רבי יהודה בן בתירא [השני]
תנא בן הדור השלישי, כנראה נכדו של רבי יהודה בן בתירא הראשון. חי בזמן ר' יהודה הנשיא.
יחד עם חכמים נוספים בני התקופה שעזבו את ארץ ישראל ויצאו לגולה [ספרי דברים פיסקא פ], נסע רבי יהודה לנציבין שבבבל, שם גם הקים ישיבה [סנהדרין לב, ב, וראה מדרש שמואל י, ג ואיכה רבה ג, ו].
חכמי ארץ ישראל שולחים אליו שאלות [יבמות קח, ב], וכמה מהם כמעט יצאו את הארץ בכדי ללמוד בישיבתו, אך חזרו בהם [ספרי דברים פיסקא פ], אך יתכן כי מעשה זה היה אצל ריב"ב הראשון.
הוא העיד על עצמו שהוא מבני בניהם של המתים שהחיה יחזקאל [ראה יחזקאל פרק לז], ואף הראה לחכמים תפילין שהניח לו סבו שהגיעו מהם [סנהדרין צב, ב], אך יתכן כי מעשה זה היה אצל ריב"ב הראשון.
עובדות והנהגות
אודות הגעתו לעולם, מסופר סיפור פלאי:
רבי אליעזר, רבי יהושע ורבן גמליאל היו מהלכים לרומי. הגיעו למקום אחד, וראו שם ילדים עושים גבשושים, ואומרים: כך בני ארץ ישראל עושים, ואומרים: זה תרומה וזה מעשר. אמרו החכמים: מסתבר שיש כאן יהודים. התקבלו החכמים באחד מבתי המקום, וכשהתיישבו לאכול ראו שכל תבשיל שמובא לפניהם עובר דרך קיתון אחד. חששו החכמים שמא מאכילים אותם בעלי הבית מזבחי מתים, ושאלו לפשר הענין. אמר להם בעל הבית: אב זקן יש לי, שגזר על עצמו שלא יצא מן הקיתון עד שיראה את חכמי ישראל. אמרו לו: לך ואמור לו שיצא אליהם, שהרי הם כאן. כשיצא אליהם האב, ביקש מהם להתפלל על בנו שאינו מוליד. אמר רבי אליעזר לרבי יהושע: ראה מה תוכל לעשות כדי לסייע להם. ביקש רבי יהושע שיביאו לו זרע-פשתן, ונראה היה שרבי יהושע זורע את הזרעים על השולחן, והם נבלעים בו ומצמיחים, ורבי יהושע תולש מן הצמחים עד שאחז והעלה אשה בקלעת שערה. אמר לה: התירי את הקשר שעשית. אמרה לו: אינני מתירה אותו. אמר לה: אם לא תתירי אפרסם אותך. אמרה לו: איני יכולה להתירו, שהוא מושלך בים. גזר רבי יהושע על שר הים, ופלטו. והתפללו עליו החכמים, וזכה להעמיד את רבי יהודה בן בתירא. אמרו החכמים: אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו [ירושלמי סנהדרין ז, יג].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו במירון[1]: