מר זוטרא
אמורא בבלי בן הדור השישי, עמד בראש ישיבת פומבדיתא.
תלמידו של רב פפא [יבמות עה, ב; כתובות צא, א] וחברם של רב אשי [מנחות לה, ב], שעמד בראש ישיבת סורא, ושל אמימר שעמד בראש ישיבת נהרדעא. יחד סעדו ונחלקו בהלכות סעודה [ברכות מד, ב ועוד], יצאו לדרך, שוחחו בדברי תורה [בבא מציעא כב, א] ופסקו הלכות [כתובות סג, ב].
אמרותיו
"אמר מר זוטרא: אגרא דתעניתא צדקתא" - כלומר, שעיקר השכר אינו על התענית עצמה, כי אם על הצדקה שנותנים לעניים כדי שיאכלו לאחר הצום [ברכות ו, ב ורש"י שם].
בבואו לנחם את רבי אשי חבירו, חיבר מר זוטרא נוסח לברכת אבלים: "הטוב והמטיב, אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, לוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט, שהכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו, ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו, גודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים" [ברכות מו, ב].
"דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא: כל מי שקורא ושונה, ורואה טרפה לעצמו, ושימש תלמידי חכמים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" [חולין מד, ב].
באיגרת רב שרירא גאון [ג, ג] מובא כי ביום פטירתו היתה זוועה בעולם ונזדעזעה הארץ, וראה מש"כ בזה ביוחסין השלם.
עובדות והנהגות
בכל לילה, כאשר היה מר זוטרא פורש למיטתו, היה נוהג לומר: "שרי ליה לכל מאן דצערן" – כלומר, שמוחל לכל מי שעשה לו עוול במהלך היום [מגילה כח, א].
בשבתות הרגל, כשהיו אמימר ומר זוטרא מגיעים לבית המדרש, היו עבדיהם מרימים אותם על כתפיהם כדי שיגיעו במהירות למקומם. לדעה אחת נעשה דבר זה בכדי שלא להטריח את הציבור שעמד על רגליו לכבודם [ביצה כה, ב].
"שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה... כגון מר זוטרא דמצלי על חורנין ומתעני ועל נפשיה לא מיתעני [=שהיה מתפלל ומתענה על צרתן של אחרים, אבל על צרת עצמו לא היה מתענה] [ירושלמי מעשר שני ה, ה].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בברעם:
איגרת יחוס האבות מאלמוני, יחוס הצדיקים (גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים), איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא (רבי משה חיים קאפסוטו), ידי משה.
דרכי גישה
בסמוך לקבר אסתר המלכה, בור רחב, עליו נבנה מבנה ישן, הרוס ברובו.
מיקום וזיהוי הקבר
על פי עדות עולי הרגל, מר זוטרא קבור בסמוך לאסתר המלכה ולנחמן קטופא. אכן בסמוך לשניהם נמצא הציון הזה, שגם עליו נבנה מבנה ישן שרובו הרוס.