רבי יצחק מאיר מזינקוב נולד בשנת ה'תקל"ו, בעירו בלבוב שבאוקראינה, לבן של רבי אברהם יהושע העשיל – המכונה גם "בעל האוהב ישראל מאפטא".
רבי יצחק מאיר נישא למרת מירל, בתו של רבי חיים יעקב שטרום מדוקלא, שהתמחה בלימוד התורה והיה בין תלמידי רבי מנחם מענדל מרימנוב.
בחיי אביו, כיהן רבי יצחק מאיר כ"אב"ד" (אב בית דין) – אך לא כ"אדמו"ר". כהונתו הראשונית הייתה בעיר קולבסוב. בהמשך, שירותו הרבני ניסה במיקום נוסף, אך בסופו של דבר הוא עזב ונע למז'יבוז', סמוך לבית אביו. בשנת ה'תקפ"ה, בחודש ניסן, עם פטירת אביו, מונה רבי יצחק מאיר להחליף אותו כאדמו"ר במקומו. במשך זמן מה כיהן במז'יבוז', אך מסיבה שאינה ידועה תכנעה את מעברו לעיר ז'ינקוב הסמוכה, משם התפרסם שמו בכל רחבי אוקראינה.
רבי יצחק מאיר נודע בדבריו ובמעשיו – והוא אמר פעם:
"העולם אומר כי יש לי לב טוב, אך מה אעשה עם ליבי הטוב? האם אוכל להעניקו לעניים? הרי ליבי לבדו לא יציל אותם מרעבונם. לכן, אני עושה עסקת חליפין עם ה' יתברך, ככתוב 'לי הכסף ולי הזהב' – אני מפקיד את ליבי שברשותי, והוא מספק לי את הכסף והזהב שברשותו, כדי שאוכל להעניק לעניים את די צורם."
בנוסף, אביו התפרסם באהבת ישראל – ימי חייו הארוכים היו רצף של מעשי צדקה וחסד, וכל ימיו הקדישו ללמד זכות לכל יהודי מעם ישראל.
רבי ישראל פרידמן מרוז'ין אמר פעם:
"לו היו לי עוד שמונה צדיקים כמו רבי משה מקוברין ורבי יצחק מאיר מזינקוב, היינו יכולים להביא את המשיח."
גם רבי יצחק מאיר מגור, בעל החידושי הרי"ם, העריץ אותו עד כדי כך שהחל לשאת דברי תורה בליל שבת – מנהג ששימש גם את רבי יצחק מאיר.
ביום א' אדר בשנת ה'תרט"ו, הסתלק רבי יצחק מאיר מזינקוב לשמי רום, והשאיר אחריו שלשלת ארוכה ומפוארת של תלמידים ומורשים.