ערבית, רשות או חובה?

מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע ואמר לו: רבי, תפלת ערבית, רשות היא או שחובה להתפללה? אמר לו רבי יהושע: רשות הוא. בא התלמיד לפני רבן גמליאל ואמר לו: תפלת ערבית רשות הוא או חובה? אמר לו: חובה.

אמר לו התלמיד והלא רבי יהושע אמר לי שהוא רשות. אמר לו רבן גמליאל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין (תלמידי החכמים, יושבי בית המדרש) לבית המדרש.

כאשר נכנסו בעלי תריסין לבית המדרש, עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק עלי בדבר הזה? אמר לו רבי יהושע לא. אמר לו רבן גמליאל: והלא משמך אמרו שהוא רשות…

ואמר לו רבן גמליאל: יהושע עמוד על רגליך, ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא (התלמיד ששאלו) מת, יכול החי להכחיש את המת; ועכשיו שאני חי והוא חי, איך יכול החי להכחיש את החי? לכן בעל כרחי צריך אני להודות שאמרתי שהוא רשות.

והיה רבי גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן (שכן נהגו: שהיה הרב יושב ודורש, ולפניו היה עומד המתורגמן ומשמיע את הדרשה לרבים) עמוד ושתוק. שתק. אמרו עד כמה נצער לרבי יהושע? כי בראש השנה שעבר ציער רבן גמליאל לרבי יהושע, וכן צער אותו במקום אחר, וכעת גם כן, בכאן, הוא מצער אותו כל כך והולך אחר כך לדרכו. לכן, בואו ונעביר אותו מנשיאותו. ומי נעמיד שיהיה נשיא על מקומו? אם נעמיד לרבי יהושע על מקומו שיהיה נשיא, אזי יהיה לרבי גמליאל יותר צער, כי בגינו הועבר מנשיאותו, ואם נעמיד לרבי עקיבא שיהיה נשיא אין לו זכות אבות, ואולי יעניש אותו רבן גמליאל וימות על ידו, אלא נעמיד לרבי אלעזר בן עזריה, שהוא חכם והוא עשיר והוא דור עשירי לעזרא הסופר. הוא חכם, שאם ישאלו ממנו שאלה הוא יוכל לתרץ אותה; הוא עשיר ויוכל לפזר ממון אצל הקיסר בעת שיצטרך כמו רבי גמליאל; והוא דור עשירי לעזרא, ולכן יש לו זכות אבות ולא יוכל רבן גמליאל לענוש אותו.

באו ואמרו לרבי אלעזר בן עזריה: אם ניחא לכבודו ורוצה לקבל עליו שיהיה ריש מתיבתא? אמר להם אלך להתייעץ עם בני ביתי. הלך והתייעץ עם אשתו. אמרה לו: אולי אחר כך יעבירו אותך גם כן מנשיאותך? אמר לה העולם אומרים כך: ישתמש אדם בכוס יקרה שישתה בה אפילו יום אחד ולמחר אם תשבר הכוס – תשבר, ולא אכפת לו, כי יש לו הנאה בזה היום, ששותה בכוס חשובה כזו, כמו כן אני, תהיה לי הנאה כעת, ומה שיקרה אחר כך – לא אכפת לי.

אמרה לו: והלא אין לך שערות לבנות של זקנה כמו שנאה להיות לדרשן זקן… ובזה היום, היה רבי אלעזר בן עזריה בן שמונה עשרה שנה, ונעשה לו נס שצמחו לו שמונה עשרה שורות של זקנה והיינו שערות לבנות. וזה שאמר רבי אלעזר בן עזריה “הרי אני כבן שבעים שנה”, ולא בן שבעים שנה ממש.

ומובא: אותו היום סלקוהו לשומר הפתח של בית המדרש ונתנה רשות לתלמידים להכנס (שכן בזמן נשיאותו של רבן גמליאל, היה מכריז: “כל תלמיד שאין הפנימיות שלו כמו שנראה מבחוץ, שלא יכנס לבית המדרש!” כי אמרו החכמים: כל מי שמלמד תלמיד שאינו הגון, כאלו זורק אבן למרקוליס (עבודה זרה). אמנם, רבי אלעזר בן עזריה אמר שזה לא נאמר, אלא רק במקום שידוע לנו שהוא אינו הגון. ויותר מזה דרש רבי אלעזר: “לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה”) ובאותו היום נוספו בבית המדרש הרבה ספסלים שהתלמידים יושבים עליהם. יש אומרים שנוספו ארבע מאות ספסלים, ויש אומרים שנוספו שבע מאות ספסלים!

חלשה דעתו של רבן גמליאל. אמר לעצמו: אפשר מנעתי תורה מישראל, כי היום נתווספו כל כך הרבה תלמידים, ובזמן נשיאותי מנעתי מהם לבוא?! הראו לו בחלום כדים לבנים מלאים אפר, ורמזו לו שאלה התלמידים שנוספו אינם הגונים. אבל באמת לא כך היה, אלא הראו לו כך בחלום רק כדי להשיב את דעתו ולפייסו בזה.

וביום שנתמנה רבי אלעזר בן עזריה להיות נשיא, כל הלכות שהיו בספק ולא ידעו אותם בבירור, פירשו אותם בבית המדרש, ואף רבן גמליאל בגודל ענוותנותו והעברתו על מידותיו לא מנע עצמו מלבוא לבית המדרש.

אחר כך הלך רבן גמליאל לפייס את רבי יהושע, לפי שראה שבבית המדרש פסקו הלכה כרבי יהושע, והוא, בעבר, כמה פעמים ציער אותו.

הלך אצלו. וכשבא לביתו ראה רבן גמליאל שקירות ביתו של רבי יהושע שחורים הם, אמר לו רבן גמליאל: מכתלי ביתך נראה שפחמי אתה (כלומר: שאתה נפח), או שאתה עושה מחטים… אמר לו רבי יהושע אוי לו לדור שאתה פרנסו, ואוי לה לספינה שאתה מנהיגה, שאין אתה יודע בצערם של תלמידי חכמים, במה הם עוסקים וממה הם מתפרנסים…

אמר לו רבן גמליאל: נעניתי לך (פירוש: דיברתי מולך יותר מן הראוי), מחול לי. לא השיב לו. “עשה בשביל כבוד אבי”, נתפייס איתו רבי יהושע.

אמרו: מי ילך ויגיד זה הדבר לחכמים? אמר להם כובס אחד, אני אלך. שלח רבי יהושע לבית המדרש: מי שרגיל ללבוש את המעיל ילבש עוד (ורמז להם בזה שמי שהיה רגיל בנשיאות, היינו רבן גמליאל, הוא יהיה נשיא שוב), אבל מי שלא לבש המעיל, היינו שלא רגיל בנשיאות, יאמר למי שרגיל בנשיאות “הפשט מעילך ואני אלבשנו?”. אמר רבי עקיבא לחכמים: סיגרו את השער, שלא יבואו עבדיו של רבן גמליאל ויצערו לחכמים. אמר רבי יהושע: מוטב שאקום ואלך אני אצלם. בא רבי יהושע ונקש בדלת ואמר להם להם: כהן בן כהן יזה הזאות מי חטאת, אבל מי שאינו כהן ולא בן כהן יאמר למי שהוא כהן בן כהן מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה?! אמר רבי עקיבא לרבי יהושע: נתפייסת, והלא כל מה שעשינו לא עשינו אלא לכבודך, ואם נתפייסת, למחר אני ואתה נשכים לפתחו של רבן גמליאל.

ואפילו שהחזירו את רבן גמליאל לנשיאותו, לא העבירו את רבי אלעזר בן עזריה לגמרי. אל רבן גמליאל היה דורש שתי שבתות ורבי אלעזר בן עזריה שבת אחת.

וזה התלמיד ששאל אם תפלת ערבית היא רשות או חובה. היה רבי שמעון בן יוחאי.

(על פי “מעשי הגדולים”, מסכת ברכות)