קבר האמהות בטבריה
בלהה וזלפה
בלהה שפחת רחל, וזלפה שפחת לאה היו לנשותיו[1] של יעקב וילדו לו ארבעה בנים, דן ונפתלי, גד ואשר.
יש אומרים שבלהה וזלפה היו אחיותיהן של רחל ולאה מאם אחרת – פילגשו של לבן, ויש אומרים שהיו בנותיו של אדם בשם אחותי, שנתן לו לבן את שפחתו לאשה [בראשית רבתי ויצא כט, כד].
בלהה וזלפה נכללו בין האמהות: ששה מהקרבנות שבחנוכת המשכן הוקרבו כנגד שש אמהות: שרה, רבקה, רחל, לאה, בלהה וזלפה [במדבר רבה יב, טז].
כן נאמר כי שש המעלות [=מדרגות] לכיסא הכבוד הינן כנגד שש האמהות הנ"ל [אסתר רבה א, יב].
בלהה
נקראה בלהה על שם רחל – שהיתה מצטערת ומתבהלת על עקרותה של גבירתה [מדרש שכל טוב בראשית ל, ז], ויש אומרים שנקראה כך מפני שכשנולדה היתה מתבהלת לינוק [בראשית רבתי ויצא כט, כד].
גידלה את יוסף כאילו היתה אמו [בראשית רבה פד, יא].
בניגוד לזלפה, בלהה נישאה ליעקב מרצונה, ועל כן נקראים צאצאי נפתלי על שמה – בני בלהה [ע"פ רד"ק דברי הימים א ז, יג][2].
בזוהר [בראשית קעה, ב] נאמר כי מעת פטירתן של לאה ורחל שרתה השכינה באהל בלהה.
זלפה
נקראה זלפה מפני שעיניה היו מזלפות דמעות, על כך שגבירתה היתה אמורה להנתן לעשיו [מדרש שכל טוב בראשית ל, ז], ויש אומרים שנקראה כך על שם עיר שנשבה שם אביה [בראשית רבתי ויצא כט, כד].
יוכבד
יוכבד - בתו של לוי בן יעקב, אשת עמרם – גדול הדור [סוטה יב, א], ואם משה, אהרן ומרים: "ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם" [במדבר כו, נט].
נולדה בין חומות מצרים: "יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר [במדבר כו, נט]: 'אשר ילדה אותה ללוי במצרים' - לידתה במצרים ואין הורתה במצרים" [סוטה יב, א].
'ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה' [שמות א, טו], "שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד" [סוטה יא, ב]. "רב ושמואל חד אמר אשה ובתה, יוכבד ומרים, וחד אמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע" [סוטה יא, ב].
"בגן עדן לפאת צפון יש שש מדורות מזומנות, והיכלות הצדקניות שבישראל המזכות לאל בגמילות חסדים והמזכות תורה לבניהן... הדירה השנית יש שם כמה צדקניות מישראל ושם יוכבד אשת עמרם ראש עליהן, ושלשה פעמים בכל יום מכריזין עליה אשריך שזכית לילד בן אחד שעל ראשו ורגליו ערפל. הדירה השלישית אשר שם מרים הנביאה וכמה צדקניות העומדות עמה, כל אותן המושכות לבעליהן לדרך טובה ולעבודת בוראן, ובכל דירה ודירה חופות שאננות, ומלאכים ידועים ממונים על כל דירה ודירה... הדירה החמישית אשר שם אביגיל וכמה הן הצדקניות עמה יושבות בטח בחופתן" [אוצר המדרשים גן עדן; גיהנם עמוד 83].
"חכמות נשים בנתה ביתה. זו יוכבד שהעמידה שלשה צדיקים, משה ואהרן ומרים, ושלשתם זכו לשמש את ישראל, משה על המן, אהרן על ענני כבוד, ומרים על הבאר, ושלשתם היו נביאים" [מדרש משלי יד, א].
עובדות והנהגות
כשגזר פרעה: 'כל הבן הילד היאורה תשליכוהו', נפרד עמרם מיוכבד אשתו, אך לאחר מכן חזר ונשאה. הגמרא מספרת שנעשה לה נס, ולמרות שהיתה בת מאה ושלושים, נולדו בה סימני נערות: נתעדן בשרה, נתפשטו הקמטים, וחזר היופי למקומו [בבא בתרא קיט, ב – קכ, א].
מרים הנביאה
פטירתה: "בעשרה[3] בו [בניסן] מתה מרים ונסתלק הבאר" [שו"ע או"ח תקפ, א, והוא ממגילת תענית].
מרים הנביאה בת עמרם ויוכבד, אחות משה ואהרן. "ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אתה ללוי במצרים ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם" [במדבר כו, נט].
היא אחת משבע הנביאות שקמו לישראל. "שבע נביאות... שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר" [מגילה יד, א].
"שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם... באר בזכות מרים" [תענית ט, א].
מרים היא 'פועה' המילדת העברית שלא שמעה לגזירת פרעה [סוטה יא, ב][4].
כשלקתה בצרעת, המתין העם שבעה ימים עד שנתרפאה: "ותסגר מרים... שבעת ימים, והעם לא נסע עד האסף מרים" [במדבר יב, טו].
מרים חיה שמונים ושבע שנה [סדר עולם רבה פרק ג, והוא לפלא שכן היא היתה גדולה ממשה ואהרן שהיו בני שמונים ומעלה בעמדם לפני פרעה, ונפטרה בסוף מסע בנ"י במדבר, לפחות ל"ט שנה נוספים, א"כ חיה לפחות 120 שנה].
צפורה אשת משה
משה רבינו עליו השלום נשא את ציפורה בת יתרו לאישה במדין: "ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפורה בתו למשה" [שמות ב, כא].
על צדקותה אנו מוצאים: "בימים ההם לקח משה במדין את צפורה בת רעואל, ולא חסרה מצדקת שרה, רבקה, רחל, לאה" [סדר הדורות].
בספר במדבר [יב, א] מכונה צפורה 'אשה כושית'. על כך שאלו חז"ל: "וכי כושית שמה, והלא ציפורה? אלא, מה כושית משונה בעורה, אף ציפורה משונה [לטובה] במעשיה" [מועד קטן טז, ב].
לאחר יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, לקח יתרו את צפורה ושני בניה, ובא אל המדבר, אל משה [שמות יח, ב-ה]: "ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה"; "ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר" [שמות יח, ב; ה]. ולמה שילח משה את אשתו? "כשאמר לו הקב"ה במדין לך שוב מצרימה, ויקח משה את אשתו ואת בניו... ויצא אהרן לקראתו... אמר לו: מי הם הללו? אמר לו: זו היא אשתי שנשאתי במדין, ואלו בני. אמר לו: להיכן אתה מוליכן? אמר לו, למצרים. אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם? אמר לה: לכי לבית אביך. נטלה שני בניה והלכה לה" [רש"י שמות יח].
"ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר [למה נקרא שמה] צפורה? צפו וראו מה נאה. האשה הכושית, וכי כושית היתה והלא מדיינית היתה... אלא מה כושי משונה בעורו כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים" [ספרי במדבר צט].
עובדות והנהגות
הקדוש ברוך הוא רצה להרוג את משה בדרך ממדין למצרים, מפני שלא מל את בנו, אך צפורה הזדרזה ומלה את בנה, ובכך הצילה את חיי משה [שמות ד, כד-כה ורש"י שם].
"[אמר משה]: כשיצאתי ממצרים בן ארבעים שנה הייתי ועמדתי על הבאר ומצאתי צפורה בת יתרו, וראיתי אותה שהיא צנועה ביותר אמרתי לה שאשאנה לאשה, והיא ספרה לי מנהג אביה ואמרה לי כל אדם שביקש לישא מבנותיו של אביה מנסה אותו באילן אחד שיש לו בגינתו, וכשמגיעין לאילן מיד בולעו. אמרתי לה אילן זה מאין היה לו? אמרה מקל הוא שברא הקב"ה אותו בערב שבת כשברא את עולמו והקב"ה הפקידו לאדם הראשון, ואדה"ר הפקידו לחנוך... וכשמת יוסף שללו המצריים את ביתו והביאו אותו מטה בפלטרין של פרעה, ויתרו היה אחד מגדולי חרטומי מצרים וראה אותו מטה וחמדו בלבו וגנבו והביאו לביתו. ואותו מטה חקוק עליו שם המפורש... ועוד כמה ימים וכמה שנים היה המטה מונח בבית יתרו אבי, עד שאבא פעם אחת לקחו בידו ונכנס לגינה ונעצו בקרקע, ושב בגינה לקחו ומצאו שפרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים, והניחו שם, ובו היה בודק כל מי שביקש לישא אחת מבנותיו. וכששמעתי דבריה הטובים וראיתי שהרועים גרשו את צפורה ואחיותיה הצלתי אותן מיד הרועים וגם דלה דליתי להם והשקיתי את צאנן, ותבאנה אל רעואל אביהן... כיון שנכנסתי לבית אכלתי ושתיתי ודיברתי ליתרו שיתן לי צפורה בתו לאשה, וענה לי אם תוכל להביא לי את המטה העומד בגינתי אני אתננה לך, והלכתי ופשפשתי את הגן ומצאתיו והבאתיו בידי, מיד הרהר יתרו ואמר בודאי זה הוא איש נביא שכל חכמי מצרים מקסמין עליו שעתיד נביא לצאת מישראל, שעל ידו תחרב מצרים וכל המצריים שבתוכה. מיד כעס עלי יתרו ותפשני והכניסני לבור שהיה בתוך ביתו. אמרה צפורה בלבה היאך אני יכולה להציל את הצדיק ממיתה משונה? אמרה לאביה אבא רצונך שתשמע לי, אתה אדם שאין לך אשה ויש לך שבע בנות, אם רצונך תעמודנה שש אחיותי בבית ואני אלך עם הצאן, ואם לאו תלכנה שש אחיותי עם הצאן ואני אתקן את הבית, אמר לה אביה יפה את אומרת תלכנה אחיותיך עם הצאן ואת שבי בבית ושמרי את ביתי וכל מה שיש לי. ובכל יום היתה צפורה מפרנסת אותי מכל מעדני אביה יתרו, עד שהשלימו שבע שנים בבור. לאחר שבע שנים אמרה צפורה לאביה זוכרת אני אבי פעם אחת שלקחת איש אחד שהביא לך את המקל והשלכתו לבור ועשית עון גדול בדבר, אם רצונך פתח את הבור וראה, אם הוא מת הוציאהו משם והשלך נבלתו בחוץ כדי שלא יהא גופו מוסרח בביתך, ואם הוא חי תדע שהוא צדיק גמור, אמר לה בתי יפה את אומרת, כלום את זוכרת מה שמו? אמרה לו זוכרת אני ששמו משה בן עמרם, מיד הלך יתרו ופתח את הבור וקרא משה משה! עניתי ואמרתי לו הנני, והוציאני משם, ונשקני על ראשי ואמר ברוך המקום ששמרך בבור שבע שנים. מעיד אני עליו שהוא ממית ומחיה ומעיד אני בך שאתה צדיק גמור ועל ידך עתידה מצרים שתחרב ועל ידך עתיד הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים ועל ידך עתידים המצריים להטבע בים, פרעה וחילו, ונתן לי ממון הרבה ואת צפורה בתו לאשה" [אוצר המדרשים ויושע עמוד 146].
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
"על הר גבוה בתוך יער, קבורת ציפורה. אריה שומר אותה, ואין אדם רשאי ליכנס לשם ולחתוך עצים מן היער. פעם אחת הלך גוי אחד ולא חשש, בעגלה ובשני מריאים, ולקח עצים וחזר לביתו. בא הארי והמית אותו ושני המריאים, וחזר לקברה". [ר' יעקב בן נתנאל הכהן][5]
אלישבע בת עמינדב
אלישבע בת עמינדב, אחות נחשון נשיא שבט יהודה, נישאה לאהרן הכהן וילדה לו ארבעה בנים: נדב ואביהוא – שמתו בחנוכת המשכן, אלעזר ואיתמר.
על יום הקמת המשכן נאמר: "חמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל: יבמה [משה] - מלך, אישה [אהרן] - כהן גדול, בנה [אלעזר] - סגן, בן בנה [פנחס] - משוח מלחמה, ואחיה [נחשון] - נשיא שבט, ואבילה על שני בניה" [זבחים קב, א].
יש הסוברים שאלישבע היא פועה, המיילדת העברית השניה, שהחייתה את ילדי ישראל יחד עם חמותה יוכבד (ראה לעיל - יוכבד).
"א"ר אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה נשא בת יתרו - יצא ממנו יונתן, אהרן שנשא אלישבע בת עמינדב - יצא ממנו פינחס" [ילקוט שמעוני שופטים עב].
אביגיל (אשת דוד)
אביגיל היתה אשתו של נבל הכרמלי אשר סירב להחזיר טובה לדוד המלך, ומת. נבל אמנם מת ללא התערבותו של דוד, אך לולי הקדימה אביגיל תרופה למכה ויצאה לקראת דוד לא היה דוד מותיר נפש חיה בביתו של נבל.
על כך שמנעה מדוד לעשות מעשה זה, אמר ר' שמואל: "טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם, שאילו עשה אותו מעשה שחשב לעשות לנבל, אילו היה מקריב כל קרבנות שבעולם, לא היו מכפרים לו. והיא באתה אליו ומלטתהו" [מדרש תהלים נג, א].
לאחר מותו של נבל נישאה אביגיל לדוד [שמואל א כה].
אביגיל ילדה לדוד את בנו השני כלאב, שנקרא גם דניאל [שמואל ב ג, ג; דברי הימים א ג, א]. על הסיבה שנקרא כלאב אמרו חז"ל – כולו אב. שהיו ליצני הדור אומרים שבנו של נבל הוא, ולכן ציוה הקב"ה את המלאך הממונה על יצירת הולד ועל צורתו שיצור אותו בדמות אביו דוד כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו [מדרש תנחומא תולדות ו].
אביגיל היתה נביאה [מגילה יד, א].
על צדקותה של אביגיל ניתן ללמוד מכך שכדוגמה לכך שאסור למלך להרבות נשים, ואפילו צדיקות, נכתב: "לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל" [סנהדרין ב, ד].
כמו כן נאמר עליה שהיא אחת מכ"ב הנשים הכשרות שהיו בעולם [בראשית רבתי כג, א].
וכן: "תנו רבנן: ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה ואביגיל, רחב ואסתר" [מגילה טו, א].
ראה לעיל יוכבד – אוצר המדרשים.
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתן בעיר האמהות, שיש המכנים אותה 'ראס בן עמים / עמוס':
"מטבריא חזרנו דרך ארבל, ועל הדרך כמו מיל מטבריא, מערה, ושם יוכבד אם משה רבינו, ומרים אחותו וציפורה אשת משה". [תוצאות ארץ ישראל]
"מרים קבורה בטיבריה בשדה, ויוכבד בכרם כנד ריח קטורת". [קברי אבות]
"בארבל נתאי הארבלי, ויוכבד קבורה על הדרך". [אלה סימני כתבי הקברות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז]
"שתי פרסאות [מקבר שת שבארבל] עד מערת יוכבד ועמה שמונה צדקניות, חצי פרסה קרוב למערת ר' יוחנן בן זכאי ושמונה תלמידיו". [ר' יעקב בן נתנאל הכהן]
"וסמוך לשם [לטבריה] כמו מיל מערת יוכבד אם משה רבינו, ומרים בתה, וצפורה כלתה ואלישבע בת עמינדב, ויש שם ד' קברים ואינם יודעים שמותם". [אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז]
"בראש ההר, במישור מעל טיבריה, מערה ובה יוכבד ואלישבע בת עמינדב". [כת"י אילן א']
"קרוב לטבריא, מרים הנביאה[6] בשדה, ויוכבד בכרם". [איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן]
"משם [מהרמב"ם] הלכנו רחוק מיל למערה כמין כיפה, וצד שלמטה פרוץ, ויש ב' כוכין מימין וג' משמאל וב' כנגד הפרוץ, ושם יוכבד ושתי כלותיה צפורה ואלישבע, והאחרים לא נודעו בשם". [רבי משה באסולה]
"וכמו תחום שבת מטבריא, בכפר שקורין ראס בן עמוס, שמה קבורים יוכבד, וצפורה אשת משה רבינו ע"ה, ואלישבע בת עמינדב אשת אהרן הכהן ע"ה. והאחרים לא נודעו שמותם". [איגרת יחוס האבות מאלמוני]
"וכמו תחום שבת מטבריה שמה קבורות יוכבד ומרים וצפורה אשת משה רבינו עליו השלום, ואלישבע בת עמינדב אשת אהרן הכהן ע"ה, ואחרים לא נודעו שמם". [כת"י אילן ה']
"ראס בן עמים[7], סמוך לטבריה כחצי פרסה, שם קבורת יוכבד אם משה רבינו ע"ה, וצפורה אשתו, ומרים הנביאה אחותו, ואלישבע בת עמינדב וצדיקים אחרים[8]". [יחוס הצדיקים; בשינויים קלים: גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; משה חיים קאפסוטו; זכרון בירושלים]
"ורחוק מהם [מהקבורים בארבל] האמהות, והם: יוכבד וציפורה אשת משה רבינו ע"ה, ואלישבע בת עמינדב ומרים הצדקת". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא]
"חידוש אחד אכתוב לכם שלא הייתי יודע ולא ראיתי בשום מדרש, כי יוכבד אם משה רבינו ע"ה חייתה זמן רב ונכנסה לארץ הקודש וקבורתה היא בטבריה". [איגרת ר' ישעיה הלוי הורוויץ מצפת]
"האמהות קבורות מהלך שעה אחת בלבד מטבריא. שם קבורה יוכבד אם משה רבנו ע"ה, וצפורה אשת משה רבינו ע"ה, ואלישבע בת עמינדב ומרים הנביאה". [ידי משה]
"ביום רביעי היינו על קברי הנשים הצדקניות אשר מקומם רחוק מהעיר קצת, והם: אלישבע בת עמינדב, וצפורה אשת משה, ויוכבד אם משה ואהרן, וחולדה הנביאה[9], ובלהה וזלפה ואביגיל, ויש אומרים גם אסתר המלכה. ויש חילוקי דעות על קצת מהנזכר לעיל, אבל על כל פנים, לפי דעת כולם מונחים שם הרוב מהצדקניות הנזכרות לעיל, אשרי להם". [ימי מוהרנ"ת]
"טבריא... במרחק תחום שבת למערבה יש מקום הנקרא מעון, והוא מדבר מעון אשר ישב שם דוד המלך עליו השלום בברחו מפני שאול [שמואל א כג, כד][10]. קרוב לה כחצי תחום שבת יש מערה ובה קבורת יוכבד אם משה רבינו ע"ה, וציפורה אשת משה ואלישבע בת עמינדב, ויש אומרים שגם בלהה וזלפה קבורים שם". [שערי ירושלים; מבשרת ציון]
"הלכנו להתפלל על קברי האמהות, שקבלה בידם כי שם קבורת בלהה, זלפה, יוכבד, מרים". [מסעי הירח]
"טבריא... ונסענו למערות השבע נשים צדקניות: בלהה וזלפה, ציפורה אשת משה רבינו עליו השלום, אלישבע בת עמינדב, חנה אם שמואל, דבורה הנביאה, אביגיל אשת דוד המלך עליו השלום. שם גדר עגול מאבני גזית סביב המערות, ואך מעט מעט ניכר פתחי המערות, והוא רחוק מהעיר כשתי שעות". [מסע מירון]
"רחוק מיל מטבריא בפאת מערבית צפונית יש מערה הנקרא עיר האמהות. בצד ימין יש ב' כוכין, משמאל גם כן ב', שלפניו ב'. ושם יוכבד אמו של משה רבינו ע"ה ושתי כלותיה צפורה ואלישבע, והאחרים לא נודעו בשמם". [מסעות משה]
"בטבריה... ואחר כך גם אצל הנשים צדקניות: בלהה וזלפה, יוכבד אם משה ואהרן, וציפורה אשת משה, ואלישבע בת עמינדב אשת אהרן הכהן, ואביגיל אשת דוד". [ימי שמואל]
מיקום וזיהוי הקבר
בצפון ובסמוך לציון עובר ואדי הנקרא במפות הישנות 'ואדי אבו אל-עמיס' [כיום נחל רקת היוצא מבקעת ארבל לכנרת]. הציון נמצא בראש ההר מעל הואדי, כך שכינוי המקום היה 'ראס (ראש) בן עמיס' היינו הראש מעל ואדי עמיס [משם השתבש השם ל'עמים']. המקום המצויין כיום נקרא במפות העתיקות 'מאזאר מוסא', היינו מקום/מצבת משה רבינו, זאת מאחר והנקברים בו הינם מבני משפחתו, לכך כונה המקום ע"ש משה רבינו. [במפה מתקופת המנדט צויין המקום כקברו של ר' יצחק נפחא, לא ברור מהיכן הגיעה טעות זו].
יתכן כי מרים היא היחידה שנקברה מחוץ למערה [בשדה] כפי שנזכר אצל איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן ובקברי אבות, והציון אבן הנמצא כיום הוא מקום קברה [כמופיע בתמונה], והקיר האחורי עומד על פתח המערה בה קבורים השאר[11].