ב"ר שאול
רבי יוסף אישקאפה, נולד בשנת ה'ש"ל (וי"א ש"כ), בעיר סלוניקי שבטורקיה, לאביו רבי שאול אישקאפה, המכונה גם איסקפה.
היה תלמידו של רבי אהרן ששון ולמד בישיבתו, שם היה לחבר לרבי חיים שבתי, רבה של סלוניקי.
בתחילה היה רב וראש ישיבה בסלוניקי, ואחר כך כיהן כרב וראש ישיבה באיזמיר, לצידו של רבי עזריה יהושע אשכנזי. בין שני הרבנים היו ויכוחים הלכתיים רבים, שהוגשו להכרעתם של רבני סלוניקי. אחרי פטירתו של רבי עזריה, נשאר רבי יוסף לכהן כרב יחיד בעיר עד יום מותו. הקהילה היהודית באיזמיר נוסדה בשנים אלו, כשהעיר הפכה למרכז החברות המסחריות הבריטיות, הצרפתיות וההולנדיות, ורבי יוסף היה רבה הראשון של הקהילה.
האריך ימים הרבה, ומחבר ספר "קורא הדורות" מעיד שראה אותו באיזמיר בהיותו קרוב למאה שנה.
רבי יוסף היה רבו של שבתי צבי, אולם כאשר החל שבתאי צבי לנהוג כמשיח החרימו. כמו כן היה רבו של רבי דוד קונפורטי, מחבר ספר "קורא הדורות" העוסק בהיסטוריה של עם ישראל. בין תלמידיו של רבי יוסף נמנה גם רבי שבתי פולשטרו, שעלה אחר כך לירושלים והרביץ בה תורה.
רבי חיים בנבנישתי, מרבני איזמיר הצעירים בזמנו, נמנה עם מעריציו הגדולים של רבי יוסף, ומביא בחיבורו "כנסת הגדולה" פסקים רבים ושמועות הלכתיות רבות בשמו.
פסקיו הותירו את חותמיו על העיר איזמיר למשך שנים רבות, ורבי רפאל יוסף חזן, בעל ה"חקרי לב" שחי באיזמיר כמה דורות אחריו, כותב כי "מורינו הרב הגדול כמוהר"ר יוסף אישקאפה ז"ל אשר מימיו אנו שותים בכל חיי העיר".
ספריו
חיבר ספר "ראש יוסף" על הארבעה טורים והבית יוסף. החלק הראשון, על אורח חיים, ראה אור באיזמיר בשנת 1658, וכולל את הלכות פסח, מגילה, חנוכה, תשעה באב ושאר תעניות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכה. החלק השני, על חושן משפט, ראה אור באיזמיר בשנת 1659, וכולל הלכות דיינים, עדות, הלוואות, שמיטה ופרוזבול, כתב ידו, נאמנות, מלוה על המשכון, טוען ונטען. הכרך הראשון של הספר היה החיבור הראשון שהודפס בדפוס העברי הראשון באיזמיר, על ידי המדפיס אברהם בן ידידיה גבאי.
כמו כן חיבר שו"ת בשם "ראש יוסף", הכולל שאלות ותשובות הלכתיות בדיני ממונות, וראה אור בפרנקפורט על האודר בשנת 1709.
חיבור נוסף הוא ספר "עבודת משא", הכולל את מנהגי הקהילה ותקנות המסים של קהילת איזמיר. הספר ראה אור בסלוניקי בשנת 1846.
בספרייתו של רבי דוד אופנהיים היה כרך מחיבורו בכתב יד של רבי יוסף, הכולל חידושים על הרמב"ם עם קצת שו"ת. כתב יד זה שרד עד היום.
נפטר בכ"ו טבת ה'תכ"ב, ורבי ניסים אלגאזי הספידו בהספד שנדפס אחר כך בספרו של רבי ניסים, "שמע שלמה".