עובדות והנהגות
לאחר שנישאה רחל לרבי עקיבא, בניגוד לרצונו של אביה, ידעו היא ובעלה התנא חיי עוני ומחסור. רבי עקיבא ואשתו היו ישנים במקום על כרים וכסתות, ע"ג תבן, והיה רבי עקיבא מלקט תבן מתוך שערותיה. באותו זמן אמר רבי עקיבא לאשתו: אילו היה לי הייתי עושה לך ירושלים של זהב [= תכשיט יוקרתי, שעליו חרותה תמונת ירושלים]. בכדי לנחם אותם התדפק אליהו הנביא על דלתם כשהוא מתחזה לעני, וביקש מהם מעט תבן, מפני שאשתו ילדה ואין לו שום דבר לכסות בו את התינוק. אמר רבי עקיבא לאשתו: ראי, אדם שאפילו תבן אין לו [נדרים נ, א].
אכן, צער רב נצטערה רחל אשת רבי עקיבא עם בעלה, במסירות נפש למען תורתו, אך ברבות הימים, זכו היא ובעלה לעושר רב: "אמרו לא נפטר [רבי עקיבא] מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב, ועד שעלה למיטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדוטין ובעיר של זהב. אמרו לו תלמידיו: רבי ביישתנו ממה שעשית לה. אמר להם: הרבה צער נצטערה עמי בתורה" [אבות דרבי נתן פרק ו].
עוד מסופר על מסירותה של רחל לתורתו של בעלה: מעשה ברבי עקיבא שעשה לאשתו עיר של זהב. ראתה אותה אשתו של רבן גמליאל וקנאה בה. באה ואמרה לבעלה, אמר לה: וכי את עשית לי כמו שעשתה היא לו? שהיתה מוכרת את צמותיה ונותנת לו את התמורה, והוא ישב ועסק בתורה עשרים ושמונה שנים [ירושלמי שבת ו, א].
ראה לעיל אצל רבי עקיבא, מעשה בכ"ד אלף תלמידיו ומעלתה של אשתו בענין זה.
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתה בטבריה, אך הדעות חלוקות לגבי מקום קבורתה המדוייק:
במסגד סית סכינה[1] בבית העלמין המוסלמי מעל בית העלמין היהודי הישן:
"טבריה... גם יש לישמעאלים מרגז עם מגדל גדול לבן, אומרים כי שם נקברה אשת ר' עקיבא, בתו של כלבא שבוע, וקוראים לה הזקנה". [רבי משה באסולה; בשינויים קלים: שערי ירושלים; מבשרת ציון; מסעות משה]
"קום נלך לטבריה... ושם אשתו דרבי עקיבא, ועליה בנויה קובה [=כיפה]". [שירים וזמירות ש"ה ס' רצה]
"גם לישמעאלים מגדל לבן, אומרים כי שם נקברה אשת ר' עקיבא, בתו של כלבא שבוע, וקוראים לה הזקינה. ויש שם עתה בנין אחד הנקרא על שם הזקינה". [חיבת ירושלים]
עם רבי עקיבא:
כת"י אילן ב'.
כת"י אילן ה'.
איגרת יחוס האבות מאלמוני.
"ולמעלה בהר קבורים ר' עקיבא ואשתו ע"ה בתוך מערה". [כת"י משנת רמ"ט]
מול מערת רבי עקיבא:
ימי מוהרנ"ת.
מיקום וזיהוי הקבר
חלוקות הדעות אצל עולי הרגל. חלקם אמרו כי אשת ר"ע קבורה בהר עם בעלה, ואף סמוך לו במערה שכנגדו, וכנראה הכוונה למערה המיוחסת כיום לר"ע [השמאלית] מאחר ור"ע עצמו קבור בימנית. אולם יש הטוענים כי רחל קבורה במקום אחר מר"ע ולא סמוך לו. הללו טוענים כי קברה למטה בהר במסגד הנקרא 'הזקנה'. ציון זה מכונה ע"י התושבים הערביים מזה מאות בשנים 'סת סכינה'. פירושו של שם זה הינו שיבוש של 'הזקנה' כפי שנזכר אצל חלק מעולי הרגל, והוא נמצא בתוך בית קברות מוסלמי, דבר המעיד בדרך כלל כי הקבר העתיק הינו של אישיות יהודית מכובדת. בבנין זה נמצאו 2 כתובות משנת 1295 לסה"נ, ויש שם ציורים וחריטות של שופר ומנורה. ר' אברהם ב"ק בשנת תרמ"ב כתב: "פה על הבית קברות של הישמעאלים יש בנין ישן נושן וקורים אותו סיתא זקנה... אבל נחרב הבנין ונתן הפחה נדבתו לתקן". [יש שטעו לחשוב שסוכינה היא הגב' סוכיינה בתו של חוסין בן עלי חתן מוחמד, אולם הנוסע יאקות כתב כבר בשנת 1225 כי היא קבורה בעיר מדינה ולא שם].
אולם יש מקום להעיר כי יתכן ואין חילוקי דעות על מקום קבורת אשתו, ושני הציונים נכונים. כידוע היו לר"ע שתי נשים. האחת, רחל בת כלבא שבוע והיא זו שנקברה למטה בהר – קבר הזקנה. והשניה, אשת טורנוסרופוס. והרי נזכר במעשה של עשרה הרוגי מלכות הנ"ל שהמיטה שבמערת ר"ע מוכנה לאשת טורנוסרופוס, א"כ נראה שהיא זו שנקברה על ידו [שהרי מערתו נסתם פיה לאחר קבורתו]. ובעניינה של אשה זו יש להביא את הנזכר בר"ן בנדרים [נ, ב]: "שהיה ר"ע מקפחו [לטורנוסרופוס] בקראי בפני קיסר ומקנתרו בדברים. פעם אחת בא לביתו סר וזעף, אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים? אמר לה מפני ר"ע שמקנטר אותי בכל יום בדברים. אמרה לו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא, תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה. נתן לה רשות ונתקשטה והלכה לה אצל ר"ע. כשראה ר"ע אותה רק, שחק ובכה. אמרה לו מה אינון הנך תלת מילין? אמר לה שנים אפרש שלישי לא אפרש. רקקתי על שבאת מטיפה סרוחה, בכיתי על האי שופרא דבלי בארעא, והוא שחק שצפה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו ולא רצה להודיעה. אמרה לו כלום יש תשובה? אמר לה הן, הלכה ונתגיירה ונשאת לו לר"ע והכניסה לו ממון הרבה".