רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, המכונה בעל האוהב ישראל מאפטא או הרבי מאפטא, נולד בשנת הת'קט"ו, בעיר ז'מיגריד שבפולין, לאביו רבי שמואל.
חייו:
עוד בילדותו היה לרבנו ידיעה עצומה בתורה אשר נקנו בלימוד ובהתמדה, רבנו היה נצר למשפחת רבנים ידועה, סבו היה רבי העשיל רבו של בעל הש"ך והוא היה מיוחס גם למהר"ם מלובלין ולמהר"ם מפדובא, רבנו היה תלמידם של רבי אלימלך מליז'ענסק ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב.
נישואיו:
רבנו שנא לאשה את בתו של רבי יעקב מטורטשין.
רבנותו:
לאחר נישואיו הוזמן רבנו לכהן כרב בעיר קולבוסוב, בשנת ה'תק"ס עבר רבנו לכהן כאבד בעיר אפטא שבפולין, בעיר זו הייתה עיקר פעולתו של רבנו ובעיר זו החל לכהן גם כאדמו"ר, בני העיר אהבוהו אהבה עזה, לאחר כשמונה שנים בשנת ה'תקס"ח הוזמן רבנו לכהן בעיר כאב"ד בעיר יאסי, תושבי העיר אפטא שאהבו את רבנו, לא הסכימו לוותר על רבם האהוב ולכן אמר רבנו לבני עירו כי תמיד ישארו חקוקים על ליבו וכהוכחה לדבריו אמר להם כי תמיד ישאר שמו על שם עירם "הרבי מאפטא".
כאמור הוזמן רבנו בשנת ה'תקס"ח לכהן כרבה של העיר יאסי שברומניה, אחד מבני העיר רבי יחיאל דניאל שמו שהיה בנקאי ועשיר גדול והבטיח לרבנו כי אם יסכים ויבוא לכהן ביאסי אזי יעמיד לרשותו בית גדול בו יוכל לארח את אורחיו הבאים ללמוד עמו תורה.
בשנת תקע"ד, עזב רבנו את יאס ועבר למז'יבוז שם כיהן כאדמו"ר אך לא כרב.
אדמורו"תו:
כאמור כיהן רבנו כרב ואב"ד בקולבוסוב אך סרב לשמש באדמורו"ת, פעם עת ביקר רבו רבי אלימלך מליז'ענסק בקולבוסוב פנתה אליו הרבנית אשת רבנו ותנתה לפניו את צערה מאחר ורבים מתושבי העיר ואף מחוצה לה מגישים פתקאות עם פדיונות לרבנו והוא מסרב לקחת ודוחה אותם בשתי ידיו, בקשה הרבנית מרבי אלימלך מליז'ענסק שינסה להשפיעה על בעלה לקחת פדיונות מאחר וביתם ריק מכל.
שלח רבי אלימלך לקרוא לרבנו ושאל אותו לסיבת הדבר, ענהו רבנו מדברי רבי עקיבא 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
אמר לו רבי אלימלך: 'לוו עלי ואני פורע' אתה כך פדיונות ואני פורע בכך שאגלה לך איך להיות אדמו"ר ופועל ישועות.
לאחר מכן עבר רבנו לעיר אפטא שם החל רשמית את כהונתו כאדמו"ר, הרבה חסידים היו לרבנו והערצתו אליו הלכה וגדלה. שמונה שנים כיהן רבנו כרבה של אפטא שנים טובות היו, בני העיר העריצוהו, אך רבנו הוזמן לכהן כרבה של יאס והעביר והחסידים הדבוקים בו הלכו עמו, ביאס סבל רבנו מהמתנגדים והמחלוקת הלכה וגברה, רבנו שהצטיין באהבת ישראל כאב מאד על כך.
בשנת ה'תקע"ד בא רבנו אל הנחלה ומנוחה והחל לכהן כאדמו"ר בעיר החסידות מז'יבוז שם הקים בית מדרש גדול העומד עד עצם היום הזה ונקרא בפי כל "אפטער רב'ס קלויז".
מאז בואו למז'יבוז הלך שמעו וגדל, אלפי חסידים באו להסתופף בצלו, רבנו היה ידוע כזקן האדמורי"ם, ושמו נישא בפי כל, מפורסם היה על שם ספרו בשם 'בעל האוהב ישראל מאפטא', היה זה כשנתיים ימים לאחר פטירתו של רבי ברוך רבה של העיר מז'יבוז, ורבנו הוזמן לשבת על מקומו ולכהן בכתר האדמורו"ת בעיר החסידות מז'יבוז במקומו ומעשה שהיה כך היה:
כמה שנים קודם לכן רבנו שמש אז כרבה של העיר יאס שהייתה עיירת מרפא, אנשים רבים היו מגיעים לעיר זו לצרכי רפואה, גם רבנים גדולים הגיעו לשאוף מהאוויר הסגולי השורה בה. באחד השנים, בחודש ניסן, הגיעה רבי יעקב מיארטשוב אחיו של רבי שלום מבעלזא ותלמידו של רבי ברוך ממז'יבוז להתארח בעיר יאס.
כאשר ראה רבנו את רבי יעקב הרגיש עליו שאדם גדול הוא ושאל אותו מי הוא, השיבו רבי יעקב שהוא אחיו של רבי שלום מבעלזא, שאלו רבנו שוב מי הוא, הפעם השיב רבי יעקב כי תלמידו של רבי ברוך ממז'יבוז, כאשר שמע זאת רבנו שמח מאוד והזמינו אליו לחג לסעוד עימו את ליל הסדר.
בליל החג, לאחר עריכת הסדר, יצאו רבנו ורבי יעקב לרחובה של עיר, בדרך הילוכם פנה רבנו לרבי יעקב ואמר לו: ברגע זה אומר רבי ברוך 'שפוך חמתך'. רבי יעקב השתומם לשמע דבריו של רבנו, הביט בשעונו והשעה נחקקה בזכרונו.
לאחר החג חזר רבי יעקב למז'יבוז, נכנס לרבו רבי ברוך וסיפר לו את כל השתלשלות הענינים ששמע וראה אצל רבנו תוך שהוא מדגיש את שאמר לו רבנו בליל הסדר כי ברגע זה אומר רבו 'שפוך חמתך', ורבי יעקב אמר לרבו רבי ברוך באיזו שאה בדיוק אמר זאת.
כאשר שמע זאת רבי ברוך ממז'יבוז השתומם ואמר כי אכן בדיוק באותו זמן החל לומר את 'שפוך חמתך'.
רבי ברוך התפלא מאוד ואמר לרבי יעקב, אם בעיר יאס יש צדיק גדול כזה בעל רוח הקודש כזו חייב אני להכירו, ורבי ברוך צווה על רבי יעקב שישוב ליאס ויביא עמו את רבנו.
כאשר בא רבנו למז'יבוז קבלו רבי ברוך בשמחה עצומה והראה לו חיבה יתרה, שעה ארוכה דיברו ביניהם שני ענקי הרוח, משעזב רבנו את ביתו של רבי ברוך, שבח רבי ברוך את דיבורו של רבנו לפני בני ביתו ואמר להם כי מעולם לא ראה אדם המדבר בלשון זהב כזו כמו רבה של יאס.
זמן קצר לאחר מכן נפטר רבי ברוך ממז'יבוז ורבי יעקב נסע ליאס להזמין את רבנו שיבוא לשבת על מקום רבו, רבנו הסכים ובא להשתקע במז'יבוז שם נשאר עד יום מותו.
מדברי תורתו:
"הנה עיקר חיות הצדיק הוא כשרואה שנישך לזרע ישראל כל מיני חסדים טובים, וכשהם שלמים בכל מיני שלמות, הן בעבודת ה' הן בדרכי העולם הזה שלא יחסר להם שום דבר, זהו חיות הצדיק ותמיד הוא כוסף ומתאווה ומשתוקק על זה. אבל חס ושלום כשהם נעדרים מטובות האלה אז לא יערב להצדיק נפשו". (אוהב ישראל פרשת פנחס)
"כי אי אפשר לבני אברהם יצחק ויעקב שיאבדו ולא יהיה להם חס ושלום תקנה, הלא יש להם חלק אלוקי ממעל". (אוהב ישראל ליקוטים חדשים ש"כ).
פטירתו:
שנים עשר שנים כיהן רבנו בכתר האדמורו"ת בעיר מעז'יבוז, בשנת ה'תקפ"ה ה' לחודש ניסן, קרא רבנו לשני בניו והזהיר אותם שלא יכתבו על מצבתו שום תארים כי שהיה אוהב ישראל, עוד באותו היום נפטר רבנו ונשמתו הטהורה עלתה השמיימה, הלוויתו נערכה במעמדם של אלפים מחסידיו ורבנו נקבר בבית הקברות העתיק שבעיר לשמאלו של ידידו רבי ברוך ממז'יבוז.
מצבתו עומדת עד עצם היום הזה והיא שוכנת בתוך אוהלו של הבעל שם טוב הקדוש.
מילדיו:
רבי יצחק מאיר מז'ינקוב
רבי יוסף משה ממז'יבוז
אשת רבי מרדכי אורנשטיין
מספריו:
אוהב ישראל, על התורה
תורת אמת.
ביהכנ"ס של רבנו:
כאמור הקים רבנו בית מדרש בעיר מזי'בוז שם התפלל, בית המדרש כונה בפי יהודי העיר "דעם רבי'נס קלייזל", ועומד סמוך מאוד לבית מדרשו העתיק של הבעש"ט (בו הקפיד להתפלל פעמיים בשנה).
לאחר השואה האיומה, בה הושמדה גם קהילתה היהודית של מז'בוז', נותר בית הכנסת על עמדו, אולם הפך להיות בית כיבוי האש של העיירה. פנים בית הכנסת נהרס, וכך הוא עמד בעליבותו במשך עשרות שנים.
לפני מספר שנים גאלה אגודת אהלי צדיקים את בית הכנסת והוא פונה מהריסות ומקירות שנוספו לו.
לקריאה נוספת