רבי שמחה ביק, נולד בראש חודש סיוון ה'תקפ"ט, לאביו רבי שאול יששכר ביק אבד"ק מז'בוז' ולאמו מרת פעסיא בת רבי צבי אריה רפאפורט אבד"ק מז'בוז'.
ילדותו:
ביום טוב שני של חג השבועות נכנס רבנו בבריתו של אברהם אבינו, כשזקנו, רבי צבי אריה רפאפורט משמש כסנדק. אחרי הברית בירכו זקנו ואמר: "שפניו יאירו ביום מתן תורה, בתורה הקדושה ושיזכה להיות שומר הברית, ובזכותה ינצל מכל רע", והוסיף: "וואס הער וועט זיין ווייס איך נישט, אבער א שומר הברית וועט הער זיין" ובלשון הקודש: "מה שהוא יהיה איני יודע, אך שומר הברית הוא יהיה".
מסופר, כי פעם אחת לקחו אביו לסעודת ראש חודש שערך רבי יצחק מאיר מז'ינקוב במז'בוז', תוך כדי העודה דרש רבי יצחק מאיר בדבר תורה ואמר כי סעודת ראש חודש רמוזה בשמה של סרח בת אשר, סר"ח ראשי תיבות סעודת ראש חודש.
רבנו שהיה אז כבן שלש, הגיב, שהשם סר"ח מרמז אף על יום הולדתו, סר"ח ראשי תיבות ראש חודש סיון... רבי יצחק מאיר מז'ינקוב ששמע את הילד התפעל מאד מחריפותו והציע לאביו רבי שאול יששכר שיצניעו מחשש עינא בישא.
נישואיו:
רבנו נשא לאשה את מרת יענטא בת רבי ראובן מהעיר אומן שבאוקראינה.
רבנותו במז'בוז':
בראש השנה ה'תרכ"ג, נפטר הגאון רבי יחיאל מיכל מרגליות, רבה של מז'בוז', הקהילה נותרה ללא רב ומנהיג. ראשי הקהילה שרצו להחזיר עטרה ליושנה, עטרת רבני רפאפורט - ביק, נתנו עיניהם ברבנו, להשית עליו את כהונת הרבנות.
ראשי הקהל לא התמהמהו ולמחרת היום, בצום גדליה שנת ה'תרכ"ג כתבו את "כתב הרבנות" עבור רבנו, עליו חתמו מאות מבני הקהילה.
לאחר שהוכתר רבנו כרב ואב"ד מז'בוז' החלו רבים מחסידי ז'ינקוב שהתגוררו במז'בוז' להצר את רגלי רבנו ובהסכמת רבם רבי משולם זוסיא מז'ינקוב הביאו החסידים רב חדש מוורשא.
המינוי גרם לפילוג גדול במז'בוז', כאשר רוב הציבור עמד לצידו של רבנו, שנודע בגדלותו וגאונותו. כעבור תקופה התגלה כי הרב שהביאו חסידי ז'ינקוב הינו עריק מהצבא, החסידים שחששו פן יובלע לכל יהודי העיר בגינו הוכרחו לשלם לו סכום עצום, של שלש מאות רובל ושלחוהו לנפשו.
לימים אמר רבי משולם זוסיא כי הוא מתחרט על שביא רב חדש למז'בוז' והוסיף כי מעשה זה היה מעשה שטן מצד הייצר הרע והס"מ שהטעו אותו.
רבנותו במאהליב:
חמש שנים כיהן רבנו כרב ואב"ד בעיר מז'בוז', באותן שנים פרחה העיירה בהנהגתו והשפעתו ניכרה בכל פינה.
באותם חמש שנים גדלה משפחתו של רבנו, אך משכורתו נשארה כשהייתה ביום מינויו. בני הקהילה שלא היו אמידים במיוחד לא יכלו להרשות לעצמם להגדיל את שכר רבם ובבית רבנו הגיעו מים עד נפש.
רבים היו ההצעות שקיבל רבנו מקהילות גדולות וחשובות, אחת מהן הייתה קהילת מאהליב שבאוקראינה שאף הבטיחה לרבנ וסכום נכבד של כסף בו יוכל לכלכל את בני משפחתו ברווח ויוכל לשוב ללימודו לא דאגה.
על אף הקושי הגדול שהיה לרבנו לעזוב את עיר אבותיו, ולוותר בכך על חזקת הרבנות בעיר מז'בוז' ערש החסידות, קיבל רבנו את הזמנתם ובלית ברירה נעתר לבקשתם.
בשנת ה'תרכ"ח העתיק רבנו את דירתו מהעיר מז'בוז' ועבר כהן כרבה של של קהילת מאהליב המעטירה. ועל מקומו במז'בוז' הושיב רבנו את אחיו הצעיר רבי צבי אריה ממז'בוז'.
גדולתו:
באותם ימים נודע רבנו כצדיק גדול ושמו התפרסם בכל גאלציה כגאון עצום. חשיבות יתירה נודעה לרבנים שקיבלו "כתב סמיכה" מרבנו.
בשנת ה'תרנ"ה השתתף רבנו באסיפת רבנים חשובה שהתקיימה בעיר דריזימינין הסמוכה להורדנא, במטרה לבטל את גזירת הממשלה על איסור השחיטה. באסיפה השתתפו גדולי תורה רבים, ביניהם: רבי חיים הלוי סולאוויצ'יק, רבי איצלה מפונוביץ' ורבי צבי הירש מקאוונא ועוד.
רבנו כובד במהלך האסיפה לשאת דברים והצליח לסחוף את הקהל, כעבור זמן הוכתרה האסיפה בהצלחה כאשר הגזירה בוטלה.
כאשר נפטר אחיו רבי צבי אריה ממז'בוז' והניח אחריו אלמנה ויתומים בלי מקור פרנסה, נתן להם רבנו במתנה את החנויות במז'בוז' שקיבל בירושה מאביו, וכתב להם שהוא מוותר להם על הכל שלא על מנת להחזיר.
באותם שנים גזרו השלטונות ואסרו ללכת בלבוש חסידי ביניהם השטריימל, אך רבנו לא שם לבו לגזירותיהם ומסר את נפשו על הלבוש היהודי והחסידי כאחד. כך גם בחתונת בנו חבש רבנו את ה"שטריימל" לראשו והתהלך בראש מורם, רבנו נאסר על ידי השלטונות וברוב שתדלתנות הצליחו לשחררו.
מנהגיו:
רבנו ייסד את מנהגיו על פי ההלכה ועל פי הקבלה:
רבנו נהג לברך ברכת המזון על הכוס בכל ימות השבוע.
כל ערב שבת, הדליק רבנו בביתו שישים ושלש נרות כמנין שם הוי' עם המילואים.
כל שבת הקפיד רבנו להתפלל 'קבלת שבת' לפני התיבה, כדי להתפלל עם טלית.
רבנו לא מכר כלל את חמצו, וכך גם כתב בצוואתו, שלא ימכרו חמץ.
חמץ של קהל מכר רבנו לנכרית דווקא ולא לנכרי.
את כוסו של אליהו הנביא מזג רבנו בתחילת עריכת הסדר, ועמדה עד סיום הסדר ובשבת חול המועד קידשו על כוס זו.
בכל מקום שנסע, לקח עמו רבנו את השוחט שלו, רבי דוד, כי לא אכל משחיטת אחרים.
פטירתו:
ביום י' אדר ב' שנת ה'תרנ"ז, נפטר רבנו ונשמתו עלתה בסערה השמיימה.
על פי צוואתו עשה בו השוחט רבי דוד את הטהרה וקיים בו ארבע מיתות בית דין.
מנוחתו כבוד בבית העלמין במאהליב שבאוקראינה.
הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי
ותאזרני שמחה
יום א' יוד אדר שני שנת תרנ"ז לפ"ק
פ"נ ה"ר שמחה בה"ר שאול ישכר
נכד הגאון ר' העשיל והגאון ר' פייבוש
מקראקא והגאון בעל חכם צבי ובנו
הגאון ר' יעקב עמדין והגאון ר' שמחה
כהן רפאפארט ובנו הגאון ר' חיים
רפאפארט והגאון ר' נפתלי כ"ץ
והגאון מוהר"ל מפראג והגאון מהר"ם
מלובלין ועוד ועוד.
זכותם ימליצו טוב בעד נשמתו העלובה
יזכה לישב בסתר עליון בצל ש' יתלונן
ויניח ויעמוד לגורלו לקץ הימין
מספריו:
רבנו כתב הרבה מאד מחידושי תורתו אך רובם נאבדו ונעלמו, רק מעט מאד נשארו אצל צאצאיו.
הגאון רבי משה צבי ארה ביק שהיה נכד אחיו הדפיס את הערותיו של סידור "עמודי שמים".
מילדיו:
רבי חיים יעקב ממלא מקומו בק"ק מאהליב
רבי יצחק שחזר לכהן בעיר מז'בוז' ובכך המשיך את ששלת רבני מז'בוז' למשפחת ביק.