רבי צבי הירש מרימנוב

רבי צבי הירש מרימנוב – המכונה רבי צבי הירש משרת, נולד בשנת ה’תקל”ח, בעיירה דומברובה השוכנת ליד טארנוב, לאביו רבי יהודה לייב כ”ץ, ולאמו מרת שפרינצא.
 

ילדותו:
הוריו של רבנו היו יהודים פשוטים ותמימים עם אמונה יוקדת, עניים במקצת כך שלא היה לאל ידם לשולחו למלמד דרדקי.
כאשר מלאו לרבנו עשרה שנים מתו עליו הוריו בעודם משאירים אותו בהשגחת אבי היתומים. יתום מאביו ואמו נשאר הנער, נכמרו רחמיו של בן אחי אמו, רבי דוד שמו והוא אספו אל ביתו אשר בעיר טארנא, דאג לכל צורכיו והיה לו לאב. אך סידור זה גם לא ארך זמן רב מאחר ובן דודו שמלכתחילה לא היה עשיר לא הצליח להשיג אפילו כדי מחייתו ובלית ברירה מסרו לחייט ירא שמים אשר היה מוכר בעיירה כ- רבי יודא חייט והוא דאג לכל צורכו ואף למדו אומנות.

רבנו היה נער כבן שנים עשר שנים, יתום מהורים וכמעט ללא כל ידע רוחני, אך נפשו לא נתן לו מנוח, לבו אשר בער בתבערה שאפילו הוא לא הבין את פשרה על בוריה שאפה למשהו נשגב יותר. הנער היה מקובל בחברה, מעסיקו אהבו יותר משאר העובדים ואף ביטא זאת בדרכים מסויימים, על פי ההיגיון היה נער במצב כזה מסתפק במעמדו, אך לא הנער הזה, אותה אש שהבעירה את נפשו לא נתנה לו מנוח, ובפרוטות שהיה מקבל היה רץ לקנות נרות וכאשר ירד הליליה וכולם היו נמים את שנתם קם הנער בחצות, מסתתר בין הקיר לתנור, מדליק נר ואוחזו ביד האחת ביד השניה אחז בסידורו וביושבו על הרצפה החל לבכות בדמעות שליש.
היה בוכה ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא אבי היתומים, מבקשו על פי תפיסת עולמו כי יוליכהו בדרך הישר, שיתן בידו את האפשרות לעסוק בתורתו הקדושה. לאחר מכן היה מודה לה’ על כל החסד מזמר פרקי תהילים וחוזר לישון. בבוקר היה קם עם כולם כאילו לא קרה דבר.

הפגישה הגורלית:
רבנו היה אז כבן חמישה עשרה שנה לערך, ולעיר טארנא הגיע רבי אברהם משה מפשוורסק שהיה אדמו”ר גדול אשר שמו הלך לפניו. כאשר שמע רבנו כי הגיע צדיק לעיר רצה בכל ליבו ללכת לפגשו אך גדולים וטובים ממנו לא הצליחו להכנס אל הצדיק, ולא ידע להשית עצות בנפשו.
לפתע התנוצץ רעיון נועז בליבו ורבנו חיכה רק לשעת הכושר לבצעו. השכם בבוקר קם רבנו ממיטתו וברגלים קלילות הגיעה לבניין המקווה שם הסתתר תחת לאחד הספסלים וחיכה.
לא עבר זמן רב ואנשים משכימי קום החלו להופיע, אך לא עליהם היו עיני רבנו, רבנו ידע כי הצדיק רבי אברהם משה זיע”א יבוא תוך דקות ספורות לטבול במקווה, או אז יוכל הוא סוף סוף להביט בפניו הקדושות. והנה נקטעו מחשבותיו וקול הגבאי נשמע ברקע, מגרש את האנשים כדי שהצדיק יוכל לבוא לטבול בשקט ולכוון כוונותיו, רק יצאו האנשים הגיע הגבאי השני עם הצדיק רבי אברהם משה זיע”א, שני הגבאים יצאו מן החדר הפנימי ורבנו בלב רועד לא מוריד עיניו מהצדיק, ליבו דופק בקצב מהיר, וכאשר נכנס הצדיק למי המקווה יצא רבנו ממחבואו והביט בצדיק טובל. הגבאים שראו זאת מרחוק חרקו שינים אך מפחד פן יבלבלו את הצדיק בכוונותיו לא יכלו לעשות דבר, כאשר גמר הצדיק לטבול אץ רבנו חזרה למקום מחבואו וכאשר יצאו הצדיק והגבאים מן החדר קפץ רבנו היישר לתוך המים בו שהה הצדיק וכיוון את כוונותיו.
מאותו הרגע הרגיש רבנו כאילו והלהבה משתלטת על כל גופו, בתפילת שחרית הרגיש התרוממות רוח כפי שלא הרגיש מימיו וכל כולו אמר שאיפה לעבודת ה’ ית’.

רבי מנחם מנדל מרימנוב:
מיד לאחר תפילת שחרית ניגש רבנו למעסיקו רבי יודא חייט ואמר לו כי הוא אינו חפץ להיות חייט, ליבו שואף לדברים גדולים יותר, רבנו ביקש את רשותו ופנה אל מחוץ לעיר שם פגש בכמה יהודים שנסעו לעיר פריסטיק.
כאשר נכנסו לעיר פנה רבנו לבית מדרשו של רבי מנחם מנדל מרימנוב, התיישב בפינה והחל לומר תהילים בהשתפכות הנפש אשר הפליאה את כל שומעיו.
כמה מן החסידים החלו להתעניין בו ובמוצאו וכאשר גילו כי יתום הוא מאביו ואמו נכמרו רחמיהם והשיבו את נפשו בדברי מאכל ושתיה, חלקם אף הציעו ללמוד עמו בחברותא וכך התעלה רבנו בבית המדרש מיום ליום.
בכל אותו הזמן פחד רבנו להכנס אל הקודש פנימה אל רבי מנחם מנחם מנדל, רבנו לא הרגיש עצמו כראוי לדבר עם הצדיק פנים אל פנים, אך היה רואהו כל יום בעת תפילת שחרית, עת הגיע להתפלל עם הציבור.
גם אם פחד להתראות לפני הצדיק הרי שבכל ליבו שאף לזכות לשמשו שהרי “גדול שימושה יותר מלימודה” ולכן היה מציע את עצמו לפני הגבאים לעבודות הקשות והמבוזות אשר כולם העדיפו להתחמק מהן וכך החלו הגבאים לפנות אליו בדברים קטנים שיהיה להם לעזר, והיה רבנ ומתחנן לפניהם כי יתנו לו להסיק את התנור בשביל הצדיק ולנקות את חדרו ובכל פעם שהסכימו הגבאים היה רבנ ועושה זאת בשמחה עצומה על שזוכה לשמש את הצדיק.

צבי הירש משרת:
רבנו כבר היה בן בית אצל רבי מנחם מנדל אך אל הקודש עדיין לא נכנס, מסיק את התנור וכבד את רצפת חדרו אך עדיין אין הוא מרגיש ראוי לפוגשו, הגבאים סמכו עליו בעיינים עצומות והפקידו בידו הרבה מעבודות הבית אך דבר אחד לא הסכים הגבאי, כל יום השכם וערב היה רבנ ומתחנן לפני הגבאי כי יתן בידו להציע את מיטת הצדיק אך לזאת לא הסכים הגבאי ולא אבה לשמוע.
פעם אחת הוצרך הגבאי לצאת מן העיר וידע כי לא יהיה סיפק בידו לחזור בזמן כדי להציע את מיטת רבו כהלכה, בלית ברירה שלח לקרוא לרבנו, הזהירו באלף הזהרות ולימדו בדיוק איך להציע את המיטה ויצא מן העיר.
בגיל וברעדה רץ רבנ ובשעה היעודה והציע את מיטת הצדיק, ליבו דופק בחוזקה, מקווה הוא לעשות זאת נכונה. בבוקר שלח רבי מנחם מנדל לקרוא לגבאי ושאלו מי ערך אתמול את המיטה, הגבאי שחשש מקפידת הצדיק החל להסביר את עצמו ואמר כי אנוס היה ולכן נתן לבחור החדש מטארנא להציע את המיטה, ישר שלח הצדיק לקרוא אליו את רבנו ואמר מהיום והלאה בל יהין איש לעשות דבר מכל ענייני הבית כי אם צבי הירש מטארנא, כאשר שמע רבנו את דברי הצדיק מלאו עיניו דמעות שמחה ומאז נקרא בפי כל ‘צבי הירש משרת’.

נישואיו:
כאשר העתיק רבי מנחם מנדל את מקום מגוריו מן העיר פריסטיק לרימנוב לקח את רבנו יחד עמו, באותם שנים נעשה רבנו לאדם אחר לגמרי, לא עוד היה צריך לבקש מאנשים כי ילמדו אותו אלא להפך אנשים התחננו לפניו כי יאות ללמוד עימם, רבנו היה כולו גדוש בתורה ועוד יותר בעבודה, עבודת ה’ שרק רבו רבי מנחם מנדל היה מודע אליהם, לא פלא שכאשר מלאו לרבנו עשרים שנה שדכו רבי מנחם מנדל עם אחד מגדולי החסידים וזמן מה לאחר מכן נשא רבנו לאשה את בתו של רבי חיים גרייצער.
לאחר נישואיו לא עזב רבנו את משרת המשרת ועוד בליל חתונתו כמו בכל לילה התייצב בחצות אצל רבו רבי מנחם מנדל עם קערה לנטילת ידים ומגבת. לקחו הצדיק רבי מנחם מנדל ונשאו לאדון על כל ביתו על פיו יושק דבר.

גדלותו:
סיפר רבי נתן ליב בן רבי מנחם מנדל מרימנוב:
“ומעשה שהיה כך היה – ביום ראשון דאחר החתונה של הרבי ר’ הערש בבוקר, באתי אל בית המדרש וראיתי שהחתן מכבד את בית המדרש ומנקהו כדרכו בכל יום, ומאד חרה לי על זה, ותיכף נכנסתי אל אבי ז”ל ואמרתי לו, אבי מה אתה אומר על המשמש שלך החתן צבי, שהוא מבזה את יום טוב שלו, דהיינו שמכבד את בית המדרש, ועשה מלאכה מבוזה בשבעת ימי המשתה, ותיכף השיב לי אבי ז”ל מאד שמחתני בני, שמאד דאגתי האיך אוכל להתפלל היום, אם המשמש צבי לא יכבד את בית המדרש, בתוך שבעת ימי המשתה ‘הלא הוא מכבד את החיצונים ועושה אויר צח’ מן החיצונים, וטוב מאד להתפלל בבית המדרש אחרי שהוא מנקה אותן’, ועכשיו שאמרת לי שהוא מנקה אותן שמחתי מאד ויישר כח.

פעם אחת הגיע לרבי מאיר מפרמישלאן אחד מילידי רימנוב וכאשר שמע רבי מאיר על מקום מוצאו קרא ואמר: אשריכם אנשי העיר רימנוב עוז וחדווה במקומכם כי צדיק זה שוכן ביניכם.

האדמו”ר רבי חיים מצאנז היה נוסע לרבנו על שבת פרה באומרו כי בשבת זו ראוי להיות אצל צדיק הדור.

פטירת רבו רבי מנחם מנדל מרימנוב:
רבי מנחם מנדל הכיר את גדולת נפשו של משרתו וקרבהו אליו. הוא ראהו עולה מעלה מעלה במדרגות, אולם שניהם שמרו על סודם. אך הגדולים בתלמידי רבי מנחם מנדל ידעו אף הם את סוד המשרת בעל התכונות הנעלות, איש הרגש וההתלהבות.
בשנת ה’תקע”ה, ימים אחדים לפני פטירתו הודיע הצדיק רבי מנחם מנדל לתלמידו רבי נפתלי מרופשיץ, כי לאחר פטירתו ימלא את מקומו רבי צבי משרת.
י”ט באייר ה’תקע”ה, זה לו הפעם השלישית שרבנו התייתם מדמות הורה, הצדיק רבי מנחם מנדל מרימנוב הלך לעולמו והשאיר אחריו עדת חסידים שלמה מיותמת. עיני החסידים היו נשואות אל רבי נתן לייב בנו של רבי מנחם מנדל, קיוו החסידים שזה יקח את כתר ההנהגה וינהיגם בדרכי אביו. אך רבי נתן לייב שידע על רצון אביו לא ההין לעלות על כס המלוכה וביטל עצמו תחת רבנו.
כאשר שמע רבנו מרבי נפתלי מרופשיץ ומרבי נתן לייב כי אותו ייעד רבי מנחם מנדל מרימנוב להמשיך שושלתו, הזדעזע כולו ולא אבה לשמוע, רבנו ברח מן הכבוד, והלך להסתופף בחצרו של רבי נפתלי מרופשיץ שם ישב על התורה ועל העבודה, שוכח מהוויי העולם הזה.

אצל רבו ברופשיץ:
בהיותו יושב ברופשיץ, נפטרה עליו אשת נעוריו בת רבי חיים גרייצער. אין לתאר את צערו של רבנו כאשר מתה עליו אשתו. נשאר הוא כאב ואם לבתו היחידה, ברוב צערו חזר רבנו לרימנוב והקדוש ברוך הוא עזרו, לא עזב חסדו מאתו, רבנו התחתן שוב פעם עם אשה אלמנה בת טובים בתו של רבי אלחנן מבולגרייה והיא הייתה ידועה בחסד ומעשים טובים.
לאחר שנשא רבנו את אשתו השנייה והפקיד בידיה את בתו חזר לרופשיץ להסתופף בצל רבו רבי נפתלי שם ישב על התורה ועל העבודה.

פטירת רבו רבי נפתלי מרופשיץ:
שנים עשר שנים שהה רבנו תחת צילו של רבי נפתלי מרופשיץ, עד אשר ביום י”א אייר ה’תקפ”ז נפלה עטרת ראשו וזה לו רבו השני שהשאירו יתום ועזוב בעולם.

אדמורו”תו:
לאחר שנפטר רבו רבי נפתלי מרופשיץ חזר רבנו לרימנוב וישב שם בין חבריו חסידי רבו הראשון רבי מנחם מנדל.
באותו זמן כבר לא חשב אף אחד להכתירו לאדמו”ר, מחמת הריחוק שנוצר בשנים עשר שנים הללו, אמנם עדיין לא התעטר אף אחד לקחת את מקום רבם רבי מנחם מנדל, אבל שלשה מזקני החסידים היו מנהיגים ומשמרים יחד את הקהילה, רובם ככולם לא זכרו את רבנו ואת מעלתו.

עברה תקופה קצרה החסידים ראו בגדלותו וכהחלטת רבו אשר הועידו לתפקיד זה, להנהיג את עם ישראל, רבנו הוכתר כממשיך דרך רבו רבי מנחם מנדל, ואדמו”ר ענק בדורו, גדולי עולם היו באים להסתופף בצילו ביניהם אדמורי”ם עם חסידים משל עצמם.
רבנו היה בעל חסד מופלא וכל ימיו אסף צדקה וחילק בין עניי עירו. דרך מיוחדת הייתה לרבנו בהנהגתו ואף על פי שבתחילה קמו עליו חולקים מהר מאד הבינו כולם את צדקתו.

בין הבאים להסתופף בצילו היו:
רבי צבי אלימלך מדינוב, רבי שמעון מירוסלאב, רבי אליעזר מדזיקוב, רבי ישעיה אשר מרופשיץ, רבי שלום מקמינקא, רבי זאב פרנקל בעל שו”ת “משיב בהלכה”, ואפילו רבי חיים מצאנז. גם רבי ישראל מרוז’ין היה ממעריציו, והוא אף בא אתו בקשרי-חיתון: נכדו נשא לאישה את בתו של רבנו.

פטירתו:
בר”ח חשוון שנת ה’תר”ז, ביקשו מאתו בני משפחתו כי יאות לעשות סבב בין חסידיו הרבים ולהתרימם על הוצאות הבית ומוסדות החסד שהיו ברשותו. בחוץ שלטה הקרה ורבנו יחד עם נוות ביתו וכמה חסידים יצאו לרופשיץ, משם נסעו למעליץ ולקאלבסוב משם נסעו לדז’יקוב שם שבתו אצל רבי אליעזר מדזיקוב אשר הוכיחו על כך שהוא נוסע ומכתת רגליו בכפור השורר, ולא הניחו להמשיך בדרכו ואמר לבנ ימשפחתו כי ימהרו לקחתו אל ביתו ברימנוב.
בדרך לרימנוב כאשר עברו דרך העיר ריישא והגיעו לכפר פיעקלא הסמוכה לבלאז’וב נחלה רבנו מאד ונאלץ ללון בכפר, בבוקר התעורר רבנו ובמסירות נפשו קם לעבודת הבורא, לתפילת שחרית ולא יכל כי אש קדחה בו, העלוהו הגבאים למרכבה ודהרו לעבר העיר רימנוב לשם הגיעו בערב שבת קודש פרשת חיי שרה.
מהר מאד פשטה השמועה כי רבנו חולה וזקוק הוא לרחמי שמים מרובים. חמישה ימים נאבק רבנו במחלתו עד אשר ביום רביעי ל’ חשוון ערב ראש חודש כסליו נפטר רבנו ונשמתו עלתה בסערה השמיימה. מנחותו כבוד סמוך ונראה לרבו רבי מנחם מנדל בעיר רימנוב שבפולין.

רבנו הקדוש דומה למלאך ה’ צבאות, מופת הדור, איש אלוקים קדוש,
חסיד שבכהונה, אביהם ואוהבם של ישראל בכל מקום שהם, רבן של כל בני הגולה,
מרן רבי צבי הירש הכהן הגדול זצוקללה”ה מרימינוב, בן איש צדיק תמים
מקור קדוש ר’ יהודא לייב ז”ל יצאה נשמתו בטהרה אור ליום א’ דר”ח כסליו שנת תר”ז לפ”ק
 

ילדיו:
שמונה עשר בנים ובנות היו לרבנו, ששה עשר מתוכם נפטרו בינקותם ורק שניים נשארו בחיים.
בנו רבי יוסף הכהן אשר מילא מקום אביו ברימנוב.
בתו מרת רחל לאה, התארסה עם הבה”ח אשר בן רבי אברהם יעקב מסדיגורא אשר נפטר בבחרותו. ואז נישאה לאחיו רבי שלמה מסדיגורא בן רבי אברהם יעקב מסדיגורא אשר נתגרש ממנה לאחר עשר שנים בהם עמדה מלדת. ואז נישאה להרב הגביר רבי חיים דב מזל  מלבוב שהיה מצאצאי רבי זושא מאניפולי.

מספריו:
רבנו לא כתב ספרים אבל מדברי תורתו מובאים בספרי חסידיו:
מבשר טוב
בארת המים
דבש השדה
תורת מנחם