רבי מאיר לייבוש ווייזר המכונה המלבי"ם (מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל), נולד בשנת 5תקס"ט י"ט לחודש אדר, בעיר וולצ'יסק שבמחוז וואהלין שבאוקראינה, לאביו רבי יחיאל מיכל ווייזר.
ילדותו:
בילדותו למד רבנו תורה מפי אביו אשר לימדו תנ"ך ולאחר מכן גמרא, אחד הדברים החשובים שלמד רבנו מפי אביו הייתה שפת לשון הקודש אשר הייתה לו לעזר רב בכתיבת המאמרים, בעוד שרוב הסופרים התורניים בזמן רבנו כתבו בלשון הקודש מעורבת בארמית ומתובלת בלא מעט יידיש הרי שרבנו כתב בשפת לשון הקודש צחה מתובלת במעט בארמית.
מעטים מאד אך איכותיים היו ימי לימודם, רבנו התייתם מאביו בגיל צעיר מאד ואמו נישאה לרב העיר רבי לייב מוולצ'יסק, רבנו עבר לחסות תחת חסותו של הרב אשר שלחו ללמוד תורה מפי רבי משה הלוי הורביץ.
העילוי מוואהלין:
כאשר הגיע רבנו לגיל מצוות גלה למקום תורה ויצא ללמוד בישיבה מעטירה בעיר וורשא, שם נודע במשך הזמן כ- "העילוי מוואהלין".
לא רק בנגלה הראה רבנו בקיאות והתמדה אלא גם בתורת הנסתר היה רבנו בקיא ולמדה מפי רבי צבי הירש אייכנשטיין האדמו"ר מזידיצ'וב.
נישואיו:
בגיל ארבע עשרה התחתן רבנו ומסיבות שונות התגרש כמה שנים לאחר מכן.
בשנת 5תקצ"ח כאשר היה רבנו בן עשרים ושבע נשא בזיווג שני את בת רבי חיים אוירבך אלמנת בנו של בעל החמדת שלמה אשר נפטר בגיל צעיר, חמיו אשר היה מן האמידים תמך בו כדי שיוכל לשבת ללמוד באין מפרע.
באותם שנים כתב רבנו את ספרו 'ארצות החיים' אשר היה פירוש על השולחן ערוך, כתיבתו הפורה והמעניינת הפליאה רבים וטובים וגדולי הרבנים החתם סופר מן הבולטים שבהם נתנו את המלצותיהם על ספרו.
רבנותו:
בשנת תקצ"ח מיד לאחר נישואיו השניים התמנה רבנו לכהן כרב ואב"ד בעיר וורשנה שבמחוז פוזנן.
כעבור שבע שנים התמנה לרב העיר קמפן (קעמפען. היום: קמפנו שבפולין) שבפרוסיה. ולאחר שהשלטונות ברוסיה לא אישרו את מינויו לרבנות קהילת וילנא, נתמנה המלבי"ם כעבור זמן קצר כרבה הראשי של בוקרשט בירת הנסיכות הרומניות המאוחדות.
רבנו התקבל באהדה בכל שכבות הציבור, אך המשכילים שביניהם שציפו ממנו להבנה לחידושים ברוח האמנציפציה שביקשו להנהיג, התבדו מהר מאד כאשר נוכחו כי רבנו מקפיד על קלה כבחמורה.
רבנו נהג לדרוש דרשות בבית הכנסת הגדול בבוקרשט ובנוסף ייסדו מעריציו בית כנסת אשר נקרא על שמו. רבנו היה פעיל מאד בחיי הקהילה. אולם סגנון מנהיגותו היה סמכותי וקפדני, קנאי לשמירת המסורת.
רבנו השגיח אישית על משגיחי הכשרות ועל השוחטים ואיים בחרם על כל אלו שהפרו את דרישותיו.
על השוחטים צווה רבנו להציג בפניו מדי בוקר את כליהם לבקורת.
כאמור היה רבנו מעורה בחיי הקהילה והתעניין מקרוב בסדרי הלימוד במסגרות תלמודי התורה, קבע סטנדרטים חדשים לרמת הכשרות, דרש דרשות שמשכו המוני מאמינים לבית הכנסת ואירגן סידורי עירוב חדשים בשכונות היהודיות בבוקרשט.
מלחמתו במשכילים:
רבנו ניהל מלחמות גלויות עם תנועת ההשכלה שפשתה אז. לחם נגד הקמת בתי ספריהם ובעיקר לחם נגד בניית "בית הכנסת המקהלתי" Templul Coral (ההיכל הכוראלי) אשר תוכנן להיות כפי דגם שאר בתי הכנסת הרפורמים באירופה.
יריביו המשכילים ובראשם ד"ר יוליו באראש פנו לשטונות והעלילו על רבנו עלילות שווא, לשמחתם קבלו השלטונות את תלונותיהם וכמעט ורבנו נשלח לכלא בשלשלאות של ברזל, בניסי ניסים ניצל רבנו ברגע האחרון בהתערבותו של סיר משה מונטיפיורי.
באותה תקופה מת עליו בנו אהרן אשר נקבר בבית הקברות היהודי בבוקרשט.
לאחר התערבות מצידו של הד"ר וורטהיימר אישרו השלטונות לרבנו להשאר בתפקידו אך נאסר עליו לדרוש בבית הכנסת הגדול בבוקרשט.
הגירוש:
לאחר שנתיים שוב פעם ניסו המשכילים את מזלם בעלילות שווא, הפעם כבר לא הועילו תחנוניהם של הקהילה היהודים ולא התערבויות מצד כל מיני גורמים אחרים, רבנו נעצר, קיבל צו גירוש והובל לנמל 3יור3יו אשר על גדות הדנובה, משם גורש רבנו לבולגריה.
לאחר שהות קצרה בבולגריה נסע רבנו לקושטא להתלונן בפני השלטונות אשר הרומנים היו כפופים להם, אך ללא הועיל. בלית ברירה שב רבנו לעירו של חמיו, לנצ'נה (לונטשיץ) שם הוכתר לכהן כרב ולירוש את מקום חמיו רבי חיים אוירבך. גם בלנצ'נה קמו עליו מתנגדים והפעם לא רק כאלו מחוג המשכילים ולכן עבר רבנ ולכהן בעיר חרסון שבאוקראינה. בשנת תרל"ב ביקשוהו בני העיר מוהילוב שברוסיה כי יבוא לכהן כבוד כרב ואב"ד בעירם המעטירה, זמן קצר לאחר מכן שוב קמו עליו מתנגדיו ולאחר שהעלילו עליו עלילות שווא הוציא נגדו מושל העיר צו גירוש מיידי.
פטירתו:
הקהילה היהודית בניו יורק - ארצות הברית הזימנו את רבנו לכהן כרב בעירם אך עקב חולשתו נאלץ רבנו לדחות את בקשתם. רבנו קיבל עוד כל מיני הצעות שונות אשר את כולם דחה עד אשר לבסוף הסכים להזמנה מבני קהילת קרימנטשוק, אולם בדרכו לשם, בעודו בקייב, בירת אוקראינה נפטר רבנו ונשמתו עלתה בסערה השמיימה - בשנת 5תר"מ ראש השנה 1 לחודש תשרי.
מקום קברו:
לפני כמה וכמה שנים התאמץ הרב ישראל מאיר גבאי יו"ר האגודה למצוא את המיקום המדוייק לקברו של המלבי"ם, לאחר מאמצים רבים אשר נכשלו ובהמלצת חבר פנה הרב ישראל מאיר גבאי לאחד העיתונים ופרסם שם מודעה קצרה בה הוא מבקש עזרה מכל אדם אשר אולי ידע איזה פרט על מקום מנוחת המלבי"ם.
לא עבר זמן רב ואחד מראשי הישיבות הגדולים בירושלים הזמין את הרב ישראל מאיר גבאי אליו לביתו וסיפר לו סיפור מעניין ביותר:
לפני כארבעים שנה בתקופה בה עדיין שלטו הקומניסטים באוקראינה, פעלו כמה מגדולי הליטאים להעביר את עצמות גדולי עמנו לארץ ישראל, בכדי להצילם מחילול ובזיון, בין אותם גדולים אשר הועברו הינו הרה"ק רבי יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק אשר הועבר להר המנוחות.
לאחר שתדלנות רבה מצד העסקנים קבלו אישור מיוחד להעביר עצמות מבית הקברות היהודי שבקייב. כאשר רצו אותם עסקנים להעביר את עצמותיו של המלבי"ם והחלו במלאכת החפירה, נדהמו לגלות כי הקרקע תחת למצבתו הינה קרקע בתולה שמועלם לא נקבר בה אדם.
לאחר בירור מקיף נודע כי באותם ימים, עת הרימו המשכילים ראשם וליגלגו לשומרי התורה ומצוותיה, נלחם בהם המלבי"ם במסירות נפש ממש, ובעקבות כך שנאוהו המשכילים שנאה מרה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שלאחר פטירתו פחדו בני הקהילה בקייב שהמשכילים יחללו את קברו כדי "לנקום" בו על מלחמתו חסרת הפשרות בהם.
משום כך, קבעו את ציונו במקום אחד בבית הקברות והעמידו עליו מצבה נאה, אולם את גופתו הקדושה קברו במקום אחר בבית הקברות - כך שידוע בוודאי כי המלבי"ם נקבר בבית הקברות המסויים בקייב אך לא נשאר מי שיאמר תחת איזו מצבה או תחת איזה שם.
מספריו:
בין מסע למסע ובין רבנות לרבנות, השלים רבנו את פירושו הידוע על התנ"ך.
ארצות החיים - על השולחן ערוך
ארצות השלום - דרשות ומוסר
ארץ חמדה - על התורה
התורה והמצווה - על התורה
יאיר אור - ביאור למילים נרדפות
מקרא קודש - על התנ"ך
משל ומליצה
יסודי חכמת ההיגיון - ביאור חוקי ההגיון
הכרמל - אוסף ביאורי לשון אשר נאספו מספריו על ידי הרב יוסף גרינבוים