רבי יעקב יצחק רבינוביץ המכונה "היהודי הקדוש", נולד בשנת 5תקכ"ו, בעיר פשדבוז שבפולין, לאביו רבי אשר מפשדבוז ולאמו מרת דכיא.

יחוסו:
רבנו הינו נצר למשפחת רבנים מפוארת אשר יחוסם מגיע עד לרבי יצחק הלוי אחיו של רבי דוד הלוי בעל הט"ז.

ילדותו:
כבר בהיותו ילד נודע רבנו כבעל כשרונות עצום ובהיותו רך בימים קבלו הרב רבי אריה לייב חריף היילפרין ראש ישיבת פשדבוז.
רבנו היה גדול בענוונותו כפי שהיה גדול במוחו והסתיר את מעשיו ב"הצנע לכת עם 5". אביו שדאג לחינוך הנער היה מרבה להוכיחו ומייסרו בשבט המוסר. פעם אחת מצאו אביו בשעות הליל המאורות מתבודד בבית הכנסת ועובד את 5 במתיקות מענגת או אז הפסיק אביו להוכיחו ולמד להכיר בגדולת בנו.

הוי גולה למקום תורה:
לאחר תקופה בה למד רבנו בישיבה בפשדבוז, החל להרגיש כאילו וכבר מיצה את עצמו במקום זה וכי הגיעה שעתו לגלות למקום תורה, ארז רבנו את חפציו ויחד עם חברו רבי ישעיה נסע ללמוד בעיר ליסא בישיבת הגאון רבי דוד טיבלי אשר היה נחשב לאחד מגדולי הלומדנים בדורו.
בליסא למד רבנו עוד כמה שנים ומשם פנה לעיר אפטא, עיר התורה והחסידות, שם חזר ללמוד אצל ראש ישיבתו הראשון רבי אריה לייב חריף שהספיק ביינתים לעבור לאפטא.

נישואיו:
באפטא נודע רבנו כאחד הבחורים המצטיינים בישיבתו ורבים ייחלו לקחתו לחתן.
בשעה טובה ומוצלחת נשא רבנו לאשה את בתו של אחד מנכבדי העיר אפטא אשר הבטיח לחתנו לכלכלו על מנת שיוכל להמשיך לשבת על התורה ועל העבודה.
הסדר זה לא ארך זמן רב מאחר וחותן רבנו אשר לא השיג בנפשו את גדולת חתנו ויחד עם זאת הגיעו מנהגיו המשונים של רבנו שהעלו את חמתו והוא גרש את הזוג הצעיר מביתו.
באותם ימים חי רבנו חיי עוני ומחסור, בקושי היה לו היכן להניח את ראשו.

ראש הישיבה:
לאחר כמה שנים נתבקש רבו רבי אריה לייה הלפרין לבוא ולכהן כרב ואב"ד בעיר סאכטשוב, לפני שעזב מינה רבי אריה לייב את רבנו ובקשו כי יאות לקחת את מקומו ולעמוד בראש הישיבה.
לאחר שהסכים רבנו לעמוד בראש הישיבה והחל למסור שיעורים החלו כולם לראות את גאונותו, מכל פולין באו בחורים ללמוד בישיבתו אך רק הטובים והמוכשרים שבהם הצליחו באמת לרדת לעומק דבריו ולהגיע לסוף דעתו.

התקרבותו לחסידות:
באותם ימים הגיע לאפטא רבי משה לייב שלימים נודע כרבי משה לייב מסאסוב. מהר מאד נקשרה נפש רבנו בנפשו, לאחר שראה רבנו את דרך הנהגתו של רבי משה ליייב החליט כי מקומו יהא בין תלמידי הבעל שם טוב.
בתחילה פנה רבנו אל בעל האוהב ישראל מאפטא שם ישב תקופת מה. באותה תקופה חי רבנו שנים אחדות בהתבודדות ובהסתר כמלמד תינוקות בכפרים ולאחר מכן החליט בהשפעת רבי דוד מלעלוב לנסוע אל החוזה מלובלין.
רבנו העריך מאד את רבי דוד מלעלוב ופעם אף שהה אצלו כשלש חודשים בכדי ללמוד אהבת ישראל מה היא.

אדמו"רותו:
כאשר ישב רבנו בלובלין אצל החוזה היו החסידים מתאספים סביבו ולומדים תורה מפיו, בכל פעם כאשר היה איזה יהודי מגיע אל החוזה מלובלין היה הוא שולחו קודם אל רבנו שילמד ממנו חסידות.
החוזה ראה בו את ממשיך דרכו ועוד בחייו נעשה למעין "משנה" שלו. חבריו לא קראו לו בשמו מאחר ושמו היה כשם רבו -החוזה מלובלין רבי יעקב יצחק הורביץ, ולכן כינוהו "היהודי הקדוש"
בדרך זו הפכו החוזה מלובלין לאדמו"ר ואלפים החלו נוהרים אליו מכל עבר, לקבל את הדרך הפשיסחאית אשר הייתה מבוססת על אהבת ישראל, לימוד, אמת ללא שמץ של שקר וביטול כל חלקיק של גאווה.

פטירתו:
בשנת 5תקע"ד יום 3 דחוהמ"ס י"ט לחודש תשרי נפטר רבנו הקדוש ונשמתו עלתה בסערה השמיימה.

מילדיו:
רבי ירחמיאל מפשיסחה
רבי נחמיה מביכובה
רבי יהושע אשר מזיליחוב
בתו, אשת רבי משה מלעלוב

מספריו:
כתר היהודי
תורת היהודי
נפלאות היהודי
תפארת היהודי

מתלמידיו
רבי שמחה בונים מפשיסחה
רבי אשר מללוב
רבי יעקב צבי מפוריסוב
רבי מאיר שלום מקאלושין
רבי אבלה מעיר חדש
רבי איתמר מקונסקי-וולה