רבי שלמה הכהן רבינוביץ מראדומסק, נולד בעיירה וולשצובה, בשנת ה'תקס"ג לערך, לאביו רבי דב צבי הכהן מצאצאי בעל המגלה עמוקות ולאמו מרת פרומט בת רבי שלמה מפינטשוב.

 

חייו:
בהיותו ילד קטן למדו אביו תורה אך רבנו שהיה מתמיד עצום ובעל כשרונות ברוכים היה נשאר בבית המדרש ולומד לבדו, מרוב שקדנותו לא שם לב לשעון, לא אחת מצאוהו מתפללי מנין הוויתיקין כשהוא עדיין שקוע בלמודו, באותם ימים כונה רבנו בפי כל 'העילוי מוולשצובה'.

בנערותו שלחו אביו לעיר פיוטרקוב שבפולין שם למד תורה מפי רבי אברהם צבי אב"ד פיוטרקוב, פעם אחת בהיות רבנו כבן ארבעה עשר שנים, עת נשאר בבית המדרש ללמוד, השעה הייתה מאוחרת ולפתע נעור רבנו מלימודו וראה כי אין איש בבית המדרש מלבדו, רבנו שהיה אז נער צעיר לימים החל לפחד ובכדי להפיג פחדו נגש לעמוד הוציא מתוכו את השופר והחל לתקוע, תקיעה, שברים, תרועה לפתע נחרד הילד לראות דרך חלונות בית המדרש אשר השקיפו לבית הקברות אנשים עומדים בתרכיכיהם קרבים לבית המדרש, רבנו נבהל, זרק את השופר וכל עוד נפשו בו רץ לבית רבי לייביש ר' טעבילעס אשר היה מארחו.

מהר מאוד נודע בעיירה על הנער הקדוש שבתקיעתו בשופר החיה מתים והוציאם מקבריהם.
 

חיבוריו:
בגיל חמש עשרה כתב רבנו חיבורים תורניים מפולפלים על התלמוד, הראשון מבין חיבוריו היה חידושים על מסכת כתובות אשר אף יצא לאור, לאחר מכן כתב רבנו חיבור מקיף ומעמיק על מסכת עבודה זרה, בדרך מליצה קרא רבנו לחיבור זה 'שלשה עשר אני יודע', בספר היו שלשה עשר קושיות שרבנו תרץ את כולם בתירוץ אחד.

עוד הרבה חיבורים כתב רבנו בהיותו נער ואף לאחר מכן אך רובם לא ראו אור ונשארו מפוזרים בין תלמידיו.

 

נישואיו:
רבנו נשא לאשה את מרת גיטל בת רבי שמואל מבארזילוב.

מסופר כי המחותנת לא הסכימה לקבוע את מועד החתונה באומרה כי רבנו אינו מספיק טוב לבתה, לאחר שניסו קרוביה לשכנעה ולשנות את דעתה, נתכעסה המחותנת ונפלט מפיה כי מעדיפה היא למות מאשר לראות את בתה הולכת לחופה עם רבנו.

עבר זמן מה ונתרצית המחותנת והסיכמה לנישואי בתה, זמן החתונה נקבעה, הכינו מאכלים ושתיה, ורבנו עם הוריו יצאו מן העיר וולשצובה וכאשר באו סמוך לבארזילוב המתינו שם כנהוג שיבואו ללות את החתן אל תוך העיר בשירה וריקודים, עבר זמן וראו כי אין איש בא ללותם והחליטו להכנס לתוך העיר, וראו כי בני העיר שרויים באבל ולשאלתם מה קרה נענו כי המחותנת אשת רבי שמואל נתעלפה ונחלשה עד שנפטרה, כאשר שמעו בני המשפחה על פטירתה הפתאומית שאלו האם עליהם להמשיך בחתונה ויצאה הפסק מבית הדין 'מעבין את המת מלפני הכלה' וכך נכנס רבנו לחופה.
 

מרבותיו:
רבי אברהם צבי מפיוטרקוב, אשר שבח אותו מאוד ואמר כי יש לו שכל חריף ומפולפל ומחוכם מאוד ויתעבד לעילוי גדול ולאילנה רברבא, אך מצד שני התמרמר עליו ואמר כי יש הפסד גדול למוח כזה שעוסק בחסידות ולא בפילפול.
רבי משה אהרן אב"ד קוטנא
רבי דוד חריף
רבי אפרים פישל מסטריקוב
רבי מאיר מאפטא
רבי דוד מלעלוב
רבי ישעיה מפשעדבורז
רבי יששכר דב בער מראדושיץ

 

רבנותו:
בשנת ה'תקצ"ב הוצע לרבנו לראשונה לכהן כאב"ד ראדומסק, רק שנתיים לאחר מכן בי"ט אדר ב' ה'תקצ"ד קבל עליו רבנו תפקיד זה והחל לנהוג בה ביד רמה.


רבנו היה אומר: ארבעה טעויות טעיתי במחשבתי:
חשבתי שמוכרי ספרים הינם למדנים – התברר שרובם ככולם בורים ועמי ארצות.
חשבתי שאנשי החברה קדישא הינם אנשים יראי שמים ובעלי תשובה – וראיתי שכולם שותים לשכרה.
חשבתי שהבלנים נקיים, כיון שהמרחץ פתוח לפניהם – נוכחתי שהם מזוהמים.
והטעות הגדולה מכולם, חשבתי שהשמשים אצל צדיקים הינם יראי ה' – וראיתי כי רחוקים הם מכך.

 

אדמורו"תו:
כאשר החל רבנו לכהן כאב"ד ראדומסק כבר החלו הרבה חסידים לבוא אליו ולהוועץ עמו אך רבנ וסרב לשמש באדמורו"ת.
בשנת ה'תר"ג נפטר רבי דב בער מראדושיץ שהיה מרבותיו של רבנו, רבים מחסידיו החליטו לנסוע לראדומסק ולהכתיר את רבנו בכתר האדמורו"ת.
עברו שנים מועטות ובשנת התר"ח נפטר רבי יצחק מוורקא, אשר גם חסידיו ראו ברבנו את הדמות היחידה שתוכל להמשיך את רבם.
ולרבנו שלא רצה לנהוג באדמורו"ת לא היה ברירה מאחר והדבר נכפה עליו, המונים היו נוסעים לראדומסק וחלקם אף היו הולכים רגלי, העיקר שיוכלו לקבל את הדרכת רבנו הקדוש וחלקם אף ברכה מעודדת.

 

גדולתו:
פעם אחת עת הייתה חתונה גדולה לקחו אביו עמו ובראות הנער כי כל הילדים רצים לקבל את ברכת רבי יעקב יצחק החוזה מלובלין רץ גם הוא ביניהם, תפשו הרבי מלובלין בידיו ושאלו: מה שמך ובן מי אתה, והשיב לו רבנו, שלח הרבי מלובלין לקרוא לאביו ואמר לו: שים עין פקוחה על הנער כי לנר גדול יהיה ברבות הימים.
גם היהודי הקדוש מפשיסחא אשר היה בין הבאים לחתונה אחז את רבנו בידיו וחיבבו מאד.
רבי בונים מפשיסחא התבטא עליו ואמר כי חכמת שלמה פועמת בקרבו.
רבנו העיד על עצמו כי בקיא הוא בכתבי האר"י ז"ל כמו בקיאותו ב'אשרי יושבי ביתך'.

 

פטירתו:
בליל שישי כ"ט אדר שנת ה'תרכ"ו קודם לחצות הלילה נטל רבנו את ספר הזוהר בידיו, התיישב על יד שולחן הלימודים ולמד בו מעט, זמן מה לאחר חצות הניח רבנו את ידיו וראשו על הספר.
בבוקר באו תלמידיו וחשבו שרבנו נרדם ולא רצו להעירו, כעבור כמה שעות כאשר ראו החסידים כי רבנו עדיין לא קם משנתו, הלכו ובדקו ומה נדהמו לראות כי רבנו נפטר, ראשו מונח על ספר הזוהר ונשמתו בוקעת ועולה עד לכסא הכבוד.

 

ילדיו:
רבי אריה לייבוש רבינוביץ מראדומסק
רבי צבי מאיר רבינוביץ, מונה כאב"ד ראדומסק אחרי פטירת אביו.
רבי אברהם יששכר בער רבינוביץ, בעמ"ס חסד לאברהם, ממשיך שוששלת ראדומסק לאחר פטירת אביו.
אשת רבי יחיאל לאנדאו
אשת רבי ליפמאן ליטמנוביץ
אשת רבי ישראל

 

ספריו:
תפארת שלמה על התורה
תפארת שלמה על הזמנים ומועדים
על שמם כונה רבנו 'בעל התפארת שלמה'

 

מתלמידיו הידועים:
רבי חיים דוד ברנהארד מפיוטרקוב שהיה בעל תשובה.
ורבי אהרון מארקוס שהיה פילוסוף וסופר