ב"ר יהודה לייבוש



רבי מנחם מנדל מורגנשטרן, המכונה 'השרף מקוצק', נולד בשנת ה'תקמ"ז, בעיירה גוריי שבמחוז לובלין - בדרום - מזרח פולין, לאביו רבי יהודה לייבוש מורגנשטרן ב"ר מנחם מנדל ב"ר לייבוש אשר היה תלמיד חכם מופלג ובעל בעמיו אשר פירנס על שולחנו עשרה תלמידי חכמים והיה בעל צדקה מופלג, ולאמו מרת אסתר בת רבי ישכר בער הלוי סגל תלמיד הבעל שם טוב.

 

ילדותו:
כאשר הגיעה שעתו הפקידוהו הוריו אצל המלמד ב'חיידר', רבנו אשר בעל כשרון מופלג ובעל תפיסה מהירה קפץ מכיתה לכיתה עד כי בלית ברירה הוציאו אביו מה'חיידר' והושיבו ללמוד עם חברותא אשר תתאים לכשרונותיו.

הדרך של האמת הרצופה אותה בחר רבנו עוד מקטנותו, הפכה אותו לבלתי אהוד בעליל, הוא אשר לא סבל את השקר ואף היה מוכיח את השקרנים גם עם היו גדולים הימנו, דבר אשר כאמור לא גרם לאהדתו.
 

לאחר תקופה בה למד בעיר הולדתו גוריי, בה לא מצא שפה משותפת עם יושביה, ואף לא נמצא עבורו מלמד מתאים אשר ידע למדו תורה כפי כשרנותיו, שלחו אביו לעיר זאמושץ שבפולין, ללמוד תורה בישבתו המפורסמת של הרב ואב"ד זאמושץ, הרב יוסף הוכגלרנטר בעמ"ס משנת חכמים, אשר הוביל את הנער לשביל רצוף בתורה ועבודת ה' על דרך האמת כפי אשר שאף הנער עוד מקטנותו.

 

נישואיו:
עד גיל עשרים לא הסכים רבנו לישא אישה, באומרו כי ברצונו לשבת ללמוד בנחת, כאשר הגיע רבנו לגיל עשרים פנה לאביו ואמר לו כי ברצונו להתחתן.

ככל הנראה חשש רבנו למאמרו של התנא דבי רבי ישמעאל: "עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע לעשרים ולא נשא אומר תפח עצמותיו" [קידושין כט].

מששמע אביו לבקשתו פנה לעיר טומשוב השכנה ומצא לבנו אשה נאה וחסודה, עוד באותה שנה נשא רבנו לאשה את מרת גליקל בת רבי אייזיק רייז מטומשוב.
 

רבנו עבר לגור עם זוגתו בעיר חותנו טומשוב שם המשיך לשבת על התורה ועל העבודה בעודו סומך על שולחן חותנו אשר הבטיח לרבנו נדוניה גדולה ומזונות לכל ימי חייו.

רבי איזיק רייז חותן רבנו היה בעל הבית נחבד ובעל בעמיו, תמיד היה אומר: "היה אדיב כלפי בני אדם ויהיו גם הם אדיבים כלפיך".

 

בחיפוש אחר הדרך:
אביו של רבנו לא היה מן החסידים אך ברבנו כנראה נדבק הלהט החסידי של זקנו אבי אמו רבי דוד הלפרין ובשנת ה'תקס"ח לערך החל רבנו לתור בשדות החסידים ולתור אחר רבי שיוכל להניהגו בדרך הישרה.

לראשונה נסע רבנו ללובלין אל רבי יעקב יצחק הורביץ החוזה מלובלין אשר כיבדו מאד ואף שלח את משמשו לבקש מרבנו כי יבוא להתפלל בבוקר במנינו אשר היה מיעד אך ורק לחבריא קדישא.
 

זמן קצר לאחר מכן נסע רבנו לפרשיסחא אל רבי יעקב יצחק רבינוביץ היהודי הקדוש מפשיסחא, אשר דרכו מאד מצאה חן בעיני רבנו אשר דבק בו והפך להיות לאחד מבחירי תלמידיו עד ליום פטירת רבו.

כאשר הגיע רבנו פעם ראשונה לפשיסחא גער בו היהודי הקדוש בחביבות ואמר לו "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו" [איכה ד]. דיבור אשר נחקק בליבו עד סוף חייו.

 

צדיק ורע לו:
באותה תקופה לא היה לו לרבנו בביתו אפילו פרוסת לחם, אמנם חמיו הבטיח כי יפרנסו עד סוף חייו אבל לאחר שירד מנכסיו לא הצליח לעמוד בכך. רבנו אשר כל נפשו הייתה שקועה בתורה לא נתן ליבו לכך ועצתו מכרה אשתו הכשרה ומישכנה את כל כלי הבית עד שאפילו לא נותר להם מיטה לישון בה או כסות להתכסות בה.
 

כל אלה היו צרותיו הקטנים של רבנו אשר כל ילדיו נולדו ונפטרו בזה אחר זה. רק בנו הבכור רבי דוד הצליח להתגבר על כל מחלותיו וכל זאת יחד עם כך שהילד צם יותר מאשר אכל.
רבנו לא הסכים מעולם לקבל נדבות והיו רבים שניסו לשכנעו כי יאות לקבל אפילו הלוואה כדי להשיב את נפשות בני ביתו, אך כל זאת ללא הועיל.

 

פטירת רבו מפשיסחא:
בשנת ה'תקע"ד י"ט לחודש תשרי נפטר רבי יעקב יצחק היהודי הקדוש מפשיסחא, החסידים התפלגו ביניהם, חלקם קבלו את מרותו של רבי משה מללוב, חלקם בחרו ברבי ירחמיאל בנו של היהודי הקדוש מפשיסחא, אולם רוב החסידים כולל רבנו בחרו ברבי שמחה בנים בונהרד מפשיסחא מחסידיו הבולטים של היהודי הקדוש מפשיסחא.

 

אדמו"רות:
שלש עשר שנה נהג רבי בנים מפשיסחא באדמו"רות עד אשר נפטר ביום י"ב אלול ה'תקפ"ז.

לאחר פטירת רבי בונים, שוב נחלקו החסידים, חלקם קיבלו עליהם את מרות רבי אברהם משה בנו יחידו של רבי בונים מפשיסחא, בעוד רוב רובם הכתירו את רבנו לממלא מקום, לאדמו"ר ולמנהיג.

בין החסידים הבולטים שקיבלו את הנהגת רבנו, היה רבי יצחק מאיר אלתר מווארשא אשר לימים נודע כבעל החידושי הרי"ם, והרבה חסידים הלכו בעקבותיו ופנו אף הם לקבלת מרות מרבנו.
 

את תחילת הנהגתו עשה רבנו בעיר טומשוב בה גר, חסידיו דבקו בו בכל ליבם בעודם לומדים על דרך רבם, לימוד גמרא בעיון בשילוב סברות חסידיות, על דבר אחד הקפיד רבנו יותר מכל - שלעולם לא לזוז מן האמת. "גם מול הגמרא צריך להיות איש אמת" אמר פעם רבנו.
 

על תקופת הנהגתו בטומשוב התבטא פעם רבנו כך:
"בטומשוב ביקשתי לא יותר ממאתיים שלש מאות חסידין, אלא שיהיו גדולים כמו שהיה הבעש"ט, ובפשטות שיהיו מסוגלים לחבוש לראשם עלי כרובבמקום כיפה ולאזור את מותניהם בקש ולצעוק בקול - 'לה' הארץ ומלואה'".

 

קוצק - שרפים וקדושים:
לאחר כשנה בהם ישב רבנו על כס האדמו"רות בטומשוב, נאלץ לנדוד למקום אחר עקב מחלוקת שקמה עליו. רבי מתתיהו קורנר - הרבי מקוסוב שהיה תלמידו של רבנו, התקבל בדיוק לכהן כרב ואב"ד בעיר קוצק שבפולין, אי לכך פנה רבי מתתיהו לרבנו והציע לו כי יבוא לדור בעיר קוצק ונמק את עצתו בכך כי במקום בו המרא דאתרא הוא תלמידו לא יקומו החולקים נגדו.
רבנו קבל את עצת רבי מתתיהו תלמידו ועבר לגור בעיירה קוצק אשר שמה דבק בו ובששלתו.

 

נישואיו בזיוו"ש:
בשנת ה'תקצ"ז נפטרה הרבנית מרת גליקל ונטמנה בעיר וורקא.

צער רב היה לו לרבנו שנתאלמן זה עתה, רק בן אחד, דוד'ל נותר לו מאשתו הראשונה והרי חייב כל אדם מזרע ישראל במצוות פריה ורביה המחייבת לפחות בן ובת.

רבי יצחק מאיר בעל החידושי הרי"ם מגור, שמע כי רבנו נתאלמן, קרא לתלמידו רבי מרדכי יוסף ליינער ובקשו שיילך לרבנו להציע לו את אחות אשתו הבתולה.

רבנו קיבל את הצעתו ובסימן טוב ומזל טוב נשא לאשה את מרת חיה בת רבי משה ליפשיץ המכונה רבי משה חלפן, ובכך הפך רבנו להיות גיסו של רבי יצחק מאיר אלתר מגור תלמידו.

 

עשרים שנות התבודדות:
משנת ה'ת"ר החל רבנו להתבודד בחדרו וכמעט ולא התראה עם חסידיו, רבנו המשיך לנהוג את אדמו"רותו ביד רמה, אך לא פנים מול פנים.

רבנו אף הפסיק ממנהגו לערוך שולחן "טיש" כדרך האדמו"רים, רק בשבת יום טוב היה רבנו מגיע לבית מדרשו כדי לעלות לתורה. לאחר מכן היה רבנו פונה לחסידים ומבקשם כי יעזבוהו לנפשו ושיילכו כל אחד לדרכו בטוענו כי אינם מחפשים את האמת.

אך עם כל זאת, אלו שבאמת חפשו את דרך האמת זכו לקבלה מפיו, החסידים שבאמת באו לקבל את דרכו וחיכו לזמן המתאים, אכן זכו לכך.
 

כאשר סיפרו פעם לרבנו על איזה צדיק שאמר שבכוחו להחיות מתים, התבטא רבנו ואמר: "להחיות מתים, הלוא זה עניינו של הקדוש ברוך הוא, צדיק אמיתי צריך שידע להחיות את החיים".

 

פטירתו:
בשנת ה'תרי"ט בחודש שבט, התהלך רבנו בחדרו ולפתע נפל מתעלף, מיד הזמינו בני משפחתו רופא אשר קבע כי יש לרבנו מחלת לב רצינית אשר יחד עם לחץ דמו הגבוהה ודלקת הפרקים מצבו אנוש. הרופא אסר על רבנו לזוז ממטתו.

רבנו לא התייחס לדברי הרופא וברגע שחזרו כוחותיו קם מהמטה להמשיך בעבודתו הקדושה. כעבור כמה ימים התעלף רבנו שוב, הרופאים שהוזעקו למקום קבעו כי רבנו מסכן את חייו בכל פעם שהוא יורד ממטתו. בני המשפחה אשר חששו לחיי רבנו שלחו לקרוא לתלמידו האהוב רבי יצחק מאיר אלתר מגור אשר ישב ליד מיטת רבנו עד לשעת פטריתו ממש.
 

ביום חמישי כ"ב שבט ה'תרי"ט רבנו שוכב על מיטת חוליו משוחח עם רבי יצחק מאיר מגור אשר עומד כפוף לבל יחמיץ מילה מדברי רבנו. לפתע פסק רבנו מלדבר הושיט את ידיו לראשו ובכיפתו הגדולה כיסה את עיניו ונשמתו עלתה בסערה השמיימה.

 

מספריו:
רבנו לא חיבר ספרים מימיו אך מדברי תורתו ודרשותיו נאספו ונלקטו בספר:
אהל תורה.
להבות אש.

 

מילדיו:
רבי דוד מקוצק
רבי בנימין
רבי משה ירוחם
מרת שרה צינא אשת רבי אברהם מסוכוטשוב
מרת ברכה אשת רבי דב זאב הכהן רפפורט