רבי יוסי בן חלפתא, תנא בן הדור הרביעי, הוא ר' יוסי סתם שבמשנה ובברייתא [רש"י זבחים נח, א].
כונה גם 'רבי יוסי בריבי' – רבי יוסי החכם, חריף שבדורו [רש"י סוכה כו, א ד"ה רבי יוסי].
חיבר את ספר סדר עולם רבה [סדר הדורות על פי יבמות פב, ב; נדה מו, ב].
התפרנס מעיבוד עורות [שבת מט, א-ב] וכיהן כראש ישיבה בציפורי שבה נפטר[1].
רבו המובהק היה רבי עקיבא [פסחים יח, א] ולמד גם אצל רבי יוחנן בן נורי, אבל נסמך על ידי ר' יהודה בן בבא [סנהדרין יד, א].
תלמידו רבי יהודה הנשיא העריץ אותו כל כך, עד שכאשר היה מקשה על דבריו היה אומר: אנו העלובים מקשים על רבי יוסי? כשם שבין קדשי הקדשים לבין חולי חולין - כך בין דורינו לדורו של רבי יוסי [ירושלמי גיטין ו, ז].
אמרותיו
על ענוותנותו אנו למדים ממאמרו: "מימי לא עברתי על דברי חברי: יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חברי עלה לדוכן - אני עולה" [שבת קיח, ב][2].
"רבי יוסי אומר: לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו" [תענית כא, ב].
"ר' יוסה אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר: ותפקדנו לבקרים" [תוספתא ראש השנה א, יג, וראה מדרש תהילים עב, ד].
אמר רבי יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת. אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתי בחולי מעיים. דאמר מר: רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתי בדרך מצוה. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממושיבי בית המדרש, ולא ממעמידי בית המדרש. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי מגבאי צדקה, ולא ממחלקי צדקה. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו [שבת קיח, ב].
"ולמקוה המים קרא ימים, א"ר יוסי ב"ר חלפתא והלא ים אחד הוא, ומה ת"ל ימים? אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא" [בראשית רבה ה, ח].
"אמר ר' יוסי בר חלפתא לר' ישמעאל בריה, מבקש את לראות פני שכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל" [מדרש תהלים מזמור קה].
"מטרוניתא שאלה את ר' יוסי [בן] חלפתא, מהו הדין שנאמר יהיב חכמתא לחכימין, טיפשין צריך למימר קרא. אמר לה בתי, אם יבואו שני בני אדם אחד עני ואחד עשיר ורוצין ללוות, לאיזה מהם אתה רוצה להלוות, לעני או לעשיר? אמרה לו לעשיר. אמר לה למה? אמרה לו אם מאבד העשיר יכול לפרוע לי, אבל אם מאבד העני מאין יפרע לי. אמר לה ישמעו אזניך מה שפיך אומר, כך אם נותן הקב"ה חכמה לטיפשין והיו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי מרחצאות, אלא נתן חכמה לחכמים שיהיו הוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות" [מדרש זוטא - קהלת פרשה א].
"רבי יוסי בן חלפתא אומר: ויבא עמלק, שבא בעצה, מלמד שכנס כל אומות העולם ואמר להם בואו וסייעוני על ישראל. אמרו לו לא נוכל לעמוד כנגדן, פרעה שעמד כנגדן טבעו המקום הוא וחילו בים סוף, והיאך אנו נוכל לעמוד כנגדן. אמר להם בואו ואתן לכם עצה מה תעשו, אם הם ינצחוני ברחו לכם, ואם לאו בואו וסייעוני על ישראל" [מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דעמלק פרשה א].
עובדות והנהגות
בהיות ר' יוסי בן חלפתא נער ראה אותו אדם אחד ואמר לו: יש לומר לאביך שאתה משחק עם הנערים. אמר לו ר' יוסי: חייך, מה איכפת לך? אם תאמר לאבי הוא מכה אותי, ואתה מרגיל לשונך להיות אומר לשון הרע [מדרש תהלים נ].
"אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח [=והמתין לי] עד שסיימתי תפילתי. לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי: שלום עליך רבי. ואמרתי לו: שלום עליך רבי ומורי. ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך. ואמרתי לו: מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפילה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו שלושה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך. ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה. ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלוש פעמים אומרת כך" [ברכות ג, א].
פעם שאלה מטרוניתא אחת את ר' יוסי בר חלפתא: בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששת ימים דכתיב [שמות לא, יז]: 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'. אמרה לו: ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה? אמר לה: מזווג זיווגים - אשתו של פלוני לפלוני, בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו: אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי, ואני יכולה לזווגם בשעה אחת. אמר לה: אם קלה היא בעינייך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. הניחה והלך לו. מה עשתה? שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותן שורות שורות. אמרה להם: פלוני ישא לפלונית, פלוני לפלונית, זיווגתן בלילה אחת. בבוקר באו אצלה, זה מוחו פצוע וזה עינו שמוטה, זה זרועו פרוקה וזה ירכו תבירה [=שבורה], זה אומר איני רוצה לזו, וזו אומרת איני רוצה לזה. מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: רבי, אמת היא תורתכם, נאה משובחת היא, יפה אמרת כל מה שאמרת. אמר לה: לא כך אמרתי לך? אם קלה היא בעינייך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, שנאמר [תהלים סח, ז]: 'אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות', מהו בכושרות? בכי ושירות – הרוצה אומר שירה וזה שאינו רוצה בוכה. ומה הקב"ה עושה? מזווגן על כרחן, שלא בטובתן [ויקרא רבה ח, א].
"משמת ר' יוסי פסקה הבינה" [ירושלמי סוטה ט, טז].
כשמת רבי יוסי שפעו מרזבי ציפורי דם, מפני שאדם גדול היה [סנהדרין קט, א ורש"י שם].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בכפר חנניה:
ר' יעקב בן נתנאל הכהן, מסע דפלסטינא, מכתב מר' מנחם ב"ר פרץ החברוני, תוצאות ארץ ישראל, שבילי דירושלים, כת"י מוסקבה, רבי משה באסולה, איגרת יחוס האבות מאלמוני, כת"י אילן ה', יחוס הצדיקים, גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (שבחי ירושלים; זכרון בירושלים), איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא, רבי משה חיים קאפסוטו, ידי משה, טוב ירושלים.
מיקום וזיהוי הקבר
קבריהם מכונים בפי הערבים 'בנאת יעקב'. בתמונה ישנה נראה כי הארון הימני [ביחס לפתח של המבנה כיום] יותר גדול מהשמאלי, כך שלפי רבי משה באסולה הימני הוא ר' יוסי [כיום הפכו את מכסי הארונות והמכסה הגדול נמצא על הארון השמאלי]. השני על אף שיוחס לבנו השני ר' שמעון, יודעים אנו שייחוס זה בטעות, שכן ר' חיים ויטאל העיד בשם רבו האר"י כי קבורת ר' שמעון בצפת. יתכן שזה איזה תלמיד של אבא חלפתא או של ר' יוסי כנזכר אצל עולי הרגל. [י. ברסלבי מעיד כי בביקורו בשנת תרצ"ג היו המכסים שמוטים ומונחים על הארץ בסמוך לארונות].