ר' בנאה האמורא
 
רבי בנאה האמורא, רבו של רבי יוחנן שחי בדור שבין התנאים לאמוראים ובדור הראשון לאמוראים, המוכר כזה שהיה מציין את המערות. דבריו עוד נכנסו לברייתות.
היה לו הבית מדרש בטבריה, ור' יוחנן היה דורש בו.
רשב"ם מפרש כי רבי בנאה אדם גדול וחשוב היה, לפיכך ניתן לו רשות להיכנס בקברי הצדיקים.
האגדה מספרת על חכמתו שהבין רמזים וחידות, וידע תמיד להוציא משפט צדק. חכמתו זו העלתה אותו לא רק בעיני בני עמו, אלא גם בעיני המלכות שמינתה אותו לשופט [ב"ב נח, א].
 
אמרותיו
"א"ר יוחנן משום ר' בנאה: בכל שותפין מעכבין זה את זה, חוץ מן הכביסה, שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה" [ב"ב נז, ב].
"כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים" [תענית ז, א].
"אשריהם ישראל, בזמן שעוסקין בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם" [ע"ז ה, ב].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בקיומה שבין צפת למירון [1]:

 

---

[1] יש להדגיש שאין הכוונה לרבי יוסף בנאה (יוסף הבנאי) שטמון בצפת בבית הכנסת שלו, אותו מזכיר הכותב בנפרד (ראה בפרקו בערך צפת). אולם יש מקום לומר שכאן מדובר בר' בנאה בריה דעולא הנזכר בפסחים [נד, א] ולא לזה שהיה מציין המערות.