רבי יוחנן (ותלמידיו[1])
מגדולי האמוראים בארץ ישראל, חי בסוף הדור האחרון לתנאים [רש"י יבמות סד, ב ד"ה אמר לה].
נקרא גם 'בר נפחא' [לדוגמה: בבא מציעא פה, ב], יש אומרים משום שאביו היה נפח, ויש אומרים על שם יופיו. [ע"פ רש"י סנהדרין צו, א]. אולם בסדר הדורות תמה מנ"ל שלא היה שם אביו נפחא.
כמו אביי, גם רבי יוחנן התייתם בינקותו: "כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו - מתה אמו" [קידושין לא, ב].
רבי יוחנן קבר את עשרת בניו. הוא שמר עצם קטנה של בנו הקטן והיה מנחם איתה את האנשים באומרו 'דין גרמא דעשיראה ביר' – זוהי העצם של בני העשירי [ברכות ה, ב].
למד בצעירותו אצל רבי יהודה הנשיא שגמר עליו את ההלל, ועוד טרם נולד קרא עליו את הפסוק [ירמיהו א, ה]: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" [יומא פב, ב, וראה שם כל המעשה עם אמו]. אח"כ קיבל מר' הושעיא ורבי חנינא בר חמא.
"ר' יוחנן... עשה התלמוד הירושלמי, והיה ראש ישיבה פ' שנים [בטבריה] כמו יוסף הצדיק במצרים, והוא מזרעו, ויפה כמוהו" [ספר יוחסין]. אמרו: הרוצה לראות יופיו של ר' יוחנן, יביא כוס של כסף מכבשנו, וימלאנו גלעיני רימון אדום, ויקיפנו זר של ורד אדום, ויעמידנו בין חמה לצל - אותה זהרורית מעין יופיו של ר' יוחנן היא [ע"פ ב"מ פד, א].
הרוצה לראות יופיו של רבי יוחנן, יקח כוס כסף מבית הצורף, ימלאנה גרגירי רימונים אדומים, יוסיף לשפתה מסגרת ורדים אדומים ויניחנה בין השמש לצל, וזוהר זה הוא מעין יופיו של רבי יוחנן [בבא מציעא פד, א].
כוחו בהלכה היה גדול מאוד: "רב ור' יוחנן – הלכה כר' יוחנן" [ביצה ד, א]; "שמואל ור' יוחנן, הלכה כר' יוחנן" [תוספות בבא קמא קד, ב].
"כתב בשארית יוסף... ואני מצאתי כתוב בדף אחד ישן נושן שחי ארבע מאות שנה[2]. ובשלשלת הקבלה כתב: ר' יוחנן חי יותר מן שלוש מאות שנה" [סדר הדורות].
אמרותיו
על חכמי הדורות שקדמו לו אמר: "ליבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל. ואנו כמלא נקב מחט סידקית" [עירובין נג, א].
וכן: "טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים" [יומא ט, ב].
ועוד: "ראשונים שנתגלה עוונם - נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם - לא נתגלה קיצם" – כלומר, בני מקדש הראשון שלא הסתירו את פשעיהם, גם זמן גאולתם היה גלוי – לאחר 70 שנה, אך בני המקדש השני שהסתירו את פשעיהם, זמן גאולתם נסתר [יומא ט, ב].
על חשיבותם של הצדיקים: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר [משלי י, כה]: 'וצדיק יסוד עולם'" [יומא לח, ב].
על הסיבה שבעטיה מרובים נסיונותיהם של הצדיקים, אמר רבי יוחנן: "היוצר הזה כשהוא בודק כבשנו, אינו בודק בקנקנים מרועעים, למה? שכיון שמקיש עליהם הן נשברין. ובמי הוא בודק? בקנקנים יפים, שאף על פי שמקיש עליהם כמה פעמים אינן נשברין. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים, ומי הוא מנסה? הצדיקים, שנאמר [תהלים יא, ה]: 'ה' צדיק יבחן'" [שיר השירים רבה ב, ב].
בידי מי מתקיימת התורה: "לא בשמים היא - לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא - לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים" [ערובין נה, א].
וכן: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר [איוב כח, יב]: 'והחכמה מאין תמצא'" [סוטה כא, ב].
על ההנהגה הראויה לתלמיד חכם אמר: "גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק" [שבת קיד, א].
וכן: "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו, חייב מיתה, שנאמר [משלי ח, לו]: 'כל משנאי אהבו מות - אל תקרי משנאי אלא משניאי'" [שבת קיד, א].
"אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות" [שבת קכז, א].
עובדות והנהגות
בסיום התפילה היה נוהג לומר בקשה שחיבר בעצמו: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו, שתציץ בבושתינו ותביט ברעתינו [ברעה שמצאה אותנו] ותתלבש ברחמיך, ותתכסה בעזך, ותתעטף בחסידותך, ותתאזר בחנינותך, ותבוא לפניך מידת טובך וענותנותך" [ברכות טז, ב].
מעשה בשני תלמידים שהיו יושבין לפני רבי, ואחד מהם רבי יוחנן. אחד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה? ואחד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה? אמר רבי: מובטח אני בזה שמורה הוראות בישראל יהיה, ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל.
רבי יוחנן ביכר את לימוד התורה על פני חיי עושר גשמי: פעם הלכו ר' יוחנן ור' חייא בר אבא מטבריה לציפורי, ובדרך עברו ליד בית חקל [=מטע או פרדס], כרם, ומטע זיתים. בכל פעם שעברו אחד מהם אמר ר' יוחנן: זה שלי היה ומכרתיו בכדי לזכות בתורה. בכה ר' חייא. שאלו ר' יוחנן מפני מה אתה בוכה? ענה לו ר' חייא: מפני שלא השארת כלום לעת זקנה. אמר לו רבי יוחנן: מכרתי דבר שנברא לששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום [ויקרא רבה ל, א].
וכן: אילפא ורבי יוחנן היו עוסקים בתורה, אלא שפרנסתם היתה בדוחק. אמרו: נלך ונעשה עסק, ונקיים בנפשותינו את הנאמר [דברים טו, ד]: אפס כי לא יהיה בך אביון. הלכו וישבו תחת גדר רעועה ואכלו לחם. שמע רבי יוחנן מלאך אחד אומר לחברו: הבה נפיל עליהם את הגדר ונהרוג אותם מפני שהם מניחים חיי העולם הבא ועוסקים בחיי שעה. אמר לו השני: הנח להם, מפני שאחד מהם עתיד להתגדל ולא הגיעה עדיין שעתו למות. שאל רבי יוחנן את אילפא אם שמע דיבורים, אמר לו: לא. אמר רבי יוחנן בנפשו, אם אני שמעתי והוא לא, משמע שאני הוא זה שעתיד להתגדל. קם ואמר לאילפא, אחזור ואקיים בעצמי את הנאמר [דברים טו, יא]: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ [תענית כא, א].
כשנפטר רבי יוחנן ישב עליו רבי אמי שבעה, ונהג עליו אבלות שלשים יום [מועד קטן כה, ב][3].
רבי יצחק בן אלעזר הספידו כך: "קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים, דכתיב [עמוס ח, ט]: 'והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים'. ואמר רבי יוחנן: זה יומו של יאשיהו" – כלומר, קשה היום לישראל כיום מותו של יאשיהו מלך ישראל [מועד קטן כה, ב].
כשנפטר רבי יוחנן, היה דורו קורא עליו [ע"פ שיר השירים ח, ז]: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו [שיר השירים רבה ח, א].
ראה עוד בפרק קציון ערך רבי שמעון בן לקיש (עובדות והנהגות) על נסיבות פטירתו של ר' יוחנן.
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בטבריה[4]:
ר' חיים ויטאל, איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא, משה חיים קאפסוטו, ימי מוהרנ"ת.
שערי ירושלים (מבשרת ציון) ובהערה שם.
תוצאות ארץ ישראל, אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז [יתכן כי כוונתו לריו"ח ב"ז], תפארת ירושלים.
קברי אבות.
"משם הלכתי ובאתי למקום שר' מאיר קבור שם אצל בית הכנסת שלו, והוא הרב בעל הנס. והלכתי משם וראיתי קברו של ר' יהודה בר אילעאי אצל הכרמים. משם הלכתי[5] וראיתי מערה אחת, ובתוך המערה קברו של רב כהנא. משם יצאתי ומצאתי מערה אחרת מיד, ונכנסתי בתוכה, מערה נאה ויפה שאין כמותה, ולשם קברו של ר' יוחנן[6]". [מכתב מר' מנחם ב"ר פרץ החברוני]
"עוד היום תמצא אותה מערה בטבריה מיוחסת לרב כהנא. לדרומה כמטחוי קשת מערה מיוחסת לרבי יוחנן. ומהאי עובדא משמע שאותו רבי יוחנן הוא רבי יוחנן בר נפחא משום דאשכחן דעניש וקטיל, ואמרינן פרק השוכר את הפועלים [בבא מציעא פה, ב] באתר דזיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן, מאי טעמא משום דעניש וקטיל. ואולי עשה רבי יוחנן מערתו אצלו לייתוביה דעתיה". [כפתור ופרח פרק טז]
"טבריא, שם קבורת רבי יוחנן ובית מדרשו, וכ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא. וכנגדו רב כהנא ורבן יוחנן בן זכאי. ולמטה מהם הרמב"ם ז"ל". [יחוס הצדיקים]
"טבריה... וחוץ לעיר מצפון שם קבורת הרמב"ם זצ"ל ועליו ציון. ובסמוך מדרש קטן, ושם קבור רבי יוחנן, ושם כהנא. ובסמוך מדרש אחר, ושם קבורת רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו. והמצבה שכנגד הפתח היא מצבת קבורת ר' יוחנן בן זכאי". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
"רבי יוחנן חנה שם יחד עם רב הונא[7], ומערת רב כהנא וגם רבי ירמיה". [פיוט על טבריה לרבי דוד בן אהרן ן' חסין]
"טבריא תובב"א... ויש אומרים שסמוך לחומה קבורים רב[ות]ינו הקדושים ר' יוחנן וריש לקיש[8]". [מסעי הירח]
"הלאה לפאת דרום [מהרמב"ם] במערה קבר ר' יוחנן ואצלו קבר ריש לקיש ואצלם קבר ר' חננאל תלמיד רב". [לונץ]
"באותו דרך, לפנים ממנו [מקבר הרמב"ם] חצר מובדלת מכותלי אבנים, ובתוכה גל מיוחס למקום קבורת ריש לקיש ז"ל, ומהצד אחד ר' יוחנן ומצד אחר רבנן סבוראי ז"ל". [מסעות החכם האבי"ר]
"מחוץ לעיר נגד החומה [לא בחצר הרמב"ם], קבר ר' יוחנן". [מבשרת ציון]
"רבי יוחנן וריש לקיש מקובל אצלינו שהם קבורים בטבריא, תבנה ותכונן במהרה בימינו, בחצר הקטנה, למעלה מחצירות שקבורים ר' יוחנן בן זכאי ותלמידיו וכו' ורמב"ם זיע"א". [טובת מראה]
דרכי גישה
באותו שטח של בית הקברות של הרמב"ם, סמוך לגדר השמאלית לכניסה הראשית, בסוף הגדר, מימין לכניסה המערבית-צפונית, תחת שטח מרוצף. בשטח זה נמצא מאוזיליאום בשנת 1956 ע"י בצלאל רבני. שטח זה הינו החצר הנוספת של רבי יוחנן ותלמידיו. ראה לעיל (רבן יוחנן בן זכאי) [עמוד ***]. [אמנם ע"פ לונץ קברו דרומית לרמב"ם, במקום שהוקם בנין יד הרמב"ם, ואכן נמצאו שם ארונות קבורה בעת חפירת היסודות, וכן ע"פ ימי מוהרנ"ת קברו בצמוד לריו"ח ב"ז, אולם ע"פ ר"ח ויטאל קברו מערבית לרמב"ם, ולפיכך קבענוהו שם].
מיקום וזיהוי הקבר
ע"פ כל המסעות הנ"ל נקבר רבי יוחנן האמורא ליד הרמב"ם ורבן יוב"ז בצורת סגול [וכן לגירסא אחת בנוסחת רבי משה באסולה בה לא צויין 'בן זכאי' - ראה לעיל הרמב"ם], כשמעליו רב כהנא. כמו"כ נזכר כי נקבר למעלה מרבן יוחנן ב"ז, היינו מערבית צפונית בשיפוע עלייה במקביל לדרך העולה לר"ע, ובסמוך לחומה – חומת בית הקברות [אולי כוונתם לחומת טבריה] שזהו אכן הקצה המערבי צפוני של בית הקברות. לשונו של ר"ח ויטאל 'רחוק ממנו מעט' גרמה לחשוב בטעות כי מדובר במקום אחר מאותו בית קברות - בחצר נפרדת, אולם מלשונם של עולי הרגל ברור כי מדובר באותו שטח ואזור, וכוונת ר"ח ויטאל הינה שלא צמוד לרמב"ם כרבן יוב"ז ורב כהנא אלא מעט רחוק. [דבר הטעון בירור הוא אותם דברים של ר"ח ויטאל המורים כי אין זה רבי יוחנן אלא רב חננאל ורב ברונא]. בשנת 1956 בעת עבודות פיתוח שנעשו ע"י מע"צ, נתגלתה ה'חצר' של ר' יוחנן, שהיא במקורה מאוזוליאום. חצר זו כוסתה ע"י הריצוף הקיים כיום בסמוך לגדר בית הקברות.