ילדותו:נולד בשנת תקפ"ח בעיר גריצא, לאביו רבי שרגא פייבל מגריצא ולאמו מרת מלכה, מכל ילדיו של רבי שרגא פייבל נותרו רק רבי יחיאל ואחותו, לקחו אביו אל רבי יצחק מווארקי כדי שיאציל ברכתו עליו, כאשר ראה רבי יצחק מווארקי את רבי יחיאל בקש מאביו רבי שרגא פייבל כי ישאיר את בנו אצלו, רבי שרגא פייבל שמע לעצת רבו וכך עבר רבי יחיאל לעיר ווראקי להיות תחת חסותו של רבי יצחק מווארקי אצלו קנה תורה ויראת שמים. נישואיו: בהגיעו לגיל מצוות מצא לו רבי יצחק מווארקי כלה צנועה וחסודה מרת רויזא מינדל בת רבי דוד מפשיסחא, ה'תנאים' נערכו בבית רבי יצחק מווארקי, ובהגיע יום החתונה לקחו רבי יצחק מווארקי אל העיר פשיסחא והובילו אל החופה כאילו היה אביו ממש, אביו של רבי יחיאל לא נוכח בחתונת בנו מחשש לעין הרע. לאחר נישואיו עדיין ישב בבית רבו רבי יצחק מווארקי. שנה לאחר נישואיו צווה עליו רבי יצחק מווארקי לעבור לגור בבית חמיו רבי דוד, בעיר פשיסחא. רבנותו: שם עלה ונתעלה בבית מדרשו של היהודי הק' מפשיסחא. למדנותו וגאונותו היו לשם דבר ברחבי פולין, וכבר בהגיעו לגיל שבע עשרה נתמנה לרב ואב"ד בעיר טורצ'ין. היו בעיר כאלה שלא ראו בעין יפה את רבנותו של העלם בן השבע עשרה, אך גם הם קבלו לבסוף את מרותו עליהם. לאחר מכן עבר לכהן בעיר גריצא,משם עבר לפילץ. רבותיו:לאחר פטירת רבו רבי יצחק מווארקי בשנת תר"ח, הסתופף בצל בנו רבי מרדכי מנחם מווארקי המכונה "הצדיק השותק". עשרים שנה היה דבוק ברבי מרדכי מנחם מווארקי, עד שנת תרכ"ח עת נתבקש רבו לישיבה של מעלה, אז נקשרה נפשו ברבו השלישי רבי דוד מביאלה. שמונה שנים לאחר מכן בשנת תרל"ו נפטר רבי דוד מביאלה, כאשר נפטר רבו רבי דוד מביאלה, בעת הלוויה השליך עצמו סמוך למטת רבו וגעה בקול מר ובבכייה רבה, "רבש"ע לך ה' הצדקה, הטובים אתה לוקח מאתנו, ולנו בושת הפנים, אצלנו נשארים רק בעלי בושת הפנים" בכה ר' יחיאל. הנהגתו:מאחר והחסידים נותרו בלא רועה, היו עיניהם נשואות אליו, וכשבאו להכתירו לא רצה לשמוע באומרו שאינו ראוי. בהגיע שבת קודש ראה שהחסידים באים אליו לפילץ והיתה לו עגמת נפש גדולה, ואמר להם "למה זה באתם אליי וכי אני רבי, שמעו לי ואתן לכם עצה, הנה בין חסידי רבנו זצ"ל היה חסיד בשם רבי יעקלע סאקלאווער והוא זקן גדול מופשט מכל התאוות וירא שמים מאד, שמעו לעצתי קחוהו והכתירו אותו אליכם", והנה תוך כדי דבורו ראה שגם רבי יעקלע סאקלאווער בין הבאים אליו לשבת קודש, ונבהל מאד ואמר לו מה זה שהטרחתם עצמכם לבוא אליי ואני אומר לבוא אליכם לקבל אתכם לרבי, אמר לו רבי יעקלע אספר לכם סיפור, לחסיד רבי איטשא וואליער היה ידיד למדן מופלג, והיו שניהם נמנים על חסידי פשיסחא, וכשנפטר רבם נחלקה החסידות, רבי איטשא לווראקי, וידידו לקוצק. לימים מצא רבי איטשא את אותו ידיד והחלו להתווכח בחסידות לבסוף נצח רבי איטשא את חברו, אמר לו הרי את יודע שאני תלמיד חכם יותר ממך ואיך הפעם חכמת ממני? השיב לו רבי איטשא "מאי נפקא מינא אז איך האב גיטראפען האב איך גיטראפען" (אם אני מצאתי, אני מצאתי) כך גם אני אומר לך "אז איך האב גיטראפען האב איך גיטראפען" (אם אני מצאתי, אני מצאתי, כלומר שאני קודם במציאתי), כשראה שאין שומעים לו, וממשיכים לבוא אליו, שלח מכתב שאלה לרבי יהושע מקוטנא ולרבי חיים אלעזר ואקס, האם על פי די תורה חייב הוא לקבל על עצמו אדמורו"ת או שרשאי הוא לסרב, והשיבוהו שאם אדם ראוי להורות את דבר את ה' ואינו עושה זאת הרי זה עוון חמור, רק אז בטל דעתו בפני דעת חבריו והסכים לקבל על עצמו את עול אדמורו"ת, הכתרתו הייתה בעיר פילץ שם כיהן כרב, לאחר מכן עבר לכהן כרב ואב"ד בעיר אלכסנדר הסמוכה ללודז'. פטירתו: בשנת תרנ"ד בי"ד שבט לאחר שנזדכך ביסורים רבים עלתה נשמתו של רבי יחיאל לישיבה של מעלה.