ב"ר ישראל רוטנברג
רבי יצחק מאיר (רוטנברג) אלתר הידוע בכינוי בעל החדושי הרי"ם, נולד בשנת ה'תקנ"ט, בעיר מאגנישוב שבפולין, לאביו רבי ישראל רוטנברג, ולאמו מרת חיה שרה בת רבי יעקה יצחק הלוי.
לידתו:
אמו של רבנו הייתה יתומה עוד מימי ילדותה והמגיד מקאזניץ לקחה תחת חסותו וגדלה בביתו, גם לאחר נישואיה הייתה הרבנית נוסעת מפעם לפעם לבית המגיד מקאזניץ, כחצי שנה לאחר החתונה עת ביקרה בבית המגיד מקאזניץ והייתה מעוברת, כאשר עברה דרך חדרו של המגיד מקאזניץ, קם המגיד מלוא קומתו ואמר לה כי העובר השוכן בבטנה יש לו נשמה גדולה וגבוה, המגיד בקש ממנה כי בחודש התשיעי להריונה שוב תבוא אליו, כאשר הגיעה בחודש התשיעי אמר לה המגיד כי עומד להיוולד לה בן זכר קדוש אשר יאיר את העולם כולו, ואמר לה כי הלידה תהיה קשה, לכן נתן לה כסגולה שמן לעסוי.
כאשר חזרה הבייתה וספרה לבעלה על השתלשלות העניינים ועל דברי המגיד מקאזניץ, שמח רבי ישראל מאד ובני הזוג החליטו כי לרך הנולד יקראו בשם מאיר, כדברי המגיד שאמר כי בנם יאיר את העולם, עוד באותו היום נרדם רבי ישראל ובחלומו הוא רואה את רבו רבי לוי יצחק מברדיטשוב אשר ומצווה עליו כי יקרא לבנו על שמו, כאשר רבי ישראל התעורר ונזכר בחלום, לא ידע מה לעשות, כי החליט לקרוא לילד מאיר על פי דברי המגיד מקאזניץ אבל מה ייעשה עם ציוויו של רבו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, החליט רבי ישראל כי בנו יקרא בשני השמות וקרא לו יצחק מאיר.
ילדותו:
כאשר רבנו ניהיה בן שנה צווה המגיד מקאזניץ כי יביאוהו עליו, המגיד עשה סעודה גדולה בה חגגו את יום הגמלו מחלב אמו, ושוב פעם דבר המגיד מגדולת התינוק ועל נשמתו הגבוהה.
בהיותו בן שלש כבר למד רבנו תורה עם אביו שהיה אז רב ואב"ד קהילת מאגישנוב, כל רואיו התפלאו על כשרנותיו הנדירים, שמו יצא כעילוי ממאגישנוב, מאחר ולא היה מלמד מתאים לילד ברוך הכשרונות למד רבנו כמה שעות ביום עם אביו ובשאר הזמן למד לבדו.
רבנו הרבה לבקר אצל המגיד מקאזניץ יחד עם אמו והמגיד היה נהנה להשתעשע עם הילד, לאחר זמן חדלה האם להביא את בנה עימה ולשאלת המגיד מקאזניץ ענתה כי פוחדת היא מעין הרע, אך המגיד הק' דרש ממנה כי תביא אותו עליו ואף הבטיח לאם הדאוגה כי כל עוד ימצא הילד תחת קורת ביתו לא תפגע בילד שום עין רעה.
לבקשת המגיד מקאזניץ למד רבנו בחברותא יחד עם נכדו של המגיד הלוא הוא רבי מאיר יחיאל ממאגלניצא, עד יומם האחרון עלי אדמות נשארו רבנו ורבי מאיר יחיאל חברים בלב ונפש ואהבו זה את זה אהבת נפש.
נישואיו:
בהיותו בן תשע שנים כבר נודע שמו כעילוי מפולין, אז התארס רבנו עם בתו של רבי משה חלפן ממשפחת ליפשיץ מעשירי העיר ווארשא, החתונה נקבעה לשנת ה'תקע"ב ובהגיעו לגיל הבר מצווה נסעו רבנו ובני משפחתו לעיר ווארשא שם התחתן רבנו.
אחרי חתונתו חזר רבנו לקוזניץ לביתו של המגיד וחמיו שלם את כל הוצאותיו.
לאחר החתונה קרא המגיד מקאזניץ לרבנו וצווה עליו שלשה דברים: א. שלא יעבור עליו אף יום מבלי לחדש משהו בלימודו. ב. שיתפלל ביחידות. ג. שילמד בעיון את הספר 'בעל המאור' ויתאמץ לתרץ את ההשגות שהשיג עליו הרמב"ן בספרו 'מלחמות ה''.
כעבור שלשה חדשים לא יכל רבי משה חלפן לעמוד בגעגועיו ונסע לקאזניץ לקחת את הזוג עמו לווארשא, על אף תחנוניו של המגיד מקאזניץ כי רבנו ישאר בביתו לא הסכים חמיו ובני הזוג נסעו לעיר ווארשא שבפולין.
מסירות נפש:
בשנת תקע"ה נפטר המגיד מקוזניץ ורבנו קבל על עצמו את בנו רבי משה אליקים בריעה להיות לו לרב.
משחזר רבנו לווארשא ניסו חבריו שהיו ברובם חסידי פשיסחא להניאו מלנסוע אל רבו בקוזניץ וביקשוהו שיבוא איתם לפשיסחא, הרבה זמן היה נתון בבלבול ולא נסע לא לקוזניץ ולא לפשיסחא, רבנו רצה מאוד לנסוע לפשיסחא אך פחד שמא יקפיד עליו המגיד מקוזניץ, פעם אחת היה באפטא והיו שם הרבה חסידים בדרכם לפשיסחא והצליחו לשכנעו לבוא עמם לפשיסחא, ואכן כשחזר לביתו ראה שאחד מבניו נפטר ל"ע, אך הוא שנפשו נקשרה ביהודי הק' לא שם לבו על כך והמשיך לנסוע לפשיסחא, וכל פעם שנסע קרהו איזה אסון, שבע עשרה ילדים נולדו לו וכולם פרט לבן אחד ושלשה בנות נפטרו בחייו ל"ע.
אדמורו"תו:
י"ב אלול תקפ"ז נפטר רבו השני היהודי הק' מפשיסחא, וחסידי פשיסחא ישבו להחליט מי ימשיך את רבם, חלקם בקשו מרבנו לקבל על עצמו את עול האדמורו"ת וחלקם רצו ברבי מקוצק, אך הוא שהיה חברו של הרבי מקוצק הכניע את עצמו תחתיו ואף אמר לחסידיו לעשות כך, רבנו העריך מאד ודבר גדולות ונצורות על רבי מנחם מענדל מקוצק.
בשנת תרי"ט כשהיה הרבי מקוצק חולה לא הסכים לקחת שום רפואה, החסידים שדאגו לשלום רבם הלכו והזעיקו את רבנו שיבוא לדבר על לב הרבי מקוצק והרבי מקוצק שמע בקולו אך ללא הועיל, ובכ"ב בשבט תרי"ט נסתלק האדמו"ר מקוצק.
לאחר פטירתו של הרבי מקוצק שוב בקשו החסידים מרבנו כי יסכים לקבל על עצמו את עול ההנהגה, בהתחלה סרב רבנו ולא הסכים לשמוע באומרו, איך אתם פוגעים בי כך, הרי בין החסידים יש אנשים הגדולים ממני, ולאחר מכן נתרצה באומרו "הלא כשהצאן נכנסים לדיר להתעשר כולם שווים ומ"מ רק העשירי קודש לה', מאחר ובני ישראל אומרים קודש, הרי הוא קודש".
עשרה קודש:
ידוע היה רבנו באהבתו לכל יהודי, פעם אחת ביום השנה לפטירת אמו בקש מנאמן ביתו ר' יאקל פרומן, שידאג למנין מצומצם לתפילת שחרית רק עשרה איש, אחרי שהכניס רבי יאקל לחדר עשרה אנשים ניסה אברך להכנס לחדר בכוח וכמה שהסביר לו רבי יאקל שרבנו בקש במפורש אך ורק עשרה איש לא הועיל אותו אדם ניסה להכנס בכוח ומנע מרבי יאקל לסגור הדלת, עד שרבי יאקל אבד עשתונות סטר לאותו אדם השליחו מהדלת ונעל, משהגיע שעת מנחה שוב קרא רבי יאקל למנין כשהוא מצרף את עצמו, ונכנס לומר לרבי שהמנין מוכן, נכנס הרבי לחדר, ואמר, רבי יאקל נדמה לי שחסר אדם אחד, רבי יאקל ספר שוב ואמר לרבנו כי יש מנין, שאלו רבנו עם הוא צרף את עצמו, ענהו רבי יאקל שכן, שאלו רבנו איך זה יתכן לצרף אותך למנין הרי היום הכית יהודי.
פטירתו:
קרה ונפלה על רגלו דלת כבדה וגרמה לפצע קשה, ונסע לגור שם טפלו בו רופאיו אך ללא הועיל מצבו נהיה גרוע יותר ויותר עד בוא היום המר והנמהר כ"ג אדר תרכ"ו בו נפטר רבנו, אוי לעולם שאבד מנהיגו וספינה שאבדה קברניטה.
ילדיו:
כאמור נולדו לרבנו שבע עשר ילדים אשר שלשה עשר מתוכם נפטרו בהיותם ילדים.
רבי אברהם מרדכי אלתר בעל האמרי אמת
מרת צינא פעסל אשת רבי בנימין אליעזר יוסטמן
מרת הדס אשת רבי שמואל זיינוויל ברודר
מרת אסתר אשת רבי ישראל מביאלה
ספריו:
שו"ת הרי"ם
חידושי הרי"ם, על הש"ס
חידושי הרי"ם, על שו"ע חושן משפט
חידושי הרי"ם, על מס' שבועות ושו"ע אבן העזר
חידושי הרי"ם, על התורה ומועדים
ספר הזכות