המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל, בנו של רבי זאב דיבה, נודע בכינויו "זקן המקובלים" והיה מגדולי חכמי הנסתר והפשט בארץ ישראל. רבינו נולד בבגדד שבעיראק, שם ינק את תורתו מפי גדולי חכמי בבל, ביניהם המקובל רבי סלמאן אליהו זצ"ל. עם עלייתו לארץ הקודש, המשיך רבינו להעפיל במעלות התורה והקדושה, ולמד בחברותא עם גדולי המקובלים בירושלים. במשך עשרים ואחת שנים למד יחד עם המקובל רבי שמואל דרזי זצ"ל בישיבת "דור ישרים".
שמו של רבינו התפרסם בקרב המוני בית ישראל ובעולם כולו, במיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים. ברוח קודשו, השיב רבינו על מאות מקרים בהם נשאל לגורלם של חיילים נעדרים, ותשובותיו היו מדויקות להפליא ללא כל טעות, דבר שעורר התפעלות עצומה. רבינו התגורר בשכונת הבוכרים בירושלים וביתו היה תל תלפיות לכל נצרך וקשה יום. הוא קיבל את כולם – עשירים ועניים, ספרדים ואשכנזים, דתיים ושאינם דתיים, ואף גויים – תמיד בחיוך מאיר פנים המיוחד לו.
רבינו נודע בענוותנותו המופלגת ובמסירות נפשו למען הציבור. הוא הקשיב לצרותיהם של אלפים כדי להקל על סבלם, ומעולם לא גבה תמורה כספית בעבור ברכותיו או הקמיעות שנתן. גם בימי זקנתו המופלגת, כשחלה ונחלש, לא נח מעבודת הקודש והמשיך לקבל קהל ולברך מתוך תחושת שליחות עילאית.
רבים הם סיפורי המופת והנפלאות המיוחסים לרבינו, המעידים על עוצמת כוחו בתפילה וברוח הקודש. מסופר על אישה שחיה בצפת והייתה עקרה למעלה מעשר שנים. בביקורו של רבינו בעיר, נפלה לרגליו בבכי וביקשה פרי בטן. רבינו רשם את שמה ושם בעלה והבטיח לה שבשנה הבאה תזכה לבן זכר, וכך אכן היה. גדלותו של הצדיק הגיעה אף לאוזני מוסלמים; ערבי מירדן הגיע לרבינו לבקש ברכה לילד, ולאחר שנושע בבן זכר, חזר להודות לצדיק וסיפר שקרא לבנו "יצחק" על שמו של הרב הירושלמי.
עוד מסופר על ראייתו למרחקים; פעם אחת, בשעת לילה מאוחרת, קרא רבינו למשמשו ר' משה וביקש לצאת בבהילות עם קבוצת אברכים לציוני אביי ורבא בגליל. הם עסקו שם בייחודים ותפילות בחרדת קודש עד אור הבוקר. כשנשאל רבינו לפשר הדבר, הסביר כי נגזרה גזירה קשה על עם ישראל מצד סוריה ובתפילותיהם הצליחו לבטלה. רבינו ידע על המתרחש ברוח קודשו עוד בטרם פורסמו הדברים באמצעי התקשורת.
סיפור נוסף מתאר את עמידתו בפרץ נגד כת ה"מורמונים" בירושלים. רבינו ורבי שמואל דרזי פעלו רוחנית נגד ניסיונות הכת להקים מרכז מסיונרי סמוך למקום המקדש. פעם אחת, באמצע שיעור, הפסיק רבינו לפתע והודיע כי הוא מרגיש טומאה גדולה העומדת בפתח, ואכן התברר כי אישה מהכת ניסתה להיכנס בערמה לביתו.
רבינו נהג להתנות את ברכותיו לישועה בשמירת שבת קודש. לנשים שביקשו להיפקד היה אומר: "אם תשמרי שבת – זה יעזור; אם לא תשמרי – זה לא יעזור". הוא ראה בשמירת השבת את המקור לכל הברכות והישועות.
בנוסף, רבינו היה מומחה גדול בכתיבת קמיעות וסגולות לריפוי ולפרי בטן, ורבים נושעו באמצעותם. בענייני שידוכים שנתקלו בקשיים, נהג רבינו להמליץ על הוספת שם לכלה כסגולה לשלום בית ולהצלחת הזיווג.
כאשר נשאל רבינו כיצד יש לו כוח לעמוד על רגליו שעות ארוכות ולקבל את הציבור בגילו המופלג, השיב בפשטות: "כשסופרים יהלומים – לא מתעייפים". בשעותיו האחרונות בבית החולים, כשביקשו ממנו לנוח, השיב בכאב: "למה אני כאן? תיקחו אותי, אנשים מחכים לי לרפא אותם".