אסתר המלכה, אחת משבע הנביאות שעמדו לעם ישראל [מגילה יד, ב], ואחת מארבע הנשים היפות בעולם (יחד עם שרה, אביגיל ורחב) [מגילה טו, א], היא אשתו של אחשוורוש שבזכותה ובזכות דודה מרדכי היהודי ניצלו יהודי פרס ומדי מכליון רוחני וגשמי שזמם המן הרשע להמיט עליהם, ובגין נס זה אנו חוגגים את חג הפורים לדורות עולם.
על זכותה המיוחדת של אסתר ותפקידה בהצלת העם היהודי מכליה נאמר: "אסתר נתנה נפשה על ישראל, ונקראו על שמה" [שמות רבה ל, ד].
בהיותה בארמון המלך שמרה אסתר על קדושתה ועל דתה: "אסתר לא טעמה כלום אלא משלה, כשם שלא טעמו חנניה, מישאל ועזריה מפת בג המלך" [מגילה יג, א]. כמו כן נכתב שהיתה מונה את ימי השבוע בעזרת שבע הנערות שניתנו לה מן המלך, בכדי שתדע באיזה יום שבת [מגילה יג, א וראה אסתר ב, ט].
על כך שלא זיהו את עובדת היותה יהודיה, נאמר: "חוט של חסד משוך עליה, וכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו" [מגילה יג, א; אסתר רבה ב, טו].
"ויהי אמן את הדסה, קרי לה הדסה, וקרי לה אסתר. תניא, רבי מאיר אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה - על שם הצדיקים שנקראו הדסים. רבי יהודה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר - על שם שהיתה מסתרת דבריה. רבי נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר - שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר" [מגילה יג, א].
"רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: ברבות צדיקים ישמח העם ובמשל רשע יאנח עם, ברבות צדיקים ישמח העם - זה מרדכי ואסתר, דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה" [מגילה יא, א].
במדרש [אסתר רבה ח, ז] מובאת תפילת אסתר כשעמדה לפני אחשוורוש: "ותתפלל ותאמר ה' אלהי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם, עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לענייה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש. ועתה ה' הצליחה נא לאמתך הענייה הזאת, והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט, ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו, והשפילהו לפני כי אתה משפיל גאים".
מגילת אסתר נכללת בין כתבי הקודש לנצח, כמובא בגמרא [מגילה ז, א] שאסתר ביקשה מן החכמים 'כתבוני לדורות', ונעתרו לה לאחר שמצאו סימוכין לדבריה מן התורה. כמו כן נכתב שמגילת אסתר אינה עומדת להבטל [שם ד, א], ו"אסתר ברוח הקודש נאמרה" [שם ז, א].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתה בברעם[1]:
"הלכנו לכפר ברעם[2], ומצאנו בכניסת העיר קבר ר' פנחס בן יאיר[3], ובנוי בציון גדול כמו ריחיים, ובתוכו עמוד. ולמעלה בית הכנסת [הנ"ל] יפה מאד, וכותליה קיימין, ושם מצאנו [ה]איסקופה שבה בית המדרש". [מסע דפלסטינא]
"ומשם [מצפת] הלכתי אצל הירדן, ואצל הירדן קבר יונתן בן עוזיאל, ועליו אילן גדול מאד מאד. ומשם הלכתי וראיתי קברו של ר' יוסי דמן יוקרת, וקבר של ר' נחמן חטופא[4]. ומשם הלכתי וראיתי קברו של ר' אלעזר בן עזריה[5]... ומשם הלכתי אצל ארץ הערב[6], וראיתי סלע אחד, ובתוך הסלע קבר אסתר המלכה, אשר ציותה בחייה לכורש בנה להעלותה שמה. וקרוב משם בעוד כברת ארץ, קבר ר' פנחס בן יאיר[7] ועובדיה הנביא, אצל מדרשו שעדיין קיים ונאה מאד". [מכתב מר' מנחם ב"ר פרץ החברוני]
"כפר ברעם נקבר עובדיה הנביא ואסתר המלכה, ור' פנחס בן יאיר[8] ויאיר אביו, וק' נביאים ור' נחמן חטופי[9] ה"י". [כת"י אילן ב']
"ושם ר' פנחס בן יאיר[10]. וקרוב משם אסתר המלכה, פי המערה למעלה ואבן גדולה מכסה את פיה. וקרוב משם צדיק אחד, אומרים כי הוא רב נחמן, ויש אומרים כי הוא רב יצחק". [תוצאות ארץ ישראל]
"ושם לצד אחר [מעובדיה הנביא], מחוץ לעיר, קבר ר' פנחס בן יאיר ז"ל[11] ועליו ציון גדול וגבוה, על ראשו עמוד אבן ואילן גדול מסך עליו. וסמוך לו, בתוך גן נעול, קבורת רב נחמן בנו ז"ל. וסמוך לשם מערה סגורה, שם אסתר המלכה עליה השלום, שהניחוה שם לקוברה". [כת"י מוסקבה]
"מעט רחוק משם [מעובדיה הנביא] יש אסתר המלכה, גל של אבנים ואילן רוביר"ו [אלון] לציון, ולה סמוך אילן אחר עם גל אבנים, והוא קבר ר' פנחס בן יאיר[12]". [רבי משה באסולה]
"ונגבה לכפר ר' פנחס ור' נחמן בנו, ועליהם אילנות גדולות. ושם קבורת אסתר המלכה עליה השלום. והוא כפרסה וחצי מצפת. ובכל שושן פורים הולכים מנין על קברה מצפת, וקורין לשם המגילה ואוכלין ושותין ושמחים לשם[13]. וסמוך אצלה ר' יוחנן חטופא[14] ומר זוטרא ז"ל[15], ועל הציון [של חטופא] אבן אחת עשוי ככובעים שנוהגים בו הנשים במדינה הזאת". [איגרת יחוס האבות מאלמוני]
"כפר ברעם, נגבה לכפר[16] קבורת ר' פנחס בן יאיר[17] ועליו ציון ור' נחמן בנו, ולפנים ממנו כרם שם קבר אסתר המלכה בכוך של אבן, ולפנים ממנה ר' יוחנן חטופא[18] ומר זוטרא". [יחוס הצדיקים; בשינויים קלים: גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
"כפר ברעם, שם קבורים רב נחמן ומר זוטרא ור' יוחנן חטופא[19] ור' פנחס ואסתר הצדקת ועובדיא הנביא עליהם השלום". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא; בשינויים קלים: רבי משה חיים קאפסוטו]
"כפר ברעם, ושם קבורת ר' פנחס ובנו ר' נחמן, עליהם אילן סנדיאן, ובפרדס רמונים ושם קבורת אסתר המלכה. ולמערב הכפר מדרש הרוס, ועל הפתח שיטה". [אלו יחוסי הצדיקים ז"ל וציונם]
"בדרך לצד שמאל[20] קבורים ר' פנחס ומר זוטרא. ממולם בכרם קבורה אסתר הצדקת. לימין הדרך קבורים ר' יוחנן חטופא[21] ובנו ר' נחמן חטופא, והם קבורים בכוכין, וכל כוך מכוסה אבן". [ידי משה]
"עובדיה בתוך כפר ברעם, ונחמן ובן יאיר[22], ואסתר אשר הזיל מעוררת". [קברי אבות]
 


מיקום וזיהוי הקבר
על פי עדות עולי הרגל, עצמותיה של אסתר הובאו לקבורה בארץ, בכפר ברעם, בכניסה לכפר מצד דרום, בתוך סלע – מערה שפיה למעלה, בתוך כרם, ליד ובסמוך לציונם של נחמן קטופא ואביו הקבורים בשני כוכין. כנראה שבעבר היה גל אבנים עם עץ אלון לצד הציון מאחר ולא היתה גישה לציון עצמו מחמת עומקו, ולכך כינוהו 'מערה סגורה'. [הציון המצויין כיום בחורשה שבואדי במרחק רב מהכפר בטעות יסודו, והמקום שם הוא בית ישן שקרס ונעשה גל ענק. אסתר נקברה ממש בכניסה ליישוב בתוך מערה כנ"ל, ואף בעדותו של ד"ר שז"ך בשם הרב דב זילברמן במקום זה שאנו מציינים היו שרים וקורין במגילה כשרה ביום הפורים].

 

---

[1] אמנם, קיימות דעה לפיהן נטמנה בצפת, בעיר האמהות בטבריה, בעוורתא, בגוש חלב, בשושן או בחמדאן שבפרס.
 
צפת:
"וגם צפת היא קהילה יפה... עם הכפרים סביבה בתוך התחום. ושם קברים הרבה נביאים, צדיקים, תנאים ואמוראים, ואסתר המלכה". [איגרת ר' יוסף דמונטנייא]
 
טבריה – עיר האמהות:
"היינו על קברי הנשים הצדקניות אשר מקומם רחוק מהעיר [טבריא] קצת. והם אלישבע בת עמינדב וצפורה אשת משה, ויוכבד אם משה ואהרן, וחולדה הנביאה, ובלהה וזלפה ואביגיל, ויש אומרים גם אסתר המלכה. ויש חילוקי דעות על קצת מהנזכר לעיל, אבל על כל פנים, לפי דעת כולם, מונחים שם הרוב מהצדקניות הנזכרות לעיל, אשרי להם". [ימי מוהרנ"ת]
 
עוורתא:
"וראינו מקום אחד, קוראים לו (עורבא) [עוורתא], ובו קבר אלעזר ואיתמר בני אהרן הכהן, וקבר אסתר המלכה וקברי שבעים זקנים". [איגרת ר' יצחק בר מוסא]
 
גוש חלב:
"ובאנו [מפקיעין] מחוז הכפר גוש חלב... אל ציון הקדושים אשר שם מנוחתם כבוד: אסתר המלכה, שמעיה ואבטליון ורבי יוחאי אביו של של רבי שמעון, ויש אומרים שגם רבי מאיר בעל הנס מנוחתו שם. ואין זה רבי מאיר ההוא אשר במשנתינו, השוכן בטבריא". [מסע מירון]
 
פרס - שושן:
"ומשושן הבירה לפרס ומדי מהלך ט"ו יום, ושם כנסת מרדכי, והוא עם אסתר המלכה נקברים שם". [אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז]
 
פרס - חמדאן:
"חמדן... והיא העיר הגדולה במדי, ושם כמו שלשים אלף מישראל, ושם לפני כנסת אחת קבורים מרדכי ואסתר". [מסעות ר' בנימין]
"והנה כמה אנשים כשרים ביודעי ומכירי קא אמינא ספרו לי שהיו במדינת פרס ושם בעיר א' נקרא המעדאן [חמדאן בזמננו] ויש שם יהודים, יש בית בנוי בכיפה ובתוך הבית יש שני ציונים של קברי מרדכי ואסתר. ובכל פורים קורין שם את המגילה ובאים שם מארץ מרחק להתפלל". [חיבת ירושלים][2] מאחר וקבר עובדיה מחוץ לעיר, וכדי להגיע לקברו של פנחס בן יאיר יש להקיף את העיר מצפון לדרום דרך המערב, תיאר כך.[3] רבים טעו לחשוב שמדובר ברבי פנחס בן יאיר התנא, אך הוא קבור בצפת ואילו זה הוא אביו של ר' נחמן קטופא; קבורתו בברעם נזכרת בסתמיות באלה סימני כתבי הקברות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז ובאיגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן.[4] ניתן היה להבין מדבריו כאן כי נחמן חטופא אינו קבור באותו מקום בו קבורה אסתר המלכה, שלא כדברי שאר עולי הרגל, אולם לשונו כאן גם כך נראית משובשת. קבורת ר' נחמן חטופא בעל נבואת הילד בברעם נזכרת בסתמיות בשערי ירושלים (מבשרת ציון).[5] מכאן הראיה שכוונתו שנחמן קטופא קרוב לר' אלעזר בן עזריה.[6] לא ברורה כוונתו.[7] ראה לעיל הערה 9.[8] ראה לעיל הערה 9.[9] קבורת ר' נחמן חטופא בברעם נזכרת בסתמיות באיגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן.[10] ראה לעיל הערה 9.[11] ראה לעיל הערה 9.[12] ראה לעיל הערה 9.[13] בפורים תש"ט יצאה חבורת יהודים מתושבי צפת אל כפר ברעם, שם קראו את מגילת אסתר ליד קברה של אסתר. היהודים הללו אמרו בזה לחדש את העליה אל מקום זה בפורים, כפי שנהגו בדורות הקודמים.[14] אין אנו יודעים מיהו ר' יוחנן חטופא זה. היו שכינו כך את אביו של ר' נחמן, במקום בשמו פנחס, אך גם זה לא יתכן, כי כאן כבר נזכר ר' פנחס.[15] קבורת מר זוטרא בברעם נזכרת בסתמיות בשערי ירושלים (מבשרת ציון).[16] בגלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש, שבחי ירושלים וזכרון בירושלים נכתב בטעות 'בגבה לכפר' במקום 'נגבה לכפר'. בכת"י ב' של איגרת הקודש נכתב כי גם מרדכי קבור עם אסתר והעלום מעילם וקברום בברעם.[17] ראה לעיל הערה 9.[18] ראה לעיל הערה 20.[19] ראה לעיל הערה 20.[20] כנראה שהצדדים כאן הם ביחס לכותב עצמו כשיצא מברעם ופניו לכיוון הציונים, ימין ושמאל, מאחר וכל הנזכרים כאן הם באותו צד ביחס לדרך.[21] ר' משה ירושלמי הוא היחיד מכותבי המסעות שסבור כי ר' יוחנן הנזכר כאן הוא אביו של ר' נחמן בעל נבואת הילד. אמנם, יתכן שמשתמע כך גם בדבריו של רבי משה חיים קאפסוטו.[22] ראה לעיל הערה 9.