות.
תולדות חייו
רבי אפרים נולד במ7יבו7 עיר מגורי סבו. שנת לידתו אינה ידועה וחלוקות הדעות על גילו בעת פטירת סבו הבעל שם טוב (בחג השבועות שנת תק"כ 1760). על פי "ספר החסידות" של אברהם כהנא נולד בשנת תק"ב (דהיינו 1742) ואילו בספר "החסידות והחסידים" של שמואל אבא הורודצקי נולד בשנת תק"ח (דהיינו 1748). חשיבות הוויכוח נוגעת לטיב זכרונותיו מדרשותיו של סבו בילדותו ובנעוריו. אם כי יצויין, כי יהיה גילו אשר יהא, סבו הבעל שם טוב מכנה אותו: "עילוי גדול בתכלית הלימוד", זאת באיגרת לגיסו רבי גרשון מקיטוב משנת תקי"ג לערך, כלומר כשהיה בן חמש או בן אחת-עשרה.
לאחר פטירת סבו, למד אצל תלמידו רבי דב בער המגיד ממעזריטש ובעיקר אצל רבה של פולנאה רבי יעקב יוסף מפולנאה מחבר הספר תולדות יעקב יוסף המהווה למעשה את המקור הראשון והמרכזי לתורת הבעש"ט, אולם למרות זאת נחשב רבי אפרים כבן הדור השני לחסידות, כיוון שהוא עצמו קיבל ישירות מתורת סבו ואף מצטט אמירות ישירות שלו בספרו.
מרוב ענוותנותו לא רצה לקבל עליו כל נשיאות ואדמו"רות, ורק שימש כמגיד בעיירה סדילקוב, ושם עשה נפשות לחסידות. הסמוכה לעיר שפיטובקא ולא רחוקה ממ7יבו7 עיירת הולדתו. בשנת תקנ"ח לערך, שב רבי משה חיים אפרים לעיירת הולדתו מ7יבו7 בה כיהן אחיו רבי ברוך ממ7יבו7 כאדמו"ר. משום כך, פנה הוא להתפלל בבית מדרשו של סבו הבעש"ט ואף הוא כיהן בעיר כאדמו"ר. ידוע שקשר הידידות בין האחים היה הדוק מאוד למרות ששניהם כיהנו בכתר האדמו"רות בעיר אחת.
רבי אפרים לא התבלט רבות בחייו כמנהיג עדה גדולה, כרבו בעל תולדות יעקב יוסף כחו היה גדול בכתיבה יותר מבהנהגת עדה, למרות שנודע כדרשן בחסד. אחיו לעומתו, הנהיג עדה גדולה ואף הרבה בנסיעות לערי אוקראינה השונות בהן התגוררו חסידיו, ורבים מאדמו"רי הדור הבא של החסידות נמנו על תלמידיו.
בי"ז באייר, ערב ל"ג בעומר שנת תק"ס (1800) נפטר רבי אפרים ונקבר באוהל סבו במ7יבו7.
לאחר פטירתו, לא ירשו בניו את תפקידו באדמור"ות. את תפקידו כמגיד מישרים ואדמו"ר בסדילקוב, המשיך חתנו רבי דוד הלוי איש הורוביץ עוד בחייו.
צאצאיו
רבי יעקב יחיאל מקוריץ, רבי יצחק מקאליס, רבי יוסף ממ7יבו7, ובתו אטל אשת רבי דוד הלוי איש הורביץ מסדילקוב נכדו של בעל הבאר מים חיים.
ספרו - "דגל מחנה אפרים"
עשר שנים לאחר פטירתו בשנת תק"ע (1810) הדפיס בנו רבי יעקב יחיאל מקוריץ את כתביו שהשאיר אחריו בהעניקו לספר את השם דגל מחנה אפרים עה"ת וליקוטים. בספרו זה הוא מביא שפע רב של אמרות קודש אותם שמע מפי זקינו מרן הבעש"ט, ספרו זכה להסכמותיהם של הצדיקים רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי ישראל המגיד מקו7ניץ, הרבי החוזה מלובלין, ורבי חיים מצ'רנוביץ, בעל באר מים חיים. ומובאות גם חלק מדרשותיו שנאמרו בשנים בהן כיהן כרבה של סדילקוב. אחת הנקודות הבולטות בספר היא; ציטוטים רבים של דברי תורה ששמע מסבו והופכים אותו בעצם לאחד המקורות הראשוניים והמהימנים של תורת הבעש"ט. בסוף הספר מופיע נספח - אף הוא מכתב ידו - בו דברים נוספים ששמע מסבו, אך ללא פרשנות אישית משלו וכן תיעוד של חלק מחלומותיו. הספר, הינו אחד מספרי החסידות שזכה לתפוצה גדולה ויצא לאור במהדורות רבות. הוא מהווה עד היום אחד מספרי יסוד בתורת החסידות של הבעל שם טוב.