רבי שמשון ברסקי נולד בשנת תרל"ד לאביו ר' ישראל מנדל, בנו של 'רבי שמשון מהיער', ולאמו בת ר' אפרים, בנה של מרת שרה בת רבינו הקדוש.
מבקש אמת היה בכל מאודו. בימי נעוריו זכה להסתופף בצלו של החסיד הנלהב רבי משה ברסלבר תלמידו המובהק של רבי נתן, והוא אשר הביאו לפני ולפנים, הטעימו מיֵינָה של תורת רבינו, ומסר לו שיחות וסיפורים המלהיבים את לב שומעיהם לעבודת ה' יתברך, אותם שמע מפי מוהרנ"ת.
באותה תקופה שהה במחיצת רבי משה, החסיד רבי ישראל קרדונר; וכך זכו שני החסידים הצעירים, שידידות אמיצה נקשרה ביניהם, לשתות מבארו של תלמיד מובהק זה את מימי ה'נחל נובע', וברבות הימים – להפיצם על פני תבל.
הֶרגש עמוק ומופלא היה לרבי שמשון בכל דיבור מדברי רבינו. כשהיה לומד ברבים בספרי רבינו, היו השומעים שותים בצמא את דבריו שנאמרו בחן ובנעימות; כיאה לתורתו של רבינו, התאימם לגדולים וקטנים כאחד.
בקרב בני חבורתו באומן, נראו בעלי-מלאכה שתפילתם המתונה והמשתפכת היתה כשל צדיקים מופלגים, והכרת פניהם העידה על אמונתם האיתנה בבוראם.
רצון עז יקד בקרבו, להגיש את דברי רבינו לכל שכבות הציבור; לשם כך כתב את ספרו 'ליקוטי עצות המבואר' (כיום 'העצות המבוארות' בלשה"ק) באידיש, שפה שהיתה מובנת לפשוטי העם. אך לא רק להם ייעד את ספרו – "אפילו הגדולים ובקיאים מאד בחכמת התורה," כותב הוא בהקדמה, "אם יעיינו בהליקוטי-עצות הזה ובביאורו באמת ובתמימות כראוי – בודאי יתחדשו ויתעוררו ליראת ה' ולשמירת מצוותיו."
דגש מיוחד שם רבי שמשון ברסקי על עבודת ה' פנימית: אמונה וביטחון, תפילה בנעימות ובחיות, ובהתבוננות בדעת הצדיק.
באחד ממכתביו לבנו ר' נתן שהתגורר בלובלין, אנו מוציאים אותו כותב: "נראה לעניות דעתי, כי זה שנמצאים במדינתך דורשים ומשתוקקים דייקא לאלו ה'ליקוטי הלכות' שקשה למוצאם (-החלקים שהיו נדירים אז, מחלק ב והלאה), זה מעשה היצר הרע הרוצה לרחק ולדחות מלעסוק באלו הליקוטי הלכות הנמצאים בנקל, כי באמת על ידי הליקוטי מוהר"ן הקדוש, ועל ידי הליקוטי הלכות אורח-חיים חלק א', אם ילמדו בו באמת, לעשות ולקיים – יכולין להיות צדיק גמור באמת".
כאותו לפיד אש המבעיר את כל סביבותיו, היה מבקר לפרקים בערים שונות שבהן התעורר צימאון לדעת הצדיק, ומרווה נפשות בדברי אמת ואמונה. נסיעות רבות ערך לפולין, בראותו את הכמיהה האדירה לדבר רבינו. בכל מקום בואו, השאיר אחריו מקורבים נלהבים המקושרים בעבותות אהבה לצדיק ולדעת קודשו.
תפילתו של רבי שמשון, היתה פירוש מוחשי לדברי רבינו על התפילה שהיא בבחינת "מיין מתיקין" (ליקוטי מוהר"ן ח"א נ). עומד היה מול הכותל הצפוני ב'קלויז', ליד החלון המשקיף אל ציון רבינו, אינו זע כמעט, אך לבו בוער ברשפי שלהבת וקולו החרישי משתפך במתיקות שלא מעלמא הדין. אחד החסידים שהציץ פעם מבעד לחלון, נבהל ממראה עיניו: פניו של רבי שמשון היו אדומות ולוהטות, ושטופות בדמע…
ביום ראשון, א' בסיון שנת תרצ"ה, עלתה נשמתו למרומים (על פי מה שכתב בנו ר' נתן בליקוטי עצות ע"ט שהדפיס בלובלין, מודעת אבל שהדפיסו חסידי ברסלב בורשה, עדות רלי"צ בנדר – וכך מקובל אצל המשפחה עד היום). הוא נטמן באומן, סמוך ונראה לציוניהם של רבי נפתלי תלמיד רבינו, רבי נחמן מטולטשין ובנו רבי אברהם, ועוד מגדולי חסידי ברסלב.
אולם, יש לציין כי ר' אברהם שטרנהארץ (שהתגורר אז באומן), במכתב מיום שלישי באותו שבוע, כותב "ותדע ידידי יקירי שזה ידידינו הרב רבי שמשון שבק לן חיי ביום אתמול בהספירה נצח שבמלכות" (שארית ישראל, מכתב ל"ז) ולפי זה נפטר ר' שמשון ביום שני, ב' סיון תרצ"ה.
מספריו:
עצות ישרות
לקוטי עצות המשולש
מקור: שער ברסלב
