רבי חיים צבי מאנהיימער, נולד לאביו רבי דוד יהודה.
חייו:
כבר משחר ילדותו גילה רבנו כישרונות עילוייים, ובהיותו בן תשע היה כבר לתלמיד מן המניין בישיבתו של הגאון רבי קאפל חריף, רבה של וורבוי.
זמן מה לאחר מכן התקבל רבנו לישיבתו של הגאון רבי בנימין זאב - בעל שערי תורה. ועוד בטרם הגיעה לגיל הבר מצווה התקבל רבנו לישיבתו המהוללה של הגאון רבי משה סופר, בעל 5חתם סופר', בפרשבורג.
על חכמתו:
מסופר שאירע מעשה ביהודי שקנה פרה מסוחר בקר שאינו יהודי, שילם היהודי את מחירה וביקש מהמוכר להוביל את הפרה אל ביתו. אך אז התכחש הגוי לעסקה וטען כי הפרה שלו, וכי מעולם לא מכרה לאיש.
תבע היהודי את המוכר בערכאות, והשופט אשר הכיר את המוכר כנוכל מועד, רצה לפסוק לטובת היהודי, אך מאחר ולא היו עדים לדבר התקשה להוכיח את צדקת היהודי ולא יכל לפסוק לטובתו.
השופט שהיה חברו של רבנו והעריכו ביותר, בא אליו לבקשת עצה, יעץ לו רבנו, ואמר: "שלח לבית המוכר פלוגת שוטרים ואמור להם לחפש אחר כסף מזוייף", עשה השופט כדברי רבנו, ושלח פלוגת שוטרים.
כאשר הגיעו השוטרים לבית המוכר והציגו לו צו-חיפוש אחר כסף מזוייף, נתקף הלה בפחד, ובבהלה אמר: "אין ברשותי שום כסף מזוייף! אך אם בכל-זאת תמצאו מטבעות מזוייפים, הרי הם בוודאי המטבעות שקיבלתי אתמול מיהודי פלוני"...
ללא משים נתן המוכר הודאה מפורשת על מעשיו והשופט פסק לטובת היהודי.
בורח מן הכבוד:
על אף חוכמתו הרבה וגאונותו בתורה סירב רבנ ובכל תוקף לקבל על עצמו את נזר הרבנות, אשר הוצעהו לו על ידי טובי הקהילות, עניו אמיתי היה וראה את עצמו כמי שאינו ראוי לכך.
לפרנסתו עסק רבנו במסחר שוורים, באחד הפעמים בהם נסע לעיר הגדולה לצורך מסחרו עבר רבנו בעיר פרשבורג שם גר רבו בעל החתם סופר.
כאשר נכנס רבנו אל הקודש פנימה, החל התם סופר להתחנן בפניו כי יאות לקבל על עצמו רבנות, אך רבנו נחרד באומרו: "מימיי לא עלתה מחשבה זו בראשי, מי אני ומה אני, איני ראוי לכך!".
החתם סופר לא וויתר והוסיף לשכנעו כי ייעתר לאחת ההצעות, אולם רבנו עמד בסירובו.
נאנח החתם סופר ואמר: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת 5 היא תקום, לפעמים נגזר על האדם למלא תפקיד מסויים, והדבר אינו נתון לבחירתו כלל, אם כי הבחירה נתונה בידו באיזו דרך יקבל את תפקידו"...
רבנו לא ירד לסוף דעת רבו והמשיך מפרשבורג לענייני מסחרו, באמצע הדרך, ליד יער עבות, הגיחה לפתע חבורת שודדים אימתניים ודרשו מרבנו את כל כספו.
ניסה רבנו להערים עליהם ואמר: "אתן לכם את כספי, אך למה לכם להורגני, הנה שלחתי את עדר השוורים שלי ליריד באלמוץ, אם תניחו לי, אסע ליריד ואמכור את השוורים ואתחלק איתכם בכסף"...
כבדרך נס התפתו השודדים לרעיון ונתנו לרבנו ללכת לדרכו. עלה רבנו על מרכבתו והאיץ בסוסיו לפני שהשודדים ישנו את דעתם, ודהר מהמקום לעבר אלמוץ כאשר בפיו שבח והודיה לבורא עולם על אשר ניצל ממות.
כאשר גמר רבנו את מסחרו באלמוץ חזר לביתו דרך יער אחר, כאשר בכיסו הרווח הנכבד שהניבו עסקיו ביריד, וניצל מידי השודדים.
לאחר ימים מספר, בשעת לילה מאוחרת, עת שקד רבנו על תלמודו, נפרצה דלת ביתו וחבורת שודדים פרצה פנימה. ליבו של רבנו החסיר פעימה, היו אלו אותם שודדים מהיער, כעוסים ומאיימים ביקשו מרבנו את הכסף ורוקנו את כל ביתו כולל החפצים, רבנו נותר בעירום ובחוסר כל.
בכל אותה העת התרוצצו בראשו של רבנו המחשבות, "האם לזאת התכוון רבו החתם סופר" דברי רבו הדהדו בראשו "רבות מחשבות בלב איש, ועצת 5 היא תקום, לפעמים נגזר על האדם למלא תפקיד מסויים, והדבר אינו נתון לבחירתו כלל, אם כי הבחירה נתונה בידו באיזו דרך יקבל את תפקידו"...
ימים אחדים לאחר מכן קיבל רבנו מכתב מקהילת שוטלסדורף אשר בקשו כי יאות לכהן בעירם כאב"ד, בלית בריבה החליט רבנו להיעתר לבקשה.
רבנותו:
רבנו שמש כאב"ד בקהילות שוטלסדורף, משם עבר לעיר וורבוי ולבסוף נקרא לכהן פאר כרבה של קהילת אונגוור המעטירה שם כיהן עד יום מותו.
פטירתו:
בי"ז תמוז שנת 5תרמ"ו נקרא רבנו לישיבה של מעלה ומנוחתו כבוד בעיר אונגוואר.
מספריו:
עין הבדולח