רבי נתן נטע מחלם (נפטר בא' בשבט תקע"ב, 1812) היה אדמו"ר חסידי בתקופת הדור החמישי של תנועת החסידות.
רבי נתן נטע היה בנו של הרב אברהם ברוידא ונכדו של רבי אהרן, בנו של רבי ישראל, מרבני וילנה ומחבר הספרים "אבן תקומה" ו"אבן גדולה" על השולחן ערוך. משפחתו הייתה מיוחסת למשפחת איינטיגן, שנחשבת מצאצאי המהר"ם פדובה ורבי שאול וואהל, מלך פולין.
הוא היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק ונסע גם ללמוד אצל רבי ברוך ממז'יבוז'. לאחר פטירת רבי אלימלך, המשיך לשאוב השראה מרבי מרדכי מנישכיז, שהיה רבו המובהק גם לאחר שהחל לשמש באדמו"רות.
בצעירותו עסק בהוראת ילדים בכפר סמוך לעיר וולדובה. כאשר התגלה לציבור צדקותו, ביקשו בעלי הבית להפסיק את עבודתו כמורה ולהקדיש את זמנו לענייני הקודש. בהנחיית רבו רבי מרדכי מנישכיז, החל רבי נטע לכהן כאדמו"ר. תחילה התגורר בוולדובה ולאחר מכן עבר לעיר חלם, שם נבנה לו בית מדרש ודירת מגורים.
במהלך כהונתו, התפרסם שמו בכל רחבי פולין, וחסידים רבים נהרו אליו. הוא יצר קשרים עם גדולי החסידות, ביניהם החוזה מלובלין, רבי דוד מלעלוב, היהודי הקדוש, ורבי שמחה בונים מפשיסחא. הוא נפטר בראש חודש שבט תקע"ב ממחלה קשה.
רוב תורתו נשרפה, אך כתב יד אחד נשמר על ידי רבי שלמה לייב מלנטשנה. כתב היד פורסם בשנת תרנ"א בספר "נטע שעשועים" על ידי נכדו, רבי נחמיה בידרמן. מהדורות נוספות יצאו בשנים תשכ"ו ותשס"ה, עם תוספות ותולדות חייו.
לאחר פטירת רבי פנחס, השושלת הסתיימה, אך צאצאיו המשיכו לשמש כאדמו"רים, בעיקר בחסידות לעלוב ובחסידות בוסטון. בין צאצאיו נחשב גם רבי שמעון נתן נטע מלעלוב, שנקרא על שמו.