תיקון הכללי

בקשה לפני התיקון בשבת ויו”ט אין לאומרה

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאֶקְרָא כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ. וְיַעֲמָד לָנוּ זְכוּת פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וּזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, לְכַפֵּר פְּשָּׁעֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ, וּלְזַמֵּר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה, וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת, וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה לְטַהֲרֵנוּ מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלִסְלֹחַ חַטֹּאתֵינוּ וּלְכַפֵּר פְּשָּׁעֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁסָלַחְתָּ לְדָוִד שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָּמוּת. וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ עַד מְלֹאת שְנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֵת אָשֵׁר שִׁחַתְנוּ. וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָגֵן עָלֵינוּ וּבַּעֲדֵנוּ שְׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חֲנָנוֹ, כְּדִּכְתִיב וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אָשֵׁר אֲרַחֵם. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן וְלָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים בְּגִילַת וְרַנֵּן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתָּן לָהּ, הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה:

לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהֹוָה, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָּנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְהֹוָה, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:

הֲרֵינִי מְקַשֵׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ. וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר. קְדוֹשִׁים אָשֵׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה. וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן

תהילים פרק ט”ז

א מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי-חָסִ֥יתִי בָֽךְ: ב אָמַ֣רְתְּ לַֽ֭יהוָה אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה ט֝וֹבָתִ֗י בַּל-עָלֶֽיךָ: ג לִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר-בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה וְ֝אַדִּירֵ֗י כָּל-חֶפְצִי-בָֽם: ד יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל-אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל-אֶשָּׂ֥א אֶת-שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל-שְׂפָתָֽי: ה יְֽהוָ֗ה מְנָת-חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי: ו חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ-לִ֭י בַּנְּעִמִ֑ים אַף-נַ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי: ז אֲבָרֵ֗ךְ אֶת-יְ֭הוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף-לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי: ח שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל-אֶמּֽוֹט: ט לָכֵ֤ן | שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף-בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח: י כִּ֤י | לֹא-תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא-תִתֵּ֥ן חֲ֝סִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת: יא תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת-פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח: (פ)

תהילים פרק ל”ב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי-פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה: ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֹ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּה: ג כִּֽי-הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַׁאֲגָתִ֗י כָּל-הַיּֽוֹם: ד כִּ֤י | יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה: ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַעֲוֹ֘נִ֤י לֹֽא-כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַיהוָ֑ה וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה: ו עַל-זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל-חָסִ֨יד | אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ: ז אַתָּ֤ה | סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה: ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ | וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ-ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי: ט אַל-תִּֽהְי֤וּ | כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶֽתֶג-וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ: י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ: יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל-יִשְׁרֵי-לֵֽב: (פ)

תהילים פרק מ”א

א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל-דָּ֑ל בְּי֥וֹם רָ֝עָ֗ה יְֽמַלְּטֵ֥הוּ יְהוָֽה: ג יְהוָ֤ה | יִשְׁמְרֵ֣הוּ וִֽ֭יחַיֵּהוּ (יאשר) וְאֻשַּׁ֣ר בָּאָ֑רֶץ וְאַֽל-תִּ֝תְּנֵ֗הוּ בְּנֶ֣פֶשׁ אֹיְבָֽיו: ד יְֽהוָ֗ה יִ֭סְעָדֶנּוּ עַל-עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י כָּל-מִ֝שְׁכָּב֗וֹ הָפַ֥כְתָּ בְחָלְיֽוֹ: ה אֲֽנִי-אָ֭מַרְתִּי יְהוָ֣ה חָנֵּ֑נִי רְפָאָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י כִּי-חָטָ֥אתִי לָֽךְ: ו אוֹיְבַ֗י יֹאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ: ז וְאִם-בָּ֤א לִרְא֨וֹת | שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗וֹ יִקְבָּץ-אָ֥וֶן ל֑וֹ יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר: ח יַ֗חַד עָלַ֣י יִ֭תְלַחֲשׁוּ כָּל-שֹׂנְאָ֑י עָלַ֓י | יַחְשְׁב֖וּ רָעָ֣ה לִֽי: ט דְּֽבַר-בְּ֭לִיַּעַל יָצ֣וּק בּ֑וֹ וַאֲשֶׁ֥ר שָׁ֝כַ֗ב לֹא-יוֹסִ֥יף לָקֽוּם: י גַּם-אִ֤ישׁ שְׁלוֹמִ֨י | אֲשֶׁר-בָּטַ֣חְתִּי ב֖וֹ אוֹכֵ֣ל לַחְמִ֑י הִגְדִּ֖יל עָלַ֣י עָקֵֽב: יא וְאַתָּ֤ה יְהוָ֗ה חָנֵּ֥נִי וַהֲקִימֵ֑נִי וַֽאֲשַׁלְּמָ֥ה לָהֶֽם: יב בְּזֹ֣את יָ֭דַעְתִּי כִּֽי-חָפַ֣צְתָּ בִּ֑י כִּ֤י לֹֽא-יָרִ֖יעַ אֹיְבִ֣י עָלָֽי: יג וַאֲנִ֗י בְּ֭תֻמִּי תָּמַ֣כְתָּ בִּ֑י וַתַּצִּיבֵ֖נִי לְפָנֶ֣יךָ לְעוֹלָֽם: יד בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה | אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל מֵֽ֭הָעוֹלָם וְעַ֥ד הָעוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן | וְאָמֵֽן: (פ)

תהילים פרק מ”ב

א לַמְנַצֵּ֗חַ מַשְׂכִּ֥יל לִבְנֵי-קֹֽרַח: ב כְּאַיָּ֗ל תַּעֲרֹ֥ג עַל-אֲפִֽיקֵי-מָ֑יִם כֵּ֤ן נַפְשִׁ֨י תַעֲרֹ֖ג אֵלֶ֣יךָ אֱלֹהִֽים: ג צָמְאָ֬ה נַפְשִׁ֨י | לֵאלֹהִים֮ לְאֵ֪ל חָ֥י מָתַ֥י אָב֑וֹא וְ֝אֵרָאֶ֗ה פְּנֵ֣י אֱלֹהִֽים: ד הָֽיְתָה-לִּ֬י דִמְעָתִ֣י לֶ֭חֶם יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה בֶּאֱמֹ֥ר אֵלַ֥י כָּל-הַ֝יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: ה אֵ֤לֶּה אֶזְכְּרָ֨ה | וְאֶשְׁפְּכָ֬ה עָלַ֨י | נַפְשִׁ֗י כִּ֤י אֶֽעֱבֹ֨ר | בַּסָּךְ֮ אֶדַּדֵּ֗ם עַד-בֵּ֥ית אֱלֹ֫הִ֥ים בְּקוֹל-רִנָּ֥ה וְתוֹדָ֗ה הָמ֥וֹן חוֹגֵֽג: ו מַה-תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י | נַפְשִׁי֮ וַתֶּהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽ֭אלֹהִים כִּי-ע֥וֹד אוֹדֶ֗נּוּ יְשׁוּע֥וֹת פָּנָֽיו: ז אֱֽלֹהַ֗י עָלַי֮ נַפְשִׁ֪י תִשְׁתּ֫וֹחָ֥ח עַל-כֵּ֗ן אֶ֭זְכָּרְךָ מֵאֶ֣רֶץ יַרְדֵּ֑ן וְ֝חֶרְמוֹנִ֗ים מֵהַ֥ר מִצְעָֽר: ח תְּהֽוֹם-אֶל-תְּה֣וֹם ק֭וֹרֵא לְק֣וֹל צִנּוֹרֶ֑יךָ כָּֽל-מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֝גַלֶּ֗יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ: ט יוֹמָ֤ם | יְצַוֶּ֬ה יְהוָ֨ה | חַסְדּ֗וֹ וּ֭בַלַּיְלָה (שירה) שִׁיר֣וֹ עִמִּ֑י תְּ֝פִלָּ֗ה לְאֵ֣ל חַיָּֽי: י אוֹמְרָ֤ה | לְאֵ֥ל סַלְעִי֮ לָמָ֪ה שְׁכַ֫חְתָּ֥נִי לָֽמָּה-קֹדֵ֥ר אֵלֵ֗ךְ בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב: יא בְּרֶ֤צַח | בְּֽעַצְמוֹתַ֗י חֵרְפ֥וּנִי צוֹרְרָ֑י בְּאָמְרָ֥ם אֵלַ֥י כָּל-הַ֝יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: יב מַה-תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י | נַפְשִׁי֮ וּֽמַה-תֶּהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽ֭אלֹהִים כִּי-ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֝נַ֗י וֵֽאלֹהָֽי: (פ)

תהילים פרק נ”ט

א לַמְנַצֵּ֣חַ אַל-תַּשְׁחֵת֮ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת-הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ: ב הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | אֱלֹהָ֑י מִּמִתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי: ג הַ֭צִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּֽמֵאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים הוֹשִׁיעֵֽנִי: ד כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא-פִשְׁעִ֖י וְלֹא-חַטָּאתִ֣י יְהוָֽה: ה בְּֽלִי-עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה: ו וְאַתָּ֤ה יְהוָֽה-אֱלֹהִ֥ים | צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל-הַגּוֹיִ֑ם אַל-תָּחֹ֨ן כָּל-בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה: ז יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר: ח הִנֵּ֤ה | יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי-מִ֥י שֹׁמֵֽעַ: ט וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה תִּשְׂחַק-לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל-גּוֹיִֽם: י עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי-אֱ֝לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי: יא אֱלֹהֵ֣י (חסדו) חַסְדִּ֣י יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֝לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹׁרְרָֽי: יב אַל-תַּהַרְגֵ֤ם | פֶּֽן-יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי: יג חַטַּאת-פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר-שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ: יד כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֮ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי-אֱ֭לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה: טו וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר: טז הֵ֭מָּה (ינועון) יְנִיע֣וּן לֶאֱכֹ֑ל אִם-לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ: יז וַאֲנִ֤י | אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי-הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר-לִֽי: יח עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי: (פ)

תהילים פרק ע”ז

א לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל-(ידיתון) יְדוּת֗וּן לְאָסָ֥ף מִזְמֽוֹר: ב קוֹלִ֣י אֶל-אֱלֹהִ֣ים וְאֶצְעָ֑קָה קוֹלִ֥י אֶל-אֱ֝לֹהִ֗ים וְהַאֲזִ֥ין אֵלָֽי: ג בְּי֥וֹם צָרָתִי֮ אֲדֹנָ֪י דָּ֫רָ֥שְׁתִּי יָדִ֤י | לַ֣יְלָה נִ֭גְּרָה וְלֹ֣א תָפ֑וּג מֵאֲנָ֖ה הִנָּחֵ֣ם נַפְשִֽׁי: ד אֶזְכְּרָ֣ה אֱלֹהִ֣ים וְאֶֽהֱמָיָ֑ה אָשִׂ֓יחָה | וְתִתְעַטֵּ֖ף רוּחִ֣י סֶֽלָה: ה אָ֭חַזְתָּ שְׁמֻר֣וֹת עֵינָ֑י נִ֝פְעַ֗מְתִּי וְלֹ֣א אֲדַבֵּֽר: ו חִשַּׁ֣בְתִּי יָמִ֣ים מִקֶּ֑דֶם שְׁ֝נ֗וֹת עוֹלָמִֽים: ז אֶֽזְכְּרָ֥ה נְגִינָתִ֗י בַּ֫לָּ֥יְלָה עִם-לְבָבִ֥י אָשִׂ֑יחָה וַיְחַפֵּ֥שׂ רוּחִֽי: ח הַֽ֭לְעוֹלָמִים יִזְנַ֥ח | אֲדֹנָ֑י וְלֹֽא-יֹסִ֖יף לִרְצ֣וֹת עֽוֹד: ט הֶאָפֵ֣ס לָנֶ֣צַח חַסְדּ֑וֹ גָּ֥מַר אֹ֝֗מֶר לְדֹ֣ר וָדֹֽר: י הֲשָׁכַ֣ח חַנּ֣וֹת אֵ֑ל אִם-קָפַ֥ץ בְּ֝אַ֗ף רַחֲמָ֥יו סֶֽלָה: יא וָ֭אֹמַר חַלּ֣וֹתִי הִ֑יא שְׁ֝נ֗וֹת יְמִ֣ין עֶלְיֽוֹן: יב (אזכיר) אֶזְכּ֥וֹר מַֽעַלְלֵי-יָ֑הּ כִּֽי-אֶזְכְּרָ֖ה מִקֶּ֣דֶם פִּלְאֶֽךָ: יג וְהָגִ֥יתִי בְכָל-פָּעֳלֶ֑ךָ וּֽבַעֲלִ֖ילוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה: יד אֱ֭לֹהִים בַּקֹּ֣דֶשׁ דַּרְכֶּ֑ךָ מִי-אֵ֥ל גָּ֝ד֗וֹל כֵּֽאלֹהִֽים: טו אַתָּ֣ה הָ֭אֵל עֹ֣שֵׂה פֶ֑לֶא הוֹדַ֖עְתָּ בָעַמִּ֣ים עֻזֶּֽךָ: טז גָּאַ֣לְתָּ בִּזְר֣וֹעַ עַמֶּ֑ךָ בְּנֵי-יַעֲקֹ֖ב וְיוֹסֵ֣ף סֶֽלָה: יז רָ֘א֤וּךָ מַּ֨יִם | אֱֽלֹהִ֗ים רָא֣וּךָ מַּ֣יִם יָחִ֑ילוּ אַ֝֗ף יִרְגְּז֥וּ תְהֹמֽוֹת: יח זֹ֤רְמוּ מַ֨יִם | עָב֗וֹת ק֖וֹל נָתְנ֣וּ שְׁחָקִ֑ים אַף-חֲ֝צָצֶ֗יךָ יִתְהַלָּֽכוּ: יט ק֤וֹל רַעַמְךָ֨ | בַּגַּלְגַּ֗ל הֵאִ֣ירוּ בְרָקִ֣ים תֵּבֵ֑ל רָגְזָ֖ה וַתִּרְעַ֣שׁ הָאָֽרֶץ: כ בַּיָּ֤ם דַּרְכֶּ֗ךָ (ושביליך) וּֽ֭שְׁבִֽילְךָ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְ֝עִקְּבוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א נֹדָֽעוּ: כא נָחִ֣יתָ כַצֹּ֣אן עַמֶּ֑ךָ בְּֽיַד-מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן: (פ)

תהילים פרק צ’

א תְּפִלָּה֮ לְמֹשֶׁ֪ה אִֽישׁ-הָאֱלֹ֫הִ֥ים אֲֽדֹנָ֗י מָע֣וֹן אַ֭תָּה הָיִ֥יתָ לָּ֗נוּ בְּדֹ֣ר וָדֹֽר: ב בְּטֶ֤רֶם | הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד-ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל: ג תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד-דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵי-אָדָֽם: ד כִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה: ה זְ֭רַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִהְי֑וּ בַּ֝בֹּ֗קֶר כֶּחָצִ֥יר יַחֲלֹֽף: ו בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ: ז כִּֽי-כָלִ֥ינוּ בְאַפֶּ֑ךָ וּֽבַחֲמָתְךָ֥ נִבְהָֽלְנוּ: ח (שת) שַׁתָּ֣ה עֲוֹנֹתֵ֣ינוּ לְנֶגְדֶּ֑ךָ עֲ֝לֻמֵ֗נוּ לִמְא֥וֹר פָּנֶֽיךָ: ט כִּ֣י כָל-יָ֭מֵינוּ פָּנ֣וּ בְעֶבְרָתֶ֑ךָ כִּלִּ֖ינוּ שָׁנֵ֣ינוּ כְמוֹ-הֶֽגֶה: י יְמֵֽי-שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת | שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי-גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה: יא מִֽי-י֭וֹדֵעַ עֹ֣ז אַפֶּ֑ךָ וּ֝כְיִרְאָתְךָ֗ עֶבְרָתֶֽךָ: יב לִמְנ֣וֹת יָ֭מֵינוּ כֵּ֣ן הוֹדַ֑ע וְ֝נָבִ֗א לְבַ֣ב חָכְמָֽה: יג שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה עַד-מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל-עֲבָדֶֽיךָ: יד שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל-יָמֵֽינוּ: טו שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה: טז יֵרָאֶ֣ה אֶל-עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל-בְּנֵיהֶֽם: יז וִיהִ֤י | נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: (פ)

תהילים פרק ק”ה

א הוֹד֣וּ לַ֭יהוָה קִרְא֣וּ בִּשְׁמ֑וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִילוֹתָֽיו: ב שִֽׁירוּ-ל֖וֹ זַמְּרוּ-ל֑וֹ שִׂ֝֗יחוּ בְּכָל-נִפְלְאוֹתָֽיו: ג הִֽ֭תְהַלְלוּ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב | מְבַקְשֵׁ֬י יְהוָֽה: ד דִּרְשׁ֣וּ יְהוָ֣ה וְעֻזּ֑וֹ בַּקְּשׁ֖וּ פָנָ֣יו תָּמִֽיד: ה זִכְר֗וּ נִפְלְאוֹתָ֥יו אֲשֶׁר-עָשָׂ֑ה מֹ֝פְתָ֗יו וּמִשְׁפְּטֵי-פִֽיו: ו זֶ֭רַע אַבְרָהָ֣ם עַבְדּ֑וֹ בְּנֵ֖י יַעֲקֹ֣ב בְּחִירָֽיו: ז ה֭וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ בְּכָל-הָ֝אָ֗רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו: ח זָכַ֣ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִית֑וֹ דָּבָ֥ר צִ֝וָּ֗ה לְאֶ֣לֶף דּֽוֹר: ט אֲשֶׁ֣ר כָּ֭רַת אֶת-אַבְרָהָ֑ם וּשְׁב֖וּעָת֣וֹ לְיִשְׂחָֽק: י וַיַּֽעֲמִידֶ֣הָ לְיַעֲקֹ֣ב לְחֹ֑ק לְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל בְּרִ֣ית עוֹלָֽם: יא לֵאמֹ֗ר לְךָ֗ אֶתֵּ֥ן אֶת-אֶֽרֶץ-כְּנָ֑עַן חֶ֝֗בֶל נַחֲלַתְכֶֽם: יב בִּֽ֭הְיוֹתָם מְתֵ֣י מִסְפָּ֑ר כִּ֝מְעַ֗ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ: יג וַֽ֭יִּתְהַלְּכוּ מִגּ֣וֹי אֶל-גּ֑וֹי מִ֝מַּמְלָכָ֗ה אֶל-עַ֥ם אַחֵֽר: יד לֹֽא-הִנִּ֣יחַ אָדָ֣ם לְעָשְׁקָ֑ם וַיּ֖וֹכַח עֲלֵיהֶ֣ם מְלָכִֽים: טו אַֽל-תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַי אַל-תָּרֵֽעוּ: טז וַיִּקְרָ֣א רָ֭עָב עַל-הָאָ֑רֶץ כָּֽל-מַטֵּה-לֶ֥חֶם שָׁבָֽר: יז שָׁלַ֣ח לִפְנֵיהֶ֣ם אִ֑ישׁ לְ֝עֶ֗בֶד נִמְכַּ֥ר יוֹסֵֽף: יח עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל (רגליו) רַגְל֑וֹ בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ: יט עַד-עֵ֥ת בֹּֽא-דְבָר֑וֹ אִמְרַ֖ת יְהוָ֣ה צְרָפָֽתְהוּ: כ שָׁ֣לַח מֶ֭לֶךְ וַיַּתִּירֵ֑הוּ מֹשֵׁ֥ל עַ֝מִּ֗ים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ: כא שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ וּ֝מֹשֵׁ֗ל בְּכָל-קִנְיָנֽוֹ: כב לֶאְסֹ֣ר שָׂרָ֣יו בְּנַפְשׁ֑וֹ וּזְקֵנָ֥יו יְחַכֵּֽם: כג וַיָּבֹ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִצְרָ֑יִם וְ֝יַעֲקֹ֗ב גָּ֣ר בְּאֶֽרֶץ-חָֽם: כד וַיֶּ֣פֶר אֶת-עַמּ֣וֹ מְאֹ֑ד וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו: כה הָפַ֣ךְ לִ֭בָּם לִשְׂנֹ֣א עַמּ֑וֹ לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל בַּעֲבָדָֽיו: כו שָׁ֭לַח מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֑וֹ אַ֝הֲרֹ֗ן אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר-בּֽוֹ: כז שָֽׂמוּ-בָ֭ם דִּבְרֵ֣י אֹתוֹתָ֑יו וּ֝מֹפְתִ֗ים בְּאֶ֣רֶץ חָֽם: כח שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹֽא-מָ֝ר֗וּ אֶת-(דבריו) דְּבָרֽוֹ: כט הָפַ֣ךְ אֶת-מֵימֵיהֶ֣ם לְדָ֑ם וַ֝יָּ֗מֶת אֶת-דְּגָתָֽם: ל שָׁרַ֣ץ אַרְצָ֣ם צְפַרְדְּעִ֑ים בְּ֝חַדְרֵ֗י מַלְכֵיהֶֽם: לא אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א עָרֹ֑ב כִּ֝נִּ֗ים בְּכָל-גְּבוּלָֽם: לב נָתַ֣ן גִּשְׁמֵיהֶ֣ם בָּרָ֑ד אֵ֖שׁ לֶהָב֣וֹת בְּאַרְצָֽם: לג וַיַּ֣ךְ גַּ֭פְנָם וּתְאֵנָתָ֑ם וַ֝יְשַׁבֵּ֗ר עֵ֣ץ גְּבוּלָֽם: לד אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א אַרְבֶּ֑ה וְ֝יֶ֗לֶק וְאֵ֣ין מִסְפָּֽר: לה וַיֹּ֣אכַל כָּל-עֵ֣שֶׂב בְּאַרְצָ֑ם וַ֝יֹּ֗אכַל פְּרִ֣י אַדְמָתָֽם: לו וַיַּ֣ךְ כָּל-בְּכ֣וֹר בְּאַרְצָ֑ם רֵ֝אשִׁ֗ית לְכָל-אוֹנָֽם: לז וַֽ֭יּוֹצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כּוֹשֵֽׁל: לח שָׂמַ֣ח מִצְרַ֣יִם בְּצֵאתָ֑ם כִּֽי-נָפַ֖ל פַּחְדָּ֣ם עֲלֵיהֶֽם: לט פָּרַ֣שׂ עָנָ֣ן לְמָסָ֑ךְ וְ֝אֵ֗שׁ לְהָאִ֥יר לָֽיְלָה: מ שָׁאַ֣ל וַיָּבֵ֣א שְׂלָ֑ו וְלֶ֥חֶם שָׁ֝מַ֗יִם יַשְׂבִּיעֵֽם: מא פָּ֣תַח צ֭וּר וַיָּז֣וּבוּ מָ֑יִם הָ֝לְכ֗וּ בַּצִּיּ֥וֹת נָהָֽר: מב כִּֽי-זָ֭כַר אֶת-דְּבַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ אֶֽת-אַבְרָהָ֥ם עַבְדּֽוֹ: מג וַיּוֹצִ֣א עַמּ֣וֹ בְשָׂשׂ֑וֹן בְּ֝רִנָּ֗ה אֶת-בְּחִירָֽיו: מד וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ: מה בַּעֲב֤וּר | יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּיָֽהּ: (פ)

תהילים פרק קל”ז

א עַ֥ל נַהֲר֨וֹת | בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם-בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת-צִיּֽוֹן: ב עַֽל-עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ: ג כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי-שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן: ד אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת-שִׁיר-יְהוָ֑ה עַ֝֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר: ה אִֽם-אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי: ו תִּדְבַּ֥ק-לְשׁוֹנִ֨י | לְחִכִּי֮ אִם-לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם-לֹ֣א אַ֭עֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַ֑ם עַ֝֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי: ז זְכֹ֤ר יְהוָ֨ה | לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ | עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ: ח בַּת-בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם-לָ֑ךְ אֶת-גְּ֝מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ: ט אַשְׁרֵ֤י | שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת-עֹ֝לָלַ֗יִךְ אֶל-הַסָּֽלַע: (פ)

תהילים פרק ק”נ

א הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַֽלְלוּ-אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ: ב הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ: ג הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר: ד הַֽ֭לְלוּהוּ בְתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעוּגָֽב: ה הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה: ו כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ: (פפפ)

בקשה לאחר התיקון

רבונו של עולם, עלת העלות וסבת כל הסבות אנת לעלא. לעלא מן כלא. ולית לעלא מנך. דלית מחשבה תפיסא בך כלל, ולך דומיה תהלה. ומרומם על כל ברכה ותהלה.

אותך אדרש, אותך אבקש, שתחתר חתירה דרך כבושה מאתך, דרך כל העולמות, עד ההשתלשלות שלי, במקום שאני עומד, כפי אשר נגלה לך, יודע תעלומות. ובדרך ונתיב הזה תאיר עלי אורך, להחזירני בתשובה שלמה לפניך באמת כפי רצונך באמת, כפי רצון מבחר הברואים, לבלי לחשב במחשבתי שום מחשבת חוץ ושום מחשבה ובלבול, שהוא נגד רצונך, רק לדבק במחשבות זכות צחות וקדושות בעבודתך באמת בהשגתך ובתורתך.

הט לבי אל עדותיך, ותן לי לב טהור לעבדך באמת. וממצולות ים תוציאני לאור גדול חיש קל מהרה. תשועת יהוה כהרף עין, “לאור באור החיים” כל ימי היותי על פני האדמה; ואזכה לחדש נעורי, הימים שעברו בחשך, להחזירם אל הקדושה, ותהיה יציאתי מן העולם כביאתי, בלא חטא. ואזכה לחזות בנעם יהוה ולבקר בהיכלו, כולו אומר כבוד. אמן נצח סלה ועד:

בקשה לפני התיקון בשבת ויו”ט אין לאומרה

יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו הבוחר בדוד עבדו ובזרעו אחריו והבוחר בשירות ותשבחות, שתפן ברחמים אל קריאת מזמורי תהלים שאקרא כאלו אמרם דוד המלך עליו השלום בעצמו זכותו יגן עלינו. ויעמד לנו זכות פסוקי תהלים וזכות תבותיהם ואותיותיהם ונקדותיהם וטעמיהם והשמות היוצאים מהם מראשי תבות ומסופי תבות, לכפר פשעינו ועונותינו וחטאתינו, ולזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, ולחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחוה ורעות, ומשם ימשך לנו שפע לנפש רוח ונשמה לטהרנו מעונותינו ולסלח חטאתינו ולכפר פשעינו, כמו שסלחת לדוד שאמר מזמורים אלו לפניך, כמו שנאמר גם יי העביר חטאתך לא תמות. ואל תקחנו מהעולם הזה קדם זמננו עד מלאת שנותינו בהם שבעים שנה באפן שנוכל לתקן את אשר שחתנו. וזכות דוד המלך עליו השלום יגן עלינו ובעדנו שתאריך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך. ומאוצר מתנת חנם חננו, כדכתיב וחנותי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם. וכשם שאנו אומרים לפניך שירה בעולם הזה כך נזכה לומר לפניך יי אלהינו שיר ושבחה לעולם הבא. ועל ידי אמירת תהלים תתעורר חבצלת השרון ולשיר בקול נעים בגילת ורנן, כבוד הלבנון נתן לה, הוד והדר בבית אלהינו במהרה בימינו אמן סלה:

לכו נרננה ליהוה, נריעה לצור ישענו: נקדמה פניו בתודה, בזמרות נריע לו: כי אל גדול יהוה, ומלך גדול על כל אלהים:

הריני מקשר עצמי באמירת העשרה מזמורים אלו לכל הצדיקים האמתיים שבדורנו. ולכל הצדיקים האמתים שוכני עפר. קדושים אשר בארץ המה. ובפרט לרבנו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבנו נחמן בן פיגא. זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

תהילים פרק ט”ז

א מכתם לדוד שמרני אל כי-חסיתי בך: ב אמרת ליהוה אדני אתה טובתי בל-עליך: ג לקדושים אשר-בארץ המה ואדירי כל-חפצי-בם: ד ירבו עצבותם אחר מהרו בל-אסיך נסכיהם מדם ובל-אשא את-שמותם על-שפתי: ה יהוה מנת-חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי: ו חבלים נפלו-לי בנעמים אף-נחלת שפרה עלי: ז אברך את-יהוה אשר יעצני אף-לילות יסרוני כליותי: ח שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל-אמוט: ט לכן | שמח לבי ויגל כבודי אף-בשרי ישכן לבטח: י כי | לא-תעזב נפשי לשאול לא-תתן חסידך לראות שחת: יא תודיעני ארח חיים שבע שמחות את-פניך נעמות בימינך נצח: (פ)

תהילים פרק ל”ב

א לדוד משכיל אשרי נשוי-פשע כסוי חטאה: ב אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון ואין ברוחו רמיה: ג כי-החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל-היום: ד כי | יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבני קיץ סלה: ה חטאתי אודיעך ועוני לא-כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי ליהוה ואתה נשאת עון חטאתי סלה: ו על-זאת יתפלל כל-חסיד | אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו: ז אתה | סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה: ח אשכילך | ואורך בדרך-זו תלך איעצה עליך עיני: ט אל-תהיו | כסוס כפרד אין הבין במתג-ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך: י רבים מכאובים לרשע והבוטח ביהוה חסד יסובבנו: יא שמחו ביהוה וגילו צדיקים והרנינו כל-ישרי-לב: (פ)

תהילים פרק מ”א

א למנצח מזמור לדוד: ב אשרי משכיל אל-דל ביום רעה ימלטהו יהוה: ג יהוה | ישמרהו ויחיהו (יאשר) ואשר בארץ ואל-תתנהו בנפש איביו: ד יהוה יסעדנו על-ערש דוי כל-משכבו הפכת בחליו: ה אני-אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי-חטאתי לך: ו אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו: ז ואם-בא לראות | שוא ידבר לבו יקבץ-און לו יצא לחוץ ידבר: ח יחד עלי יתלחשו כל-שנאי עלי | יחשבו רעה לי: ט דבר-בליעל יצוק בו ואשר שכב לא-יוסיף לקום: י גם-איש שלומי | אשר-בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב: יא ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם: יב בזאת ידעתי כי-חפצת בי כי לא-יריע איבי עלי: יג ואני בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם: יד ברוך יהוה | אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן | ואמן: (פ)

תהילים פרק מ”ב

א למנצח משכיל לבני-קרח: ב כאיל תערג על-אפיקי-מים כן נפשי תערג אליך אלהים: ג צמאה נפשי | לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים: ד היתה-לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל-היום איה אלהיך: ה אלה אזכרה | ואשפכה עלי | נפשי כי אעבר | בסך אדדם עד-בית אלהים בקול-רנה ותודה המון חוגג: ו מה-תשתוחחי | נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי-עוד אודנו ישועות פניו: ז אלהי עלי נפשי תשתוחח על-כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער: ח תהום-אל-תהום קורא לקול צנוריך כל-משבריך וגליך עלי עברו: ט יומם | יצוה יהוה | חסדו ובלילה (שירה) שירו עמי תפלה לאל חיי: י אומרה | לאל סלעי למה שכחתני למה-קדר אלך בלחץ אויב: יא ברצח | בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל-היום איה אלהיך: יב מה-תשתוחחי | נפשי ומה-תהמי עלי הוחילי לאלהים כי-עוד אודנו ישועת פני ואלהי: (פ)

תהילים פרק נ”ט

א למנצח אל-תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את-הבית להמיתו: ב הצילני מאיבי | אלהי ממתקוממי תשגבני: ג הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני: ד כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לא-פשעי ולא-חטאתי יהוה: ה בלי-עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה: ו ואתה יהוה-אלהים | צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקד כל-הגוים אל-תחן כל-בגדי און סלה: ז ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר: ח הנה | יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי-מי שמע: ט ואתה יהוה תשחק-למו תלעג לכל-גוים: י עזו אליך אשמרה כי-אלהים משגבי: יא אלהי (חסדו) חסדי יקדמני אלהים יראני בשררי: יב אל-תהרגם | פן-ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני: יג חטאת-פימו דבר-שפתימו וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו: יד כלה בחמה כלה ואינמו וידעו כי-אלהים משל ביעקב לאפסי הארץ סלה: טו וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר: טז המה (ינועון) יניעון לאכל אם-לא ישבעו וילינו: יז ואני | אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי-היית משגב לי ומנוס ביום צר-לי: יח עזי אליך אזמרה כי-אלהים משגבי אלהי חסדי: (פ)

תהילים פרק ע”ז

א למנצח על-(ידיתון) ידותון לאסף מזמור: ב קולי אל-אלהים ואצעקה קולי אל-אלהים והאזין אלי: ג ביום צרתי אדני דרשתי ידי | לילה נגרה ולא תפוג מאנה הנחם נפשי: ד אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה | ותתעטף רוחי סלה: ה אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר: ו חשבתי ימים מקדם שנות עולמים: ז אזכרה נגינתי בלילה עם-לבבי אשיחה ויחפש רוחי: ח הלעולמים יזנח | אדני ולא-יסיף לרצות עוד: ט האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר: י השכח חנות אל אם-קפץ באף רחמיו סלה: יא ואמר חלותי היא שנות ימין עליון: יב (אזכיר) אזכור מעללי-יה כי-אזכרה מקדם פלאך: יג והגיתי בכל-פעלך ובעלילותיך אשיחה: יד אלהים בקדש דרכך מי-אל גדול כאלהים: טו אתה האל עשה פלא הודעת בעמים עזך: טז גאלת בזרוע עמך בני-יעקב ויוסף סלה: יז ראוך מים | אלהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות: יח זרמו מים | עבות קול נתנו שחקים אף-חצציך יתהלכו: יט קול רעמך | בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ: כ בים דרכך (ושביליך) ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נדעו: כא נחית כצאן עמך ביד-משה ואהרן: (פ)

תהילים פרק צ’

א תפלה למשה איש-האלהים אדני מעון אתה היית לנו בדר ודר: ב בטרם | הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד-עולם אתה אל: ג תשב אנוש עד-דכא ותאמר שובו בני-אדם: ד כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה: ה זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף: ו בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש: ז כי-כלינו באפך ובחמתך נבהלנו: ח (שת) שתה עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך: ט כי כל-ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו-הגה: י ימי-שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת | שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי-גז חיש ונעפה: יא מי-יודע עז אפך וכיראתך עברתך: יב למנות ימינו כן הודע ונבא לבב חכמה: יג שובה יהוה עד-מתי והנחם על-עבדיך: יד שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל-ימינו: טו שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה: טז יראה אל-עבדיך פעלך והדרך על-בניהם: יז ויהי | נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו: (פ)

תהילים פרק ק”ה

א הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו: ב שירו-לו זמרו-לו שיחו בכל-נפלאותיו: ג התהללו בשם קדשו ישמח לב | מבקשי יהוה: ד דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד: ה זכרו נפלאותיו אשר-עשה מפתיו ומשפטי-פיו: ו זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו: ז הוא יהוה אלהינו בכל-הארץ משפטיו: ח זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור: ט אשר כרת את-אברהם ושבועתו לישחק: י ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם: יא לאמר לך אתן את-ארץ-כנען חבל נחלתכם: יב בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה: יג ויתהלכו מגוי אל-גוי מממלכה אל-עם אחר: יד לא-הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים: טו אל-תגעו במשיחי ולנביאי אל-תרעו: טז ויקרא רעב על-הארץ כל-מטה-לחם שבר: יז שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף: יח ענו בכבל (רגליו) רגלו ברזל באה נפשו: יט עד-עת בא-דברו אמרת יהוה צרפתהו: כ שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו: כא שמו אדון לביתו ומשל בכל-קנינו: כב לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם: כג ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ-חם: כד ויפר את-עמו מאד ויעצמהו מצריו: כה הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו: כו שלח משה עבדו אהרן אשר בחר-בו: כז שמו-בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם: כח שלח חשך ויחשך ולא-מרו את-(דבריו) דברו: כט הפך את-מימיהם לדם וימת את-דגתם: ל שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם: לא אמר ויבא ערב כנים בכל-גבולם: לב נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם: לג ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם: לד אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר: לה ויאכל כל-עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם: לו ויך כל-בכור בארצם ראשית לכל-אונם: לז ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל: לח שמח מצרים בצאתם כי-נפל פחדם עליהם: לט פרש ענן למסך ואש להאיר לילה: מ שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם: מא פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר: מב כי-זכר את-דבר קדשו את-אברהם עבדו: מג ויוצא עמו בששון ברנה את-בחיריו: מד ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו: מה בעבור | ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללויה: (פ)

תהילים פרק קל”ז

א על נהרות | בבל שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון: ב על-ערבים בתוכה תלינו כנרותינו: ג כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון: ד איך נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר: ה אם-אשכחך ירושלם תשכח ימיני: ו תדבק-לשוני | לחכי אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם על ראש שמחתי: ז זכר יהוה | לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו | ערו עד היסוד בה: ח בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך את-גמולך שגמלת לנו: ט אשרי | שיאחז ונפץ את-עלליך אל-הסלע: (פ)

תהילים פרק ק”נ

א הללויה | הללו-אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו: ב הללוהו בגבורתיו הללוהו כרב גדלו: ג הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור: ד הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועוגב: ה הללוהו בצלצלי-שמע הללוהו בצלצלי תרועה: ו כל הנשמה תהלל יה הללויה: (פפפ)

בקשה לאחר התיקון

רבונו של עולם, עלת העלות וסבת כל הסבות אנת לעלא. לעלא מן כלא. ולית לעלא מנך. דלית מחשבה תפיסא בך כלל, ולך דומיה תהלה. ומרומם על כל ברכה ותהלה.

אותך אדרש, אותך אבקש, שתחתר חתירה דרך כבושה מאתך, דרך כל העולמות, עד ההשתלשלות שלי, במקום שאני עומד, כפי אשר נגלה לך, יודע תעלומות. ובדרך ונתיב הזה תאיר עלי אורך, להחזירני בתשובה שלמה לפניך באמת כפי רצונך באמת, כפי רצון מבחר הברואים, לבלי לחשב במחשבתי שום מחשבת חוץ ושום מחשבה ובלבול, שהוא נגד רצונך, רק לדבק במחשבות זכות צחות וקדושות בעבודתך באמת בהשגתך ובתורתך.

הט לבי אל עדותיך, ותן לי לב טהור לעבדך באמת. וממצולות ים תוציאני לאור גדול חיש קל מהרה. תשועת יהוה כהרף עין, “לאור באור החיים” כל ימי היותי על פני האדמה; ואזכה לחדש נעורי, הימים שעברו בחשך, להחזירם אל הקדושה, ותהיה יציאתי מן העולם כביאתי, בלא חטא. ואזכה לחזות בנעם יהוה ולבקר בהיכלו, כולו אומר כבוד. אמן נצח סלה ועד:

בקשה לפני התיקון בשבת ויו”ט אין לאומרה

יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו הבוחר בדוד עבדו ובזרעו אחריו והבוחר בשירות ותשבחות, שתפן ברחמים אל קריאת מזמורי תהלים שאקרא כאלו אמרם דוד המלך עליו השלום בעצמו זכותו יגן עלינו. ויעמד לנו זכות פסוקי תהלים וזכות תבותיהם ואותיותיהם ונקדותיהם וטעמיהם והשמות היוצאים מהם מראשי תבות ומסופי תבות, לכפר פשעינו ועונותינו וחטאתינו, ולזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, ולחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחוה ורעות, ומשם ימשך לנו שפע לנפש רוח ונשמה לטהרנו מעונותינו ולסלח חטאתינו ולכפר פשעינו, כמו שסלחת לדוד שאמר מזמורים אלו לפניך, כמו שנאמר גם יי העביר חטאתך לא תמות. ואל תקחנו מהעולם הזה קדם זמננו עד מלאת שנותינו בהם שבעים שנה באפן שנוכל לתקן את אשר שחתנו. וזכות דוד המלך עליו השלום יגן עלינו ובעדנו שתאריך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך. ומאוצר מתנת חנם חננו, כדכתיב וחנותי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם. וכשם שאנו אומרים לפניך שירה בעולם הזה כך נזכה לומר לפניך יי אלהינו שיר ושבחה לעולם הבא. ועל ידי אמירת תהלים תתעורר חבצלת השרון ולשיר בקול נעים בגילת ורנן, כבוד הלבנון נתן לה, הוד והדר בבית אלהינו במהרה בימינו אמן סלה:

לכו נרננה ליהוה, נריעה לצור ישענו: נקדמה פניו בתודה, בזמרות נריע לו: כי אל גדול יהוה, ומלך גדול על כל אלהים:

הריני מקשר עצמי באמירת העשרה מזמורים אלו לכל הצדיקים האמתיים שבדורנו. ולכל הצדיקים האמתים שוכני עפר. קדושים אשר בארץ המה. ובפרט לרבנו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבנו נחמן בן פיגא. זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

תהילים פרק ט”ז

א מכתם לדוד שמרני אל כי-חסיתי בך: ב אמרת ליהוה אדני אתה טובתי בל-עליך: ג לקדושים אשר-בארץ המה ואדירי כל-חפצי-בם: ד ירבו עצבותם אחר מהרו בל-אסיך נסכיהם מדם ובל-אשא את-שמותם על-שפתי: ה יהוה מנת-חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי: ו חבלים נפלו-לי בנעמים אף-נחלת שפרה עלי: ז אברך את-יהוה אשר יעצני אף-לילות יסרוני כליותי: ח שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל-אמוט: ט לכן | שמח לבי ויגל כבודי אף-בשרי ישכן לבטח: י כי | לא-תעזב נפשי לשאול לא-תתן חסידך לראות שחת: יא תודיעני ארח חיים שבע שמחות את-פניך נעמות בימינך נצח: (פ)

תהילים פרק ל”ב

א לדוד משכיל אשרי נשוי-פשע כסוי חטאה: ב אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון ואין ברוחו רמיה: ג כי-החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל-היום: ד כי | יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבני קיץ סלה: ה חטאתי אודיעך ועוני לא-כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי ליהוה ואתה נשאת עון חטאתי סלה: ו על-זאת יתפלל כל-חסיד | אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו: ז אתה | סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה: ח אשכילך | ואורך בדרך-זו תלך איעצה עליך עיני: ט אל-תהיו | כסוס כפרד אין הבין במתג-ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך: י רבים מכאובים לרשע והבוטח ביהוה חסד יסובבנו: יא שמחו ביהוה וגילו צדיקים והרנינו כל-ישרי-לב: (פ)

תהילים פרק מ”א

א למנצח מזמור לדוד: ב אשרי משכיל אל-דל ביום רעה ימלטהו יהוה: ג יהוה | ישמרהו ויחיהו (יאשר) ואשר בארץ ואל-תתנהו בנפש איביו: ד יהוה יסעדנו על-ערש דוי כל-משכבו הפכת בחליו: ה אני-אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי-חטאתי לך: ו אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו: ז ואם-בא לראות | שוא ידבר לבו יקבץ-און לו יצא לחוץ ידבר: ח יחד עלי יתלחשו כל-שנאי עלי | יחשבו רעה לי: ט דבר-בליעל יצוק בו ואשר שכב לא-יוסיף לקום: י גם-איש שלומי | אשר-בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב: יא ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם: יב בזאת ידעתי כי-חפצת בי כי לא-יריע איבי עלי: יג ואני בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם: יד ברוך יהוה | אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן | ואמן: (פ)

תהילים פרק מ”ב

א למנצח משכיל לבני-קרח: ב כאיל תערג על-אפיקי-מים כן נפשי תערג אליך אלהים: ג צמאה נפשי | לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים: ד היתה-לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל-היום איה אלהיך: ה אלה אזכרה | ואשפכה עלי | נפשי כי אעבר | בסך אדדם עד-בית אלהים בקול-רנה ותודה המון חוגג: ו מה-תשתוחחי | נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי-עוד אודנו ישועות פניו: ז אלהי עלי נפשי תשתוחח על-כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער: ח תהום-אל-תהום קורא לקול צנוריך כל-משבריך וגליך עלי עברו: ט יומם | יצוה יהוה | חסדו ובלילה (שירה) שירו עמי תפלה לאל חיי: י אומרה | לאל סלעי למה שכחתני למה-קדר אלך בלחץ אויב: יא ברצח | בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל-היום איה אלהיך: יב מה-תשתוחחי | נפשי ומה-תהמי עלי הוחילי לאלהים כי-עוד אודנו ישועת פני ואלהי: (פ)

תהילים פרק נ”ט

א למנצח אל-תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את-הבית להמיתו: ב הצילני מאיבי | אלהי ממתקוממי תשגבני: ג הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני: ד כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לא-פשעי ולא-חטאתי יהוה: ה בלי-עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה: ו ואתה יהוה-אלהים | צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקד כל-הגוים אל-תחן כל-בגדי און סלה: ז ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר: ח הנה | יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי-מי שמע: ט ואתה יהוה תשחק-למו תלעג לכל-גוים: י עזו אליך אשמרה כי-אלהים משגבי: יא אלהי (חסדו) חסדי יקדמני אלהים יראני בשררי: יב אל-תהרגם | פן-ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני: יג חטאת-פימו דבר-שפתימו וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו: יד כלה בחמה כלה ואינמו וידעו כי-אלהים משל ביעקב לאפסי הארץ סלה: טו וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר: טז המה (ינועון) יניעון לאכל אם-לא ישבעו וילינו: יז ואני | אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי-היית משגב לי ומנוס ביום צר-לי: יח עזי אליך אזמרה כי-אלהים משגבי אלהי חסדי: (פ)

תהילים פרק ע”ז

א למנצח על-(ידיתון) ידותון לאסף מזמור: ב קולי אל-אלהים ואצעקה קולי אל-אלהים והאזין אלי: ג ביום צרתי אדני דרשתי ידי | לילה נגרה ולא תפוג מאנה הנחם נפשי: ד אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה | ותתעטף רוחי סלה: ה אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר: ו חשבתי ימים מקדם שנות עולמים: ז אזכרה נגינתי בלילה עם-לבבי אשיחה ויחפש רוחי: ח הלעולמים יזנח | אדני ולא-יסיף לרצות עוד: ט האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר: י השכח חנות אל אם-קפץ באף רחמיו סלה: יא ואמר חלותי היא שנות ימין עליון: יב (אזכיר) אזכור מעללי-יה כי-אזכרה מקדם פלאך: יג והגיתי בכל-פעלך ובעלילותיך אשיחה: יד אלהים בקדש דרכך מי-אל גדול כאלהים: טו אתה האל עשה פלא הודעת בעמים עזך: טז גאלת בזרוע עמך בני-יעקב ויוסף סלה: יז ראוך מים | אלהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות: יח זרמו מים | עבות קול נתנו שחקים אף-חצציך יתהלכו: יט קול רעמך | בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ: כ בים דרכך (ושביליך) ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נדעו: כא נחית כצאן עמך ביד-משה ואהרן: (פ)

תהילים פרק צ’

א תפלה למשה איש-האלהים אדני מעון אתה היית לנו בדר ודר: ב בטרם | הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד-עולם אתה אל: ג תשב אנוש עד-דכא ותאמר שובו בני-אדם: ד כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה: ה זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף: ו בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש: ז כי-כלינו באפך ובחמתך נבהלנו: ח (שת) שתה עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך: ט כי כל-ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו-הגה: י ימי-שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת | שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי-גז חיש ונעפה: יא מי-יודע עז אפך וכיראתך עברתך: יב למנות ימינו כן הודע ונבא לבב חכמה: יג שובה יהוה עד-מתי והנחם על-עבדיך: יד שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל-ימינו: טו שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה: טז יראה אל-עבדיך פעלך והדרך על-בניהם: יז ויהי | נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו: (פ)

תהילים פרק ק”ה

א הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו: ב שירו-לו זמרו-לו שיחו בכל-נפלאותיו: ג התהללו בשם קדשו ישמח לב | מבקשי יהוה: ד דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד: ה זכרו נפלאותיו אשר-עשה מפתיו ומשפטי-פיו: ו זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו: ז הוא יהוה אלהינו בכל-הארץ משפטיו: ח זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור: ט אשר כרת את-אברהם ושבועתו לישחק: י ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם: יא לאמר לך אתן את-ארץ-כנען חבל נחלתכם: יב בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה: יג ויתהלכו מגוי אל-גוי מממלכה אל-עם אחר: יד לא-הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים: טו אל-תגעו במשיחי ולנביאי אל-תרעו: טז ויקרא רעב על-הארץ כל-מטה-לחם שבר: יז שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף: יח ענו בכבל (רגליו) רגלו ברזל באה נפשו: יט עד-עת בא-דברו אמרת יהוה צרפתהו: כ שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו: כא שמו אדון לביתו ומשל בכל-קנינו: כב לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם: כג ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ-חם: כד ויפר את-עמו מאד ויעצמהו מצריו: כה הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו: כו שלח משה עבדו אהרן אשר בחר-בו: כז שמו-בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם: כח שלח חשך ויחשך ולא-מרו את-(דבריו) דברו: כט הפך את-מימיהם לדם וימת את-דגתם: ל שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם: לא אמר ויבא ערב כנים בכל-גבולם: לב נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם: לג ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם: לד אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר: לה ויאכל כל-עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם: לו ויך כל-בכור בארצם ראשית לכל-אונם: לז ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל: לח שמח מצרים בצאתם כי-נפל פחדם עליהם: לט פרש ענן למסך ואש להאיר לילה: מ שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם: מא פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר: מב כי-זכר את-דבר קדשו את-אברהם עבדו: מג ויוצא עמו בששון ברנה את-בחיריו: מד ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו: מה בעבור | ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללויה: (פ)

תהילים פרק קל”ז

א על נהרות | בבל שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון: ב על-ערבים בתוכה תלינו כנרותינו: ג כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון: ד איך נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר: ה אם-אשכחך ירושלם תשכח ימיני: ו תדבק-לשוני | לחכי אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם על ראש שמחתי: ז זכר יהוה | לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו | ערו עד היסוד בה: ח בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך את-גמולך שגמלת לנו: ט אשרי | שיאחז ונפץ את-עלליך אל-הסלע: (פ)

תהילים פרק ק”נ

א הללויה | הללו-אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו: ב הללוהו בגבורתיו הללוהו כרב גדלו: ג הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור: ד הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועוגב: ה הללוהו בצלצלי-שמע הללוהו בצלצלי תרועה: ו כל הנשמה תהלל יה הללויה: (פפפ)

בקשה לאחר התיקון

רבונו של עולם, עלת העלות וסבת כל הסבות אנת לעלא. לעלא מן כלא. ולית לעלא מנך. דלית מחשבה תפיסא בך כלל, ולך דומיה תהלה. ומרומם על כל ברכה ותהלה.

אותך אדרש, אותך אבקש, שתחתר חתירה דרך כבושה מאתך, דרך כל העולמות, עד ההשתלשלות שלי, במקום שאני עומד, כפי אשר נגלה לך, יודע תעלומות. ובדרך ונתיב הזה תאיר עלי אורך, להחזירני בתשובה שלמה לפניך באמת כפי רצונך באמת, כפי רצון מבחר הברואים, לבלי לחשב במחשבתי שום מחשבת חוץ ושום מחשבה ובלבול, שהוא נגד רצונך, רק לדבק במחשבות זכות צחות וקדושות בעבודתך באמת בהשגתך ובתורתך.

הט לבי אל עדותיך, ותן לי לב טהור לעבדך באמת. וממצולות ים תוציאני לאור גדול חיש קל מהרה. תשועת יהוה כהרף עין, “לאור באור החיים” כל ימי היותי על פני האדמה; ואזכה לחדש נעורי, הימים שעברו בחשך, להחזירם אל הקדושה, ותהיה יציאתי מן העולם כביאתי, בלא חטא. ואזכה לחזות בנעם יהוה ולבקר בהיכלו, כולו אומר כבוד. אמן נצח סלה ועד: