בר קפרא[1]
 
בר קפרא, הנקרא לעתים ר' אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר או ר' אלעזר הקפר ברבי, הוא בנו של רבי אלעזר הקפר (ראה לעיל, וראה מבוא המשנה סוף הספק אות נז ובערוך ערך גזל, אולם היוחסין סבר ששמו שמעון, וכן בספר יחוסי תנאים ואמוראים לרבו של הרוקח, אך בתולדות תו"א דחאו. עוד כתב ביחוסי תו"א כי אביו נקרא ר' חמא).
חי בדור שבין התנאים לאמוראים, והיה מגדולי החכמים שקיבלו מרבינו הקדוש והיו בבית דינו [הקדמת הרמב"ם ליד החזקה][2].
היה רבם של האמוראים רבי יהושע בן לוי [חולין נו, ב] ור' אושעיא רבה [כריתות ח, א].
ר' אושעיא ובר קפרא חיברו ברייתות לביאור המשניות: "משנתו של רבי הושעיא ובר קפרא" [שיר השירים רבה ח, א; בבא בתרא קנד, ב].
חי בפרוד [עבודה זרה לא, א], ולדעת רש"י [שם] אף נפטר שם, וכנראה הובל לקבורה לקפרא/קברה. כמו"כ אנו מוצאים אותו דורש בציפורי [סנהדרין צד, א].
 
אמרותיו
דבריו של בר קפרא היו שקולים ומדודים. אמרו עליהם שניתן למכור אותם תמורת זהב [ברכות סב, ב]. ואכן, יופיה הרב של מליצתו ניכרת מתוך הצורה בה הודיע לחכמים על פטירתו של רבי יהודה הנשיא: "אראלים ומצוקים [= מלאכים וצדיקים. רש"י] אחזו בארון הקודש. נצחו אראלים את המצוקים, ונשבה ארון הקודש" [כתובות קד, א].
"דרש בר קפרא בציפורי: מאי דכתיב +רות ג'+ שש השערים האלה נתן לי. מאי שש השערים? אילימא שש שעורים ממש - וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים? אלא שש סאין. וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין? אלא, רמז [רמז] לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש [שש] ברכות, ואלו הן: דוד, ומשיח, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה" [סנהדרין צג, א-ב].
בגנותה של הסתגפות יתרה מובא משמו[3]: "ר' אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר [במדבר ו, יא]: 'וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש' [פסוק העוסק בקרבן שמביא הנזיר בתום נזירותו], וכי באיזה נפש חטא זה [הנזיר]?, אלא שציער עצמו מן היין! והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה" [תענית יא, א].
"ר' אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: גדול השלום, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר [הושע ד, יז]: חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה נאמר בהם [הושע י, ב]: חלק לבם עתה יאשמו" [ספרי במדבר פיסקא מב ד"ה וישם לך].
בר קפרא נהג לומר תפילה יפה שחיבר בעצמו, בעת ששליח הציבור אומר את ברכת ההודאה: "לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון; לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש; והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל, ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל; ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך, בכל לב ובכל נפש משתחוים; כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, ברוך אתה ה' אל ההודאות" [ירושלמי ברכות א, ה].
עוד ראה קידושין [פב, א].
 
עובדות והנהגות
פעם אחת כשהזמינו רבי יהודה הנשיא למשתה והגישו לשולחן תבשילים שונים, אמר בר קפרא שלוש מאות משלים על כל תבשיל ותבשיל. כיון שהאורחים רותקו לדבריו, לא אכלו. כששלח רבי לשאול מדוע לא נוגע איש בתבשילים, אמרו לו כי בר קפרא דורש בפני המסובים, ודבריו הנעימים מסיחים את דעתם מהסעודה [קהלת רבה א, ד].
פעם עסקו רבי שמעון בר רבי ובר קפרא בתורה, והתקשו באחת הסוגיות. אמר רבי שמעון לבר קפרא: דבר זה צריך רבי. כלומר, שבענין זה יש להתייעץ עם אביו, הנשיא. אמר בר קפרא לרבי שמעון: ומה רבי אומר בדבר זה? כלומר, שאין בעולם היודע דבר זה. הלך רבי שמעון וסיפר לאביו שהקפיד על הזלזול שזלזל בו בר קפרא. כשהגיע בר קפרא לבקר את רבי שהיה חולה באותו הזמן מפני שקיבל על עצמו יסורים, אמר לו רבי: איני מכירך מעולם. הבין בר קפרא שנהג שלא כשורה, ונהג נזיפה [= מעין נידוי, אך חמור פחות] בנפשו שלושים יום [מועד קטן טז, א ורש"י שם][4].
פעם טייל בר קפרא על שפת ימה של קיסרי וראה את אחד מחשובי הרומאים עולה מן החוף עירום, לאחר שספינתו טבעה. שאל בר קפרא לשלומו, נתן לו שתי מטבעות, הכניסו לביתו, האכילו, השקהו ונתן לו עוד שלוש מטבעות. לאחר זמן מה נשבו יהודים בספפסא, ובר קפרא נשלח להשתדל בפדיונם מפני שהיה חשוב אצל המלכות. כשהגיע והציע לאותו רומאי שהציל בעבר חמש מאות דינרים בעבור שחרור השבויים, אמר לו הלה: דינרים אלו יהיו נתונים לך תחת מאכל ומשתה שנתת לי בביתך, ותלך בשלום ובכבוד רב [קהלת רבה יא, א].
אמר לו בר קפרא לרבי: ראיתי חוטמי שנשר. אמר לו: חרון אף נסתלק ממך. אמר לו: ראיתי שני ידי שנחתכו. אמר לו: לא תצטרך למעשה ידיך. אמר לו: ראיתי שני רגלי שנקטעו. אמר לו: על סוס אתה רוכב. אמר לו: ראיתי שאמרו לי: "באדר אתה מת וניסן אין אתה רואה". אמר לו: באדרת אתה מת, ואין אתה בא לידי נסיון.
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בקברה יחד עם אביו:
גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (משה חיים קאפסוטו; ידי משה; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים), איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא, הזיארה בכפר פקיעין.
 
דרכי גישה ומיקום וזיהוי הקבר
נוסעים בכביש 85 עד צומת כרמיאל מערב. פונים דרומה לכביש 784 המוביל לצומת יובלים. לאחר כ-600 מטר מימין לכביש שביל העולה להר, עולים כ-150 מטר לתל הנקרא חירבת אל קב