מיכה מכונה 'מורשתי' על שם עירו 'מורישה', עיר ביהודה [מצודת ציון מיכה א, א].
הוא קיבל מישעיה הנביא, וניבא בימי המלכים יותם, אחז וחזקיהו: "דבר ה' אשר היה אל מיכה המורשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה, אשר חזה על שומרון וירושלים" [מיכה, א, א].
אמרותיו
ספר מיכה הוא השישי ב'תרי עשר', ובו מקובצות נבואותיו של מיכה בשבעה פרקים. הנבואות הן בעיקרן תוכחות על מידות רעות, עבירות שבין אדם לחברו, גזל ועושק, אך בספר משולבים גם פרקי נחמה העוסקים בגאולת ישראל, ובכך שהעם עתיד לראות נפלאות כבימי צאתו ממצרים.
שלושת הפסוקים האחרונים של ספר מיכה הם שלוש עשרה מידות של רחמים, שנהוג לאומרם בסליחות, בתשליך ועוד: "מי אל כמוך, נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא; ישוב ירחמנו, יכבוש עונותינו, ותשליך במצולות ים כל חטאתם; תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם" [מיכה ז, יח-כ].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו אולי בכבול[1]:
"בעיר כסיל קבור מיכה". [סדר הדורות בשם גלילות ארץ ישראל]
"כבול... שם מיכה המורשתי, קבר הרב אברהם בן עזרא וחתנו ר' יהודא הלוי, ור' שלמה בן גבירול". [טוב ירושלים]
מיקום וזיהוי הקבר
למעשה אין מסורת מוסמכת על מקום קברו של מיכה. המקור הראשון הינו סדר הדורות, אולם הוא מציין את העיר כסיל ולא כבול, ומיקומו לפי סדר הערים באזור אחר לחלוטין, ויתכן שזה מקום אחר ולכך לא נזכר אצל שאר עולי הרגל. בספר טוב ירושלים הסתמך על השערתו העצמית שכסיל הינה כבול, ולפיכך ציין את קברו של מיכה בכבול, אולם אין לו מקור לכך.
כיום יש בכפר שני מקומות קדושים המצויינים אף במפות העתיקות, קבר בנות יעקב [או וילי בנאת אלנביא-בנות הנביאים], שם המתייחס לציוני קברים רבים בארץ ישראל, ושיח' א-רומי. קבר בנות יעקב הוא ציונם של האבן עזרא וחבריו (ראה להלן), ושיח' רומי צויין כיום כקברו של מיכה. יתכן כי ציון זה הוא אכן ציון של צדיק, אולם אינו מיכה כי אם שמואל הקטן הנזכר אצל עולי הרגל, אם נפרש דבריהם כי הוא קבור בקבר בפני עצמו ולא עם האבן עזרא.
שיח' רומי הינו מבנה מרובע עתיק, הנמצא בקצה המערבי דרומי של הכפר בבית הקברות המקומי, קבור באדמה, גגו התמוטט ואבניו נמצאות בתוכו. המבנה בנוי על מערה חצובה בסלע, וקירות החצר ממשיכות את כתלי המערה. ארבע הקירות בנויים מקשתות גדולות. על ארבע זויות החצר בנויות טרומפות קטנות ועליהן נישאת הכיפה.