רבי אילא[1]
 
מצינו שני חכמים בשם רבי אילא: רבי אילא התנא, חכם ביבנה. ורב אילא - אמורא. רבי אילא שמקום מנוחתו מצויין כאן הוא רבי אילא התנא. [בסדר הדורות ציין לר' אילא האמורא שקבור כאן, לא כדברי השל"ה].
כמו"כ ישנם עוד חכמים בשם אילא: בן בתו של שמואל [ברכות דף י"ג], אילאי דנציבין [זוהר שלח קסב], אלאי היורש [ירושלמי גיטין ח, ב], אולם אינם ר' אילא הנזכר כאן.
רבי אילא התנא היה חסיד: "הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות אין שוחטין על פיו, אלא אם כן היה מומחה כאילא ביבנה שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבע איסרות לבהמה דקה וכו'" [רש"י: דחסיד הוא] [בכורות כח, ב – כט, א].
 
אמרותיו
"אמר רבי אילא: 'אלה המצות' [ויקרא כז, לד], אם עשיתן כמצוותן – הן מצוות, ואם לאו – אינן מצוות" [ירושלמי שבת יג-ג].
על הפסוק 'אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם' [ויקרא כג, ד], דרש רבי אילא את הדרשה שנתנה כוח בידי חז"ל לקדש את החודש על פי עדות, ובכך לקבוע את המועדים: "אמר רבי אילא: אם קריתם אותם – הם מועדי, ואם לאו – אינן מועדי" [ירושלמי ראש השנה א-ג].
 
עובדות והנהגות
כששמע רבי אילא ילד קורא את הפסוק: 'כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו' [עמוס ד, יג], אמר: עבד שרבו מגיד לו מה שיחו, תקנה יש לו? [חגיגה ה, ב].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בדרך לעין זיתים, צפונה מצפת, במקום הנקרא ג'פר[2]:
"בכאן צפת תוב"ב... הלכתי לקבר התנא אילא איש כפר יבנה המוזכר בבכורות ובאבות". [איגרת ר' ישעיה הלוי הורוויץ מצפת]
"גפר, באר בין עין זיתון ובין צפת תוב"ב, וקורין לו גפר. ובסמוך לאילן זית גל אבנים, ויש שם קבורת רבי אילה עליו השלום". [בשינויים קלים: גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
"גפר, שם קבורת רבי אילה". [משה חיים קאפסוטו]
"גפר, בכפר הזה עץ זית גדול ולידו גל אבנים גדול, שם נקבר ר' אילה עליו השלום, וגם באר מים לידו". [ידי משה]
"בדרך ההולך מצפת לכפר עין זיתון בקעה גדולה מלאה עצי זיתים ועינות מים, וקרוב לה קבר ר' אילא". [בשינויים קלים: שערי ירושלים; מבשרת ציון]
 
דרכי גישה מיקום וזיהוי הקבר
בעיה קשה יש בזיהוי ציון זה. ר' חיים ויטאל הינו הראשון שמזכיר את ציונה של אמו של ר' כרוספדאי [ראה להלן] באזור הג'אפר. לאחריו נזכר ציון 'חדש' של ר' אילא באותו מקום. הצליל של 'אילא' דומה מאד ל'אמא', ויתכן שמורה הדרך שהוביל את עולי הרגל טעה והחליף את השם, מאחר וקברו של ר' אילא נזכר בדיוק באותו מקום של אמו של ר' כרוספדאי, ואמו של ר' כרוספדאי 'הועברה' לאזור ר' אלעאי. אולם ב'ידי משה' הזכיר את שניהם, האחד באזור הבאר, והאחר ליד הכניסה הצפונית לצפת, הדבר טרם הוברר דיו.
ולענין המקום עצמו, לא נמצא במפות העתיקות את השם ג'אפר. פירושו המילולי הוא באר, אולם בחלק מהמסעות הם מתארים את ג'אפר ככפר קטן, על אף שבדברי ר' חיים ויטאל מפורש שאין זה כפר כי אם איזה בור או באר שהיה מקור מים. התיאור מוביל לשלוחה – ערוץ היורד ממזרחית-צפונית לצפת לכיוון נחל הכרא"ל. [יש גישה מצפון צפת, אמצע הדרך היורדת לבית הקברות, או מעין זיתים. זוהי הדרך הישנה שהובילה מצפת לעין זיתים/זייתון]. האזור מצויין במפה 'ארד אל ג'יזר' אולי מרמז לג'אפר. אזור הערוץ הינו בקעה מלאה עצי זית, כך שנראה כי ליד אחד מעצי הזית שבאזור הערוץ, היה גל אבנים שציין את מקום קבורת ר' אילא.
 

 

---

[1] קבר יש"ו:
בספר שער הגלגולים לר' חיים ויטאל שנערך ע"י בנו הרב שמואל ויטאל מובא בטעות: "בלכתך מצפת לצד צפון, ללכת אל כפר עין זייתון, דרך אילן אחד של חרוב, שם קבור יש"ו הנוצרי. הנוסח הנכון הוא כמופיע להלן ע"פ כתב יד קדשו של ר"ח ויטאל  'דרך אילן אחד של חרוב של יש"ו הנוצרי'.
וילנאי [מצבות קודש ב, עמ' 354 הערה 33] מביא עדות נוספת, קדומה יותר, לציון הקשור ליש"ו באזור צפת. נזיר ספרדי מספר בשנת 1555 בקירוב: "בצפת אפשר לראות אבן ועליה סימן של יד ימנית עם חמש אצבעותיה. מספרים שזה סימן ידו של ישו הנוצרי... זה נמצא מחוץ לעיירה, בקיר של מעיין, מתחת לעץ צפצפה. כמטחוי קשת מהצפצפה ומהאבן גדל עץ חרוב, היהודים פה מספרים שישו התחבא במקום הזה והם סיפרו לנו: ישו שלכם שם ידו על האבן הזאת ורק נשאר עליה סימן כף ידו".
הדרך מצפת לעין זייתון יורדת עד היום מהרובע היהודי לכיוון צפון-מערב בפיתולים, עד הגיעה לנחל שכוי (ה'כראל'), ומשם היא מטפסת לעין זייתון. באמצע הדרך בין צפת לנחל שכוי קיים צומת דרכים: הישר צפונה ('הימני') לכיוון עין זיתים, ושמאלה ('השמאלי'), מערבה, לעבר הקטע הקניוני של נחל שכוי הנשפך לנחל עמוד. מצפון למזלג הדרכים, בין שתי הדרכים האלה ('באמצע ב' הדרכים האלו') קיים גם היום מישור נטוע זיתים ('בקעה גדולה של אילני זיתים'), התחום מצפונו על ידי נחל שכוי בקטע שבו הוא זורם ממזרח למערב לפני הפניה שלו דרומה לכיוון נחל עמוד ('ולקצה הצפוני של בקעה זו יש שם נחל מים שוטף... וזה הנחל נמשך ויורד לצד צפון של הבקעה הנזכרת'). בקירבת צומת הדרכים הנ"ל, במדרון שמעליו לכיוון מזרח, קיימת קבוצה של כמה עצי צפצפה בתפזורת, ומעליהם, במעלה המדרון, חלקת קרקע קטנה שגדלים בה כ-10 עצי זית עתיקים מאד (נ"צ 19618/26436). בין הצפצפות לעצי הזית העתיקים, בכפל קרקע בין שיפועי המדרון, גדלים שיחי פטל סבוכים המצביעים על מי-תהום וזרימת מים בעבר. סמוך לסבך פטל אחד ישנה ערמת עפר שתחומה בבסיסה המערבי על ידי קו של אבנים קטנות. נראה שבאזור זה הצביעו בתקופת האר"י ועוד לפניו על מקום יש"ו או על טביעת כף ידו. במקום זה קיימים הסימנים המוזכרים בשער הגלגולים ובתיאור הנזיר הספרדי: קירבה לצומת הדרכים הנזכר, עצי צפצפה (כיום צעירים, אך אולי במקום שפעם עמדו גם בעבר עצי צפצפה), עצי זית (העתיקים שביניהם יכולים להיות בני 500 שנה ויותר, אם כי דרושה בדיקת גיל שטרם נעשתה), וסימנים לזרימת מים בעבר ('מעיין'). כ-300 מ' ממערב למקום זה נמצא עץ חרוב בודד (שאותר וצולם על ידי יוסי סטפנסקי בשנת 1988), אולי נצר לעץ חרוב שבלט בשטח גם אז (כפי שמוזכר בשער הגלגולים). אולי ניתן עוד למצוא את 'קיר המעיין עם סימן כף ידו של יש"ו' (אולי מאובן על סלע גיר זקוף) אם ינוקו סבכי הפטל באזור הצפצפות וערמת העפר שלידם.
יש לציין, שקיימת מסורת יהודית קדומה על צליבת יש"ו בטבריה, קבורתו הזמנית בעיר זו, וקבורתו הסופית אי שם בגליל. במסורת זו לא מוזכר המקום המדוייק של קבורתו הסופית, וצפת אינה מוזכרת עד למקורות המאה הט"ז לסה"נ, כאמור. על מסורת צליבת יש"ו בטבריה, ראה: ריינר תשנ"ו א, עמ' 306-315 (ושם מקורות והפניות ל'ספר תולדות יש"ו', שקטעים ממנו נתגלו בגניזה הקהירית); הרב אברהם מרדכי הלוי הורוויץ, השתטחות על קברי צדיקים ומקומות קדושים, נועם (שנתון לבירור בעיות בהלכה), כרך יב (תשכ"ט), עמ' קצה-קצח; אהרן בי"ר, מסורת יהודית על קבר ישו, דפים למורי דרך, תמוז תשל"ה (יולי 1975), עמ' 9-11.[2] באר, בערבית.