רבי יוסף יצחק שניאורסון המכונה הריי"צ מליובאוויטש, נולד בשנת 5תר"מ י"ב לחודש תמוז, לאביו רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר החמישי לשושלת חב"ד, ולאמו מרת שטערנא שרה.

חייו:
בנערותו בשנת 5תרנ"ה לקחו אביו עמו להשתתף ב"אסיפת עסקני הכלל" בקאוונא, שעסקה בענייני השעה הנוגעים לכלל יהודי רוסיה הצארית, רבנו אף נעשה למזכירו הפרטי של אביו, ובשנת 5תרנ"ו השתתף באסיפה בעיר ווילנא.

נישואיו:
בשנת 5תרנ"ז בהיותו בן שבע עשרה נשא רבנו לאשה את מרת נחמה דינה בת רבי אברהם.
שנה לאחר נישואיו מינהו אביו להנהלת ישיבת 'תומכי תמימים' שנוסדה באותה עת ולימים הייתה לרשת ישיבות עולמית.

פועלו:
באותם ימים החלה לנשוב ברוסיה הרוח הקומנסטית שחלק ממטרתה הייתה למחוק כל סממן יהודי דתי, כתשובה לכך סובב רבנו בכל ערי רוסיה והקים רשת חשאית לשימור הגחלת היהודי, לא רק ברוסיה עצמה אלא אף מחוצה לה, במשך מסעותיו הגיע רבנו לווילנא, בריסק, לוד7, קעניגסבערג ובעוד רבים מערי ועיירות אשכנז הולאנד ועוד, ובתוך כל אלו הוצרך רבנו מפעם לפעם להגיע לפטרבורג לעסוק ולבקש על ענייני הכלל.
בשנת 5תרע"ג השתתף רבנו לוועדת הרבנים שסייע להגנה המשפטית במשפטו של מנחם בייליס שנפל קרבן לאחת מעלילות הדם הגדולים בהיסטוריה.

אדמורו"תו:
בשנת 5תר"פ במלאות לרבנו ארבעים שנה, נפטר אביו, ועול ההנהגה עברה לרבנו, ברוסיה הקומנסטית של אותם ימים היה אסור לעסוק בפעילות יהודית מכל סוג שהיא, רבנו מסר את נפשו ותוך סיכון עצמי סובב בין ערי רוסיה וסיפק לאחינו היהודים צורכי דת, רבנו אף עודד את חסידיו לצאת ללא פחד ולעזור לאחיהם היהודים, להביא זוג בברית הנישואים או לקיים ברית מילה במנין של עשרה, לא אחת נתפסו אותם יהודים ונדונו לעבודות פרך במקרה הטוב או לגזר דין מוות. אך רבנו שהייוה כדוגמה אישית לימד את חסידיו לבל יפחדו, ולא יוותרו על גאוותם היהודית.
בכל אותם שנים ניסו סוכנים שונים של הנ.ק.ו.ד. לעלות על עקבותיו עד שבט"ו סיוון שנת 5תרפ"ז נתפס רבנו ונאסר, הממשל הקומנסטי רצה להפטר מרבנו אחת ולתמיד וללא משפט נגזר דינו למוות, בניסי ניסים ניצל רבנו לאחר שיהודי אחד בשם מרדכי רובין שהיה חבר פרלמנט בלטביה הפעיל לחצים בינלאומיים, ביניהם התניית חידוש חוזה הסחר עם לטביה, רבנו אמנם ניצל מגזר דין מוות אך בכל זאת נשלח לגלות בעיר קאסטרמה, בי"ב תמוז 5תרפ"ז שוחרר רבנו סופית אך ההודעה על כך הגיע לרבנו רק למחרת.
רבנו שחלה כתוצאה ממאסרו נאלץ לעזוב את רוסיה, לפני עלייתו לרכבת נאם רבנו לפני אלפי החסידים שהגיעו להפרד ממנו, תוך כדי דבריו אמר רבנו "כי רק הגוף היהודי יכולה להמצא בגלות אך הנשמה היא חופשית" הסיסמא הזו הפכה להיות למקור השראה ועידוד לכל יהודי בגלות באשר הוא.

מסעו לארץ ישראל:
בשנת תרפ"ח עזב רבנו את רוסיה והתיישב בריגא שבלטביה, שם ייסד ישיבה, בכל אותו זמן לא שכח רבנו את חסידיו הנמצאים בגלות ובשנת 5תרפ"ט הצליח להחדיר לתוך רוסיה מצות לפסח. עוד באותה שנה החל רבנו את מסעו לארץ הק' שם ביקר בין היתר את הקהילה החב"דית בחברון, רבנו אף זכה באישור מיוחד המאשר את כניסתו למערת המכפלה, דבר שלא ניתן בקלות באותם ימים.
משם המשיך רבנו לארצות הברית ובשנת 5תרצ"ד נסע לגור בעיר ווארשא שבפולין שם חידש את ישיבתו תומכי תמימים, שנה לאחר מכן שנת תרצ"ו עבר רבנו יחד עם הישיבה לעיר אטוואצק הסמוכה לווארשא.

ארצות הברית:
בשנת תרצ"ט ייסד רבנו את אגודת חסידי חב"ד העולמית, רבנו שלח מכתבים לחסידיו בה הוא קורא להם להתאחד סביב ארגון אשר המטרות החשובות בו יהיו: קשר רציף בין כל קהילות חב"ד באשר הם, ייסוד חיידרים [=בתי ספר] בכל קהילה עם מלמדים יראי שמים ועוד ועוד.
בשנת 5ת"ש נסע רבנו שוב לניו יורק הפעם כדי לגור בה, רבנו התיישב בעיר ברוקלין שבניו יורק, גם שם ייסד את ישיבת תומכי תמימים המפורסמת.
משנת ת"ש עד לפטירתו, הקים רבנו ישיבות, בתי ספר, חברת מחנה ישראל, מרכז לענייני חינוך, מכון להוצאת ספרים, אוצר ספרים, חברת ביקור חולים, לשכת עזרה לפליטים ועוד פעילויות רבות שהמקום צר מלהכילם.

פטירתו:
בשבת קודש פרשת בא 10 שבט 5תש"י החזיר רבנו את נשמתו ליוצרו, חייו מלאים בעשיה ולימוד תורה, במשך שנות חייו הספיק רבנו לעזור לעשרות אלפי איש, הכל בפשטות ובנעימות. מנו"כ בקווינס שבעיר ניו יורק בארצות הברית.

מילדיו:
מרת חנה אשת רבי שמריהו גור אריה
מרת חיה מושקא אשת רבי מנחם מענדל שניאורסון
מרת שיינדל הי"ד אשת רבי מנחם מענדל הורנשטיין הי"ד

מספריו:
ספר המאמרים - הכולל שמונה עשר כרכים
אגרות קודש - הכולל ארבע עשר כרכים
לקוטי דיבורים - הכולל שני כרכים
ספר השיחות - הכולל שמונה כרכים
ספר הזכרונות - הכולל שני כרכים
ועוד