רבי ראובן האיצטרובלי (ואשתו)
תנא בדור הרביעי (דורו של רבי שמעון בר יוחאי) [מעילה יז, א].
בניו היו תלמידי רבי יהודה הנשיא [ירושלמי כלאים ט, ג].
בסדר הדורות בשם היוחסין הביא [אצל ר"י בן בבא] כי ביום שנהרג ר"י בן בבא, כששמע זאת ר' ראובן האיצטרובלי רצה ליהרג תחתיו.
אמרותיו
"אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים – מה' אישה לאיש. מן התורה, דכתיב [בראשית כד, נ]: 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר'. מן הנביאים, דכתיב [שופטים יד, ד]: 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא'. מן הכתובים, דכתיב [משלי יט, יד]: 'בית והון – נחלת אבות, ומה' אשה משכלת'" [מועד קטן יח, ב].
"במתניתא תנא א"ר ראובן בר אצטרובלי אין אדם נחשד בדבר, אלא אם כן עשאו. ואם לא עשה כולו, עשה מקצתו. ואם לא עשה מקצתו, הרהר בליבו לעשותו. ואם לא הרהר בלבו לעשותו, ראה אחרים שעשו ושמח" [מועד קטן יח, ב].
"רבי ראובן בן אצטרובלי אומר היאך מתרחק אדם מיצר הרע שבמעיו... ויצר הרע אינו שרוי אלא מפתחי הלב... אמר לו לאדם בשעה שהתינוק מוטל בעריסה האיש מבקש להורגך הוא רוצה שיתלוש ממנו בשערו. תינוק מוטל בעריסה הניח ידו על גבי נחש או על גבי עקרב ועקצתו לא גרם לו אלא יצר הרע שבמעיו. הניח ידו על גבי גחלים ונכוה לא גרם לו אלא יצר הרע שבמעיו לפי שיצר הרע זורקו בבת ראש. אבל בא וראה בגדי או בטלה כיון שהוא רואה את הבאר הוא חוזר לאחוריו לפי שאין יצר הרע בבהמה" [אבות דרבי נתן פרק טז].
עובדות והנהגות
"פעם אחת גזרה המלכות גזירה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את הנדות. הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי [רש"י: שגילח השער שעל מצחו, והניח השער של אחריו כעין בלורית שהעובדי כוכבים עושין כדי שלא יכירו בו שהוא יהודי], והלך וישב עמהם. אמר להם: מי שיש לו אויב יעני או יעשיר? [כלומר, האם רוצה שאויבו יהיה עשיר או עני?]. אמרו לו: יעני. אמר להם: אם כן, לא יעשו מלאכה בשבת - כדי שיענו. אמרו: טבית אמר [טוב אמר], ליבטל, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא? אמרו לו: יכחיש. אמר להם: אם כן, ימולו בניהם לשמונה ימים – ויכחישו. אמרו: טבית אמר, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט? אמרו לו: יתמעט. אם כן - לא יבעלו נדות. אמרו: טבית אמר, ובטלוה. הכירו בו שהוא יהודי – החזירום" [מעילה יז, א].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו[1] בעראבה[2]:
"ומצד אחר מן העיר [ושל ר' חנינא], שם ר' ראובן האיצטרובילי[3]". [תוצאות ארץ ישראל]
"בתחתית הכפר, בין קברי היהודים, ר' ראובן האצטרובילי בעל הנס ואשתו, ועליו ציון אבנים". [כת"י אילן א']
"וקרוב לשם [לר' חנינא] קבר ר' ראובן אצטרבילי ז"ל בשדה תאנים, ועליו ציון באבנים". [כת"י מוסקבה]
"רחוק מהבית מעט יש בית החיים כלליים לכל היהודים, ושם המצבה מראובן". [רשימת קברים לנוסע אלמוני מקנדיאה]
"וקרוב לשם [לר' חנינא] קבר ר' ראובן האיצטרובלי ז"ל בתוך שדה תפוחים". [איגרת יחוס האבות מאלמוני]
מיקום וזיהוי הקבר
קבר ר' ראובן האצטרובלי המכונה בפי התושבים 'נבי רובין' מצויין כיום במערב הכפר הקדום, בבית עלמין מוסלמי, במרכזו חבוי מכסה של סרקופאג, אולם במפות הישנות לא מופיע קבר זה כלל, וכנראה שזו מסורת בת זמנינו, והכינוי הערבי בא בעקבות ציון הקבר כקברו של 'ראובן'. קשה לוודא את נכונות הציון שכן ע"פ עולי הרגל הוא נקבר מצד אחר של העיר לעומת ר"ח בן דוסא ובתוך בית הקברות של היהודים הנמצא במקום אחר, דבר שאינו מתאים למצויין כיום. כמו"כ אין זכר לשדה תפוחים או תאנים. אזור המערות שהם בית הקברות היהודי הקדום של עראבה נמצא דרום-מזרח לגרעין העתיק [נ.צ. 250.3/181.9], 250 מטר ליד הכיכר בו נמצאו מערות רבות, אולם לא נזכר כלל מערה אצל עולי הרגל, אלא ציון על פני השדה תחת גל אבנים, כך שאין בהירות לגבי המיקום. ואולי זהו המקום הנזכר לעיל אצל ויקטור גרן, או באזור בית הקברות של משפחת נאסר מערבית לגרעין הכפר הקדום [נ.צ. 250.7/181.9], במרחק אוירי של כ-250 מטר מהציון המצויין כיום, שם נמצאו בשנות ה-50 שני ארונות יפים עם עיטורים, מערת קבורה, חרסים מהתקופה הביזנטית ועוד אלמנטים המראים כי זהו איזור קבורה יהודי קדום.