רבי מנחם מענדל שניאורסון נולד ביום שישי, י"א בניסן תרס"ב (18 באפריל 1902)' בעיירה הרוסית-אוקראינית ניקולייב לרב לוי יצחק וחנה שניאורסון. אמו הייתה בתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי, רבה של ניקולייב, שהיה נכד של אדמו"ר הצמח צדק.
ביום י"ח בניסן נערכה הברית מילה והסעודה התקיימה בבית סבו של הרבי, הרב מאיר שלמה ינובסקי ויהודים רבים מניקולייב השתתפו בחגיגה. במהלך סעודת הברית דרשו סבותיו ואביו של הרבי, כאשר האחרון קישר בין חגיגת הברית לבין יום הולדתו שלו שחל באותו יום. הילד נקרא בשם "מנחם מענדל" על שם סב-סבו, האדמו"ר הצמח צדק.
בשנת תרס"ט התמנה ר' לוי יצחק לרבה הראשי של דנייפרופטרובסק (בעבר יקטרינוסלב) ומשפחתו של הרבי עברה לגור במקום. כבר בגיל צעיר נודע הרבי בשקידתו וזיכרונו הפנומנלי. את זמנו השקיע בעיקר בלימוד מקיף של כל חלקי התורה; נגלה ונסתר, כשאת הדרכתו הלימודית קיבל בעיקר מאביו. את שנות ילדותו תיאר הרבי כזמן בו התגבשה אצלו השקפת עולמו אותה יישם במהלך חייו ובעיקר בהיותו רב.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה (תרע"ד-תרע"ח), עמד הרבי לימין אביו בהנהגת הקהילה ובארגון עזרה לפליטי פולין שהגיעו בהמוניהם, בתקופת המלחמה, לדנייפרופטרובסק.
בקיץ תרפ"ב ביקר הרבי בחרקוב על מנת לשוחח עם רופאים בקשר למצבו הרפואי של אחיו דובער שניאורסון ובאותה הזדמנות גם ביקר בתומכי תמימים חרקוב. בחודש חשוון שנת תרפ"ג נסע עם אחיו לרוסטוב אל אדמו"ר הריי"צ.
בשנת תרפ"ג הגיע לעיירת הנופש קיסלבודסק שם שהה עם אדמו"ר הריי"צ במשך זמן, לאחר מכן נסע עם אדמו"ר הריי"צ לרוסטוב, שם שהה עימו במשך שבוע.
החל משנת תרפ"ד נכנס בסוד ענייניו והנהגתו הציבורית של אדמו"ר הריי"צ, מילא תפקידים מיוחדים בתחומים שונים ועמד לימינו במלחמתו המפורסמת לשמירת קדשי דת ומצוות ישראל ברוסיה הסובייטית.
באותה תקופה הגדירו אדמו"ר הריי"צ כ"שר ההשכלה" שלו.
בחודש תשרי תרפ"ה נסע שוב ללנינגרד (בו שהה אדמו"ר הריי"צ באותן שנים עד צאתו מרוסיה), שם נכנס מספר פעמים אל הגאון הרב יוסף רוז'ין (הגאון מרגצ'וב) וקיבל ממנו סמיכה לרבנות. מאז הרבי היה משגר אליו מכתבים ומקבל מענות. בשנת תרפ"ו נסע בשליחות אדמו"ר הריי"צ לבקר בישיבת תומכי תמימים קרמנצ'וג. בחודש חשון תרפ"ז השתתף בועידת הרבנים בעיר קורוסטין (וואהלין). אחר כך שהה בלנינגרד. בחודש סיוון תרפ"ז נאסר אדמו"ר הריי"צ. הרבי היה מראשי המתעסקים למען הצלתו. לאחר השחרור שהה הרבי הריי"צ במלחובקה ורק חסידים בודדים הותרו לבקר שם והחתן הרבי הוזמן אל אדמו"ר הריי"צ ובמשך ימים שוחח שעות ארוכות בכל יום עם אדמו"ר הריי"צ.
בחודש תשרי שנת תרפ"ח ששה בדנייפרופטרובסק ובאסרו חג הסוכות נסע עם אמו לקורסק ומשם ללנינגרד. ביום א' פרשת בראשית עשה את דרכו לריגא שם שימש כמזכירו הפרטי של חותנו. בחודש חשון השתתף באסיפת ועד לחיזוק התורה והדת (שנתייסדה על ידי חתנו ברוסיא והעבירה לריגא). בראש חודש טבת נסע לברלין עד חג הפסח. ובחודשי הקיץ נסע כמה פעמים לבולדורי לבקר את חותנו. בשנת תרפ"ט (1929) נסע לריגא לחודש תשרי.
בשנת תרע"ט אמר אדמו"ר הרש"ב לבנו, אדמו"ר הריי"צ, אודות שידוך לבתו "שיש לחשוב אודות בנו של לוי יצחק . ביום ו' בכסלו שנת תרפ"ט בא אדמו"ר שליט"א בקישורי שידוכים עם מרת חיה מושקא שניאורסון, בתו של אדמו"ר הריי"צ. החגיגה התקיימה בעיר ריגא. בשבת פרשת ויצא, ביום י"א בכסלו, היה ה'שבת חתן' והוא עלה לתורה ("אופרופעניש") במנין של אדמו"ר הריי"צ. לאחר התפילה התקיימה התוועדות עם אדמו"ר הריי"צ, בו אמר מאמר ד"ה "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".
שבועיים לאחר בואו בקשרי השידוכים, ביום י"ד בכסלו, התקיימה חגיגת הנישואים בחצר ישיבת תומכי תמימים וורשא. מסדר הקידושין היה אדמו"ר הריי"צ שגם אמר את כל שבע-הברכות בדביקות[10]. במהלך סעודת החתונה עבראדמו"ר הריי"צ משולחן לשולחן עם מגבת מלצרים על כתפו, חילק משקה ובירך את המסובים. במהלך החתונה שוחח הרבי עם הרב מנחם זעמבא והרב מאיר שפירא. האחרון הגיע למחרת החתונה להמשיך את שיחתו עם הרבי ואף העניק לו את ספרו "אור המאיר" עם הקדשה, כמתנת חתונה.
סעודת החתונה נגמרה בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר. לאחריה נעמדו הקהל והאדמו"רים שהשתתפו בשמחה ורקדו יחד כמה פעמים בעיגול (כריקוד חסידי פולין). לאחר מכן רקדו אדמו"ר הריי"צ והרבי יד על כתף במהירות, כסגנון הריקוד החב"די והאדמו"רים נפרדו לשלום.
על הוריו של הרבי נאסר לצאת מרוסיה ולהשתתף בחתונה, בעקבות פעילותם למען היהדות. הם ערכו במקביל אירוע חגיגי לציון חתונתם בנם. באירוע השתתפו ידידים רבים והשמחה הייתה גדולה, למרות העדרם של החתן והכלה.על יום נישואיו אמר הרבי:
"היום שבו קישרו אותי עימכם ואותכם עימי וביחד נתייגע ונביא את הגאולה האמיתית והשלימה"
בשנת 1933 עבר לפריז, שם סיים לימודי הנדסת חשמל בבית הספר ".E.S.T.P" להשכלה גבוהה בעבודות ציבוריות, בתאריך 24 ביולי 1937 קיבל הרבי תואר מהנדס חשמל.
לאחר מכן, בנובמבר 1937 ובנובמבר 1938 נרשם ללימודי מתמטיקה בסורבון.
בזמן שהותו בברלין ובפריז נהג לכתוב חידושי תורה ומנהגים שראה בחצר חותנו (רשימות אלה נתגלו לאחר פטירתו ונכללו בסדרת החוברות "רשימות").
בשנת 1941 נמלט מצרפת שנכבשה בידי הנאצים. ובכ"ח בסיון ה'תש"א הגיע עם אשתו לארצות הברית, לעיר ניו יורק, שם הצטרפו למשפחת חמיו האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, שהתגוררה במרכז חב"ד העולמי - 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין. לקראת הגיעו, ביקש חמיו משלושה מחסידיו הבולטים לנסוע לנמל לקבל את פניו, בהוסיפו: "אם רצונכם לדעת מיהו חתני? הוא בקיא בבבלי וירושלמי, רי"ף רא"ש ורמב"ם, הוא עורך תיקון חצות כל לילה ובקיא בכל ה'לקוטי תורה' עם העיין'ס".עם בואו לניו יורק מינה אותו חותנו לנהל את המוסדות המרכזיים שהקים - מרכז לענייני חינוך, ארגון מחנה ישראל, בשנת תש"ב התמנה על ידי חמיו למנהל הוצאת הספרים קה"ת, ובשנת תש"ג לעורך הראשי,
בשנה זו יצא גם ספרו הראשון, 'היום יום'. לצד עבודתו זו בהנהלת המוסדות המרכזיים של חב"ד, עבד בהנדסת חשמל לאוניות הצי האמריקני בניו יורק. לאחר שהעבודה במוסדות חב"ד רבתה, התפטר מעבודתו כמהנדס.
בשנת תש"ז נסע לפריז לפגוש ולקבל את אמו, לאחר שהצליחה לצאת מברית המועצות, בדרכה לארצות הברית.
מאז פטירת חמיו, לא יצא ממדינת ניו יורק ומאז קבלתו את הנהגת חב"ד, פרט לשלושה ביקורים ב"קעמפים" של חסידיו בהרי קטסקיל, הוא לא יצא במשך שנות הנהגתו אף את העיר ניו יורק.
מאות אלפי אנשים מרחבי העולם ומכל גוני הקשת היהודית נפגשו עם הרבי, כתבו לו וביקשו את ברכתו ועצתו, בהם ראשי ממשלות ונשיאים,
מהכתרתו באופן רשמי עד שנת ה'תשמ"א (1981) קיבל שלוש פעמים בשבוע אנשים לשיחה אישית, שנקראה "יחידות". בשנת ה'תשמ"א הופסקה היחידות כמעט לגמרי בגלל העומס הרב וכמות האנשים שהלכה וגדלה. משנת ה'תשמ"ו (1986) עד ה'תשנ"ב (1992) התקיים מעמד "חלוקת הדולרים לצדקה", שבמסגרתו חילק מדי יום ראשון דולרים בודדים למבקריו על מנת שיגיעו לצדקה. מעמד חלוקת הדולרים לווה במילות ברכה או מענה קצר של הרבי על שאלות, והוא שימש כמעין תחליף מקוצר ליחידות. הוא התנהל בתור ארוך ומסודר שלעתים ארך כשש שעות. רבים ממקבלי הדולרים נתנו שטר אחר במקומו לצדקה והם שומרים את הדולר שקיבלו מהרבי כסגולה.
בראשית מרץ 1994, לאחר שנתיים מיום מחלתו, שקע בתרדמת למשך כשלושה חודשים, ואושפז במרכז הרפואי 'בית ישראל' שם שהה עד פטירתו. בתקופה זו סירבו רוב חסידיו לעסוק בפומבי באפשרות שיפטר.
בג' בתמוז תשנ"ד (12 ביוני 1994), לאחר חצות הלילה, נפטר הרבי.
פטירת האדמו"ר, שהיה מפורסם כאחד מגדולי הדור, גרמה לצער כבד ברחבי העולם היהודי, ובמיוחד לחסידיו, שהאמינו שהוא יעמוד בראש החסידות עד ביאת המשיח.
בהלוויה השתתפו יותר ממאה אלף איש, בהם אדמו"רים, רבנים ואישי ציבור, אנשי ביטחון, ועוד'
הרבי נקבר בסמוך לחמיו בבית הקברות היהודי "מונטיפיורי" בקווינס שבניו יורק, בארון קבורה שנבנה מהסטנדר והשולחן שעליהם התפלל ואחד משולחנות הלימוד בישיבה. כיוון שהרבי לא הותיר אחריו ילדים, אמרו המזכירים שלו קדיש יתום.
מידע נוסף ניתן למצוא כאן