פטירתו: "בכ"ג בסיון בטלו הבכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט, בכ"ה נהרג רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים" [טור ושו"ע או"ח סימן תקפ סעיף ב, והוא ממגילת תענית].
רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, מגדולי התנאים בדור הראשון ומעשרת הרוגי מלכות[1].
תלמידו של רבי נחוניה בן הקנה [סדר הדורות]. ספר היכלות מיוחס לו.
עליו נאמר: "הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה, רבי אלעזר בן עזריה יצפה לעשירות, רבי ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות" [ברכות נז, ב].
עלה לרקיע, נכנס בהיכלות, הראוהו גנזי צרות בחורבן הבית, והראוהו גנזי ישועות בכבודן של ישראל לעתיד לבוא.
אמרותיו
"תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריא-ל, י-ה ה' צבאות, יושב על כסא רם ונישא, ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני. אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במידת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי בראשו" [ברכות ז, א][2].
"אמר רבי ישמעאל בן אלישע, שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים: אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש; ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו; ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך, מפני שתכספית" [ברכות נא, א].
עובדות והנהגות
על הנסיבות שבהן נולד מסופר: "אמרו עליו על ר' ישמעאל כהן גדול שהיה משבעה יפים שהיו בעולם, והיו פניו דומה למלאך ה' צבאות. כיון שכלו רוב ימיו של ר' יוסי[3] אביו אמרה לו אשתו: אדוני אישי, מה זה שאני רואה הרבה בני אדם שמצליחין בזרעם, ואנו לא הצלחנו בבנים, כי אין לנו יורש בן או בת? אמר לה ר' יוסי: דבר זה גורם להם - לפי שנשיהן משמרין עצמן כשיוצאין מבית הטבילה, אם פגע בהן דבר שאינו הגון הן חוזרות לבית הטבילה וטובלות פעם שנית, ולפיכך הם מצליחים בזרעם. אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב הרי אני מקבלת עלי להיות נזהרת באותן הדברים. וכיון שהלכה לטבילה ויצאה מבית הטבילה פגע בה כלב אחד, חזרה וטבלה פעם שנית, פגע בה חזיר, חזרה וטבלה פעם שלישית עד שמונים פעמים. אמר הקב"ה לגבריאל: הרבה נצטערה הצדקת, לך והתראה לה כדמות בעלה. מיד יצא גבריאל, והלך וישב בפתח בית הטבילה, והיה נדמה לה כדמות ר' יוסי בעלה, ותפסה והוליכה לביתה. ואותו הלילה נתעברה וילדה ר' ישמעאל, ונעשה יפה תאר ויפה מראה כדמות גבריאל" [מדרש אלה אזכרה (אוצר המדרשים – אייזנשטיין)].
אדם אחד הביא ראשית הגז לר' ישמעאל בן אלישע. כשהתברר שהאיש בא ממרחק רב, שאלו ר' ישמעאל אם מביתו ועד לכאן לא מצא כהן אחר לתת לו את מתנות הכהונה. ענה לו האיש שהוא הגיע לדין תורה, ואגב כך הביא עמו את המתנה. סירב ר' ישמעאל לקבל את המתנה ומינה זוג דיינים אחר שידון את האיש. בכל אשר היה ר' ישמעאל הולך ובא היה ברצונו שיזכה האיש, והיה אומר בליבו הלואי ויטען כך וכך ויזכה בדין. אמר ר' ישמעאל: תיפח נפשם של מקבלי שוחד. ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי - כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה [כתובות קה, ב].
על מותו של ר' ישמעאל כהן גדול ונסיונו לבטל את גזירת הריגת עשרת הרוגי המלכות מסופר: "וטיהר ר' ישמעאל את עצמו בטבילה ובקדושין, ונתעטף בטלית ובתפילין והזכיר השם המפורש בפירושו. מיד נשאו הרוח והביאו למעלה עד הרקיע הששי, ופגע בו גבריאל המלאך, ואמר לו: אתה הוא ישמעאל שקונך משתבח בך בכל יום, שיש לו עבד בארץ שדומה לקלסתר פניו? אמר לו: אני הוא. אמר לו: למה עלית לכאן? אמר לו: לפי שמלכות הרשעה גזרה גזירה עלינו לאבד ממנו עשרה חכמי ישראל, ועליתי לידע אם הגזירה היא מאת הקב"ה... אמר לו גבריאל: ישמעאל בני חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. אמר לו ר' ישמעאל: למה? אמר לו: על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו, שמידת הדין מקטרגת בכל יום לפני כיסא הכבוד ואומרת: כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה? הרי השבטים שמכרו את יוסף ולא פרעת עדיין מהם או מזרעם. לפיכך נגזרה גזירה על עשרה חכמי ישראל למסרם להריגה ביד מלכות הרשעה... מיד ירד ר' ישמעאל והגיע לארץ, והגיד לחבריו שכבר נגזרה גזירה ונכתב ונחתם. והיו מתאוננים בימין על שנגזרה עליהם גזירה קשה כזאת, ושמחים בשמאל על ששקלן הקב"ה בצדקות ובחסידות נגד השבטים. והיו יושבים זוגות זוגות[4]: רבי ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא... נשקפה בתו של הקיסר בעד החלון וראתה יפיו של ר' ישמעאל כהן גדול, ונכמרו רחמיה עליו. ושלחה לאביה ליתן לה שאלה ובקשה אחת, ושלח לה הקיסר: בתי כל אשר תאמרי אעשה חוץ מר' ישמעאל וחבריו. שלחה לו: אבקש ממך להחיות את נפשו. שלח לה: כבר נשבעתי. שלחה לו: אבקשך אם כן שתצוה להפשיט את עור פניו כדי להסתכל בו במקום מראה. מיד ציוה להפשיט את עור פניו, וכיון שהגיע למקום תפילין צעק [רבי ישמעאל] צעקה גדולה ומרה, ונזדעזעו שמים וארץ. צעק פעם שניה, ונזדעזע כיסא הכבוד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: צדיק כזה שהראית לו כל גנזי העולם עליונים ורזי תחתונים יהרג במיתה משונה מזה הרשע? זו תורה וזו שכרה? אמר להם: הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו. אמר הקב"ה: מה אעשה לבני? גזירה היא ואין מי שיפר אותה. יצאה בת קול ואמרה: אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתוהו ובוהו. וכששמע ר' ישמעאל כך, שתק. אמר לו הקיסר: עד עתה לא בכית ולא צעקת, ועתה אתה צועק? אמר לו: לא על נשמתי אני צועק, אלא על מצות תפילין שלוקחין ממני. אמר לו הקיסר: עדיין אתה בוטח באלהיך? אמר לו: 'הן יקטלני לו אייחל' [איוב יג, טו]. מיד יצאה נשמתו של ר' ישמעאל" [מדרש אלה אזכרה (אוצר המדרשים – אייזנשטיין)].
"וכשתפשו את רשב"ג ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי ע"א וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע רצונך שאומר לפניך דבר אחד? א"ל אמור. א"ל שמא כשהיית מסיב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו? אמר לו: השמים אם עשיתי כן, אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח, כשהיו העניים באים היו מכניסין אותן אצלי ואוכלין ושותין אצלי ומברכין לשם שמים. א"ל שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך זחה דעתך עליך? אמר לו: ישמעאל אחי מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור, זה אמר [לו] אני כהן בן כהן גדול הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי, וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. אמר להם הפילו גורלות. והפילו ונפל הפור על רשב"ג. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו ר"י בן אלישע והניחו בחיקו והיה בוכה וצועק פה קדוש פה נאמן, פה קדוש פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות מי הטמינך בעפר ומי מילא לשונך עפר ואפר, עליך הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי. לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו" [אבות דרבי נתן פרק לח].
בשעת מותו של שמואל הקטן חזה את הריגתו העתידית של ר' ישמעאל כהן גדול, ואמר: "שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאין עתידין למיתי על עמא" - רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל יהרגו בחרב, חבריהם בשאר מיתות ושאר העם לביזה, וצרות גדולות עתידות לבוא על העם [סוטה מח, ב].
על המעשה עם בנו ובתו ראה במסכת גיטין [נח, א].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו[5] בשזור[6]:
"ורחוק ממנו מעט [מר' שמעון שזורי], בהר אחר[7], ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול, שהיה מעשרה הרוגי מלוכה". [תוצאות ארץ ישראל]
"שיזור, שם קבורת ר' שמעון שזורי ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול ז"ל, בין הכרמים[8]". [כת"י מוסקבה]
"בשזורי ר' שמעון שזורי, ויש אומרים כי שם רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל כהן גדול[9]". [איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן]
"שזור... שם קבור ר' שמעון שזורי ע"ה ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול ור' שמעון בן אלעזר[10] ז"ל". [איגרת יחוס האבות מאלמוני]
"שיזור, שם קבורת ר' שמעון שזורי ורבי ישמעאל בן [אלישע] כהן גדול, ורבי שמעון בן אלעזר. ועל קבורת ר' ישמעאל חרוב[11]". [יחוס הצדיקים][12]
"שיזור, סמוך לכפר שם קבורת ר' שמעון שיזורי ועליו ציון ואילן זית. ובסמוך רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, מעשרה הרוגי מלוכה, ועליו אילן חרוב. ובסמוך רבי שמעון בן אלעזר ועליו ציון". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
"שיזור, לא הרחק מן הכפר ארבעה קברים. הראשון קבר הרב גבריאל ריאוט; השני קבר ר' שמעון שזורי; השלישי קבר ר' שמעון בן אלעזר, והרביעי קבר ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול. על כל קבר וקבר בנוי ציון". [ידי משה]
"למערב צפת, רחוק לערך 2 שעה, נמצא כפר הנקרא בלשון ערבית שזור, וסמוך אצלה קברת ר' שמעון שזורי ור' שמואל בן אלעזר כהן גדול[13] ור' שמעון בן אלעזר הנזכר בתלמוד, ועל קברם נמצאים ציונים גדולים מאבני גזית". [גבעת שאול]
מיקום וזיהוי הקבר
בסמוך לכפר מדרום לו, מצויינים במפות העתיקות 3 קברים. הדרומי ביותר נקרא נבי יוסף אלעריב והאחרים בנאת יעקב. ע"פ עולי הרגל ר' שמעון שזורי נקבר בסמוך לכפר. ע"פ הידי משה ר' ישמעאל נקבר הכי רחוק מהכפר, כך שהאמצעי הינו רבי שמעון בן אלעזר. ציונם של שמעון שזורי ורשב"א הינם ארונות קבורה, המכסה נראה מלמעלה, וציונו של ר' ישמעאל הוא הנראה בתמונות הישנות נבי יוסף. שלשתם