רבי יצחק פרידמן נולד בשנת 1903 בעיר שפיקוב שבאוקראינה, לרבי שלום יוסף פרידמן, האדמו"ר משפיקוב, ולאמו, בתו של רבי מרדכי טברסקי, אף הוא אדמו"ר משפיקוב. כבן לשושלת רוז'ין, גדל רבי יצחק באווירה של קדושה ותורה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר אביו נותר האדמו"ר היחידי לבית רוז'ין תחת השלטון הרוסי, הפך ביתו למוקד עלייה לחסידים מאזור זה.
בשנת תר"פ (1920), בהיותו בן 17 בלבד, קיבל רבי יצחק היתר הוראה מהרב יהודה לייב צירלסון, סמכות רבנית בכירה. באותה שנה התמודד עם טרגדיה כבדה: מגפת טיפוס קטלנית פגעה באזור, והוריו נפטרו בהפרש של שבועיים. רבי יצחק עצמו חלה במחלה ולא יכול לשבת שבעה על הוריו, אך לאחר שהחלים, הוכתר כממלא מקום אביו באדמו"רות שפיקוב לצד אחיו, רבי דוד, שכיהן בפלוישט שברומניה.
זמן קצר לאחר מכן, החלו רדיפות מצד השלטון הרוסי נגד יהודים, ובפרט נגד מנהיגים דתיים. רבי יצחק נאלץ לברוח משפיקוב והגיע לבוהוש שברומניה, שם גדל אצל דודו, רבי מנחם מנדל פרידמן, לימים האדמו"ר מבוהוש. בשנת תרפ"ד (1924) נישא ליוכבד פייגא, בתו של דודו, ובכך חיזק את הקשר המשפחתי בתוך שושלת רוז'ין.
בשנת תר"צ (1930) עבר לבוקרשט, שם כיהן כאדמו"ר לקהילה קטנה של חסידים. במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר יהודים רבים נמלטו לבוקרשט, הפך ביתו למקום מקלט. הוא הסתכן בחייו כשפתח את ביתו לנמלטים, והפגין מסירות נפש למען קהילתו. בשנת תש"ג (1943), לאחר פטירת חותנו, התלכדו חסידי בוהוש סביבו, והוא הפך למנהיגם הרשמי.
ביום י"ד באייר תשי"א (1951) עלה רבי יצחק לישראל עם אשתו ובתו היחידה, והתיישב בתל אביב. הוא הקים בית כנסת בשדרות רוטשילד והפך למוקד משיכה לחסידי רוז'ין בארץ. בשנת תשל"ב (1972) ייסד כולל אברכים בבית מדרשו בתל אביב, שבהמשך עבר לבני ברק. בשנת תשמ"ה (1985) הקים את ישיבת בוהוש בבני ברק, ובשנת תשמ"ז (1987) עבר להתגורר בעיר זו, שבה כבר פעל בית כנסת של חסידי בוהוש.
רבי יצחק היה ידוע באהבתו הגדולה לעם ישראל ולארץ ישראל. הוא נהג להשתתף בתפילת שחרית בבית הכנסת הגדול בתל אביב ביום העצמאות, והפגין גישה חיובית כלפי מדינת ישראל, דבר שהיה יוצא דופן בקרב חלק מהאדמו"רים בדורו.
רבי יצחק נפטר בי"ד באב תשנ"ב (13 באוגוסט 1992) בעת שהותו בארוזה, שווייץ. גופתו הועברה לקבורה בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים, בחלקת אדמו"רי רוז'ין. בתו היחידה, שיינדל שרה דבורה (1936–2023), נישאה לרב ישראל שלום יוסף פנחס פרידמן, בן דודו של אביה. לזוג נולדו שני ילדים: רבי יעקב מנדל פרידמן, שמילא את מקום סבו באדמו"רות, ויהודית מלכה, שנישאה לרבי צבי רבינוביץ, האדמו"ר מביאלא רמת אהרן.
אחד המאפיינים הבולטים של רבי יצחק פרידמן היה תמיכתו בציונות, תופעה נדירה יחסית בעולם החסידי של אותה תקופה. הוא ראה במדינת ישראל סימן לגאולה והביע זאת במעשים ובדברים. ביום העצמאות נהג לערוך "טיש" חסידי, שבו שילב שירים, מזמורים ודברי תורה, תוך הדגשת חשיבות השמחה ביום זה. הוא ציין כי מזמור "למנצח בנגינות" (תהילים סז), המונה 49 מילים כנגד 49 ימי ספירת העומר, כולל את המילה "יִשְׂמְחוּ" כמילה המתאימה ליום ה' באייר, יום העצמאות, כרמז לחובת השמחה.
בחזית ביתו בתל אביב התנוסס דגל ישראל, ובגלויה ששלח ב-1958 לבן משפחה לרגל יום העצמאות, כתב: "אנא בואו לבקרנו במלאת עשר שנים למדינתנו", וחתם בברכת "מועדים לשמחה". גישה זו הפכה אותו לדמות ייחודית בעולם החסידי, והשפיעה על חסידיו ועל הקהילה סביבו.
רבי יצחק פרידמן הותיר חותם עמוק על חסידות בוהוש ועל הקהילה היהודית בישראל. הוא הקים מוסדות תורניים, בהם ישיבת בוהוש וכולל אברכים, שתרמו לחיזוק לימוד התורה. אהבתו לעם ישראל ולארץ ישראל, לצד מסירותו לחסידות ולמסורת רוז'ין, הפכו אותו לדמות מוערכת ומשפיעה. חסידות בוהוש ממשיכה לשמר את מורשתו, תוך שמירה על ערכי התורה, החסידות והקשר למדינת ישראל.