רבי לוי בר סיסי, הוא הנקרא לוי סתם[1] או לוי סבא, תנא-אמורא, בדור שבין התנאים לאמוראים.
היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא, שהחשיבו מאד [ירושלמי יבמות יב, ו].
לאחר מותו של רבי יהודה הנשיא, למד רבי לוי בר סיסי עם ר' חנינא בר חמא מחוץ לישיבה, וכשהתמנה ר' חנינא בר חמא לראש הישיבה (לאחר מותו של ראש הישיבה ר' אפס), נסע רבי לוי לבבל [כתובות קג, ב].
אמרותיו
"ר' לוי אומר: ראה הקב"ה בצרתה של לאה ונתן לה הריון בטן ניחומין לנפשה, וילדה איש טוב תואר וחכם, ואמרה ראו בן שנתן לה הקב"ה" [פרקי דרבי אליעזר פרק לה].
"ר' לוי אומר: אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן, ואדם מסרו לחנוך, וחנוך מסרו לנח, ונח לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב הוריד אותו למצרים ומסרו ליוסף בנו. כשמת יוסף ושללו ביתו נתנה בפלטרין של פרעה והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים וראה את המטה ואת האותות אשר עליו וחמד אותו בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו, ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד. כשבא משה לתוך ביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלף ידו ולקחו, וראה יתרו למשה ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה" [פרקי דרבי אליעזר פרק לט].
"ידבר נא עבדך באזני אדני, ועתה ישב נא עבדך תחת הנער. א"ר ברכיה בשם ר' לוי: אמר לו הקב"ה, אתה השפלת עצמך לפני אחיך הקטן ממך בשביל אחיך הקטן שבקטן הימך, חייך שיוקם המשכן ויבואו השבטים להקריב קרבנות אין אדם מקריב ראשון לפניך, הריני חולק לך כבוד ואתה מקריב ראשון, ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה - הוי ושפל רוח יתמוך כבוד" [פסיקתא רבתי פיסקא ז].
"א"ר לוי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל קומי אורי כי בא אורך, אמרה לפניו: רבונו של עולם עמוד אתה בראשינו. באותה השעה הקדוש ברוך הוא אומר לה בתי יפה את אומרת שנאמר משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו'" [פסיקתא רבתי פיסקא לו].
עובדות והנהגות
כשהגיע רבי יהודה הנשיא לסימוניה, יצאו אנשי העיר לקראתו ואמרו לו: רבי, תן לנו אדם שיהא מקרא ומשנה אותנו ודן דינינו. נתן להם את רבי לוי בן סיסי [בראשית רבה פא, ב].
פעם נכנסו גייסות לעירו של רבי לוי בר סיסי. נטל רבי לוי ספר תורה, עלה לראש הגג, ואמר: ריבונו של עולם, אם ביטלתי דבר אחד ממה שכתוב בספר תורה זה, יכנסו הגייסות, ואם לא, יסתלקו. מיד יצאו הגייסות מן העיר [ירושלמי תענית ג, ח].
פעם גזר רבי לוי בר סיסי תענית ולא ירדו גשמים. אמר: ריבונו של עולם, עלית וישבת במרום, ואין אתה מרחם על בניך? ירדו גשמים, ונעשה לוי פיסח. אמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה, ונעשה פיסח [תענית כה, א][2].
כשנפטר רבי לוי בר סיסי, הספידו אבא, אביו של שמואל, על פי הפסוק הבא [קהלת יב, יג]: 'סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם'. למה ר' לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה גפנים, והוא עושה ממנו מאה חביות יין. גם כאשר נתמעט הכרם ולא נותרה ממנו אלא גפן אחת, עדיין עשתה אותה הגפן מאה חביות של יין, והיתה אותה הגפן חביבה עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקב"ה ככל בני האדם יחדיו [ירושלמי ברכות ב, ח].
פעם הלך שמואל לבית הקברות וחיפש את אביו, כדי לשאול אותו היכן הניח מעות של יתומים שהופקדו אצלו. עד שהגיע אביו ממתיבתא דרקיעא ראה כי לוי[3] יושב בחוץ ושאל אותו מדוע. ענה לו לוי שנאסרה עליו הכניסה למספר שנים שבהן נמנע מללמוד בבית מדרשו של ר' אפס, כשהיה זה ראש ישיבה (ראה לעיל). כשהגיע אביו, ראה שמואל שהוא בוכה ומחייך, ושאל אותו לפשר הדבר. ענה לו אביו, בוכה אני - כי בקרוב תמות, ומחייך אני - מפני שחשוב אתה מאוד בעולם הבא. ענה לו שמואל: אם חשוב אני, יכניסו את לוי למתיבתא דרקיעא, וכן היה [ברכות יח, ב].
עוד ראה סוכה [נג, א] ובירושלמי ברכות [א, ה].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בסאסא עם אביו[4]:
שבילי דירושלים.
"בסעסע ר' לוי בר סיסי, ושם בית הכנסת לר' שמעון בן יוחאי ורובו חרב". [כת"י אילן א']
"זאזע, היא אילון צעננים. שם קבורת ר' לוי בר סיסי[5] ז"ל, במערב, בתחתית הכפר. ובתוך הכפר בית הכנסת לר' שמעון בר יוחאי ע"ה, ורובו חרב. ולפני הכפר מישור אשר היה שם נטוי אהל יעל אשת חבר הקיני". [כת"י מוסקבה]
"סעסע, שם קבורת ר' לוי בר סיסי. ובית הכנסת לרבי שמעון בן יוחאי". [יחוס הצדיקים]
"סעסע, במערה קבורים ר' לוי בר סיסי ור' יוסי בר סיסי עליו השלום". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא]